המשבר סביב שאלת גירושו של השגריר האיראני בביירות, מוחמד רזא שיבאני, מחדד את השאלה המרכזית: האם ממשלת לבנון מסוגלת לאכוף את החלטותיה, שאולי מדובר בתרגיל יחסי ציבור שלה להראות שהיא מתקשה כביכול להילחם בציר איראן-חזבאללה? כך אומר גורם ביטחוני בכיר.
הממשלה הלבנונית הודיעה על אי-הסכמה לאשר את מינויו של הדיפלומט האיראני שיבאני כשגרירה של איראן במדינה וקבעה לו מועד לעזיבת המדינה, שהסתיים כבר ב-29 במרץ 2026.
עם זאת, טהראן הודיעה רשמית כי השגריר יישאר בתפקידו, ובלבנון לא התקבלה שום החלטה כיצד לגרשו בפועל.
המחלוקת סביב השגריר האיראני שיבאני נוגעת להפרות לכאורה של נורמות דיפלומטיות ולמעורבות בעניינים פנימיים של המדינה.
לפי אמנת וינה, דיפלומט חייב לכבד את חוקי המדינה המארחת ולא להתערב בענייניה הפנימיים, בעוד שלמדינה המארחת יש זכות להכריז על כל חבר משלחת דיפלומטית כ"שגריר בלתי רצוי".
עם זאת, פרשנים לבנוניים אומרים כי האיראנים בחרו להתעלם מההחלטה, והמסר המרכזי שהם משדרים לממשלת לבנון הוא ברור: "לא משנה מה החליטה המדינה, אלא מה היא מסוגלת לאכוף בפועל. בסופו של דבר אנחנו אלה שקובעים בלבנון, אנחנו כבשנו את לבנון באמצעות ארגון חזבאללה ואנו מנהלים בפועל את ענייני המדינה הלבנונית."
לפי סעיף 9 באמנת וינה, למדינה המארחת יש את הזכות להודיע למדינה השולחת שחבר משלחת אינו מקובל עליה. סעיף 43 קובע כי סמכותו הדיפלומטית של האדם מסתיימת לאחר ההודעה. עם זאת, סעיף 22 קובע כי משרדי השגרירות מוגנים ואי־אפשר להיכנס אליהם ללא אישור השגריר או המדינה השולחת.
המשמעות המעשית היא שהמדינה הלבנונית אינה מוגבלת משפטית, אך נתונה למגבלות פוליטיות. היא יכולה להכיר בכך שסמכותו הדיפלומטית של שיבאני הסתיימה, אך אינה יכולה להוציאו בכוח ממשרדו בבנין השגרירות,כך מדווחים בתקשורת הלבנונית.
ריטצ'רד קיומג'יאן, ראש יחידת יחסי החוץ של "הכוחות הלבנוניים", אמר לתקשורת הלבנונית כי אי־עזיבת השגריר היא "מרד דיפלומטי", המשקף את אופן ההתנהלות של ציר איראן-חיזבאללה מול המדינה, ההכרה בהחלטות מדינת לבנון מוגבלת ותלוית אינטרס.
כיצד יטופל המשבר? להערכת פרשנים בלבנון,האפשרות הסבירה ביותר כרגע היא "משבר מבוקר", המדינה הלבנונית שומרת על החלטתה במישור ההצהרתי אך נמנעת מעימות ישיר. מצב זה מאפשר לשני הצדדים לשמור על כבודם, אך אם המצב יימשך, הדבר ייתפס כוויתור מוסווה וחולשה מדינית של ממשלת לבנון, הויתור ייתפס כוויתור על ריבונותה.
האפשרות הנוספת היא שטהראן תשנה את דעתה והשגריר שיבאני יסכים לעזוב מרצונו, מה שיאפשר שמירה על מינימום של כבוד לצדדים. אולם, עד כה, טהראן מתעקשת כי השגריר יישאר בתפקידו.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי החלטת ביירות לגרש את השגריר האיראני מבליטה את הפילוג הפוליטי הקשה בלבנון, את החשש מההשלכות הביטחוניות ואת המתח בין רצון לריבונות לבין תלות באיראן.
הכוחות הפרו-איראניים, בראשם ארגון חיזבאללה ותנועת אמל, רואים בהודעת ממשלת לבנון צעד מסוכן, בעוד שמפלגות עצמאיות כמו "הכוחות הלבנוניים" ורבים במפלגת הכתאיב הנוצרית דורשות יישום מיידי, כדי להפחית את השפעת איראן במדינה.
פרשנים לבנוניים מסבירים כי יישום הצעד תלוי בקונצנזוס כמעט מלא בממשלה ובפרלמנט, דבר הנראה בלתי אפשרי על רקע הפילוג הפוליטי הקיים.
בנוסף, צעד כזה עלול לעורר תגובות אלימות באזורים בהם כוחו של חיזבאללה חזק, ולעורר מתחים פנימיים ואזוריים.
לדברי גורמים ביטחוניים, המסקנה המתבקשת מהמשבר הזה היא כי הבעיה המרכזית אינה רק נוכחותו של השגריר שיבאני בלבנון.
היא נוגעת ליכולת המדינה להגן על החלטותיה מול כוח חיצוני חזק כמו איראן. המדיניות הנוכחית שבה קיימת החלטה לגרש את השגריר ללא אכיפה בפועל מאתגרת ובוחנת את גבולות ההרתעה של המדינה שמצויים בשפל.
אי גירוש השגריר למרות החלטת ממשלת לבנון מראה כי הממשלה איבדה את סמכותה והיא חוששת מלהתעמת עם איראן.
גורמים מדיניים בכירים בירושלים אומרים כי היה ברור שההחלטה לא תבוצע וכי ממשלת לבנון היא כמו עלה נידף ברוח, בכך נוצר תקדים מסוכן ביותר ואיראן וחזבאללה ימשיכו לאתגר את הממשלה ולנטרל את יכולתה לנקוט בצעדים נגדם.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
