גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי בעוד בעבר היה מציר הורמוז נתפס כנתיב שיט טכני כמעט, עורק אנרגיה המחבר את מדינות המפרץ לשווקים העולמיים, הרי שבשנים האחרונות הוא הפך לזירה אסטרטגית מרכזית, שבה מתלכדים אינטרסים צבאיים, כלכליים ומשפטיים לכדי מוקד אחד של מתיחות בינלאומית.
המשבר סביב המיצר אינו עוד סוגיה אזורית בלבד, אלא רכיב מרכזי במאבק רחב יותר על שליטה בנתיבי הסחר העולמיים ועל מבנה הסדר הכלכלי הבינלאומי.
לדבריהם,העימותים המודרניים כבר אינם מתנהלים במתכונת הקלאסית של חזיתות וצבאות סדירים בלבד. המוקד עבר לכלים גמישים יותר, זולים יותר ולעיתים הרסניים לא פחות: מתקפות סייבר, כטב״מים, לוחמה ימית נקודתית ושיבוש ממוקד של תשתיות.
במקום הכרעה צבאית ברורה, מתגבשת מציאות שבה המושג "ניצחון" נמדד ביכולת להשפיע על עלויות, על זרימת סחורות ועל יציבות שווקים גלובליים.
מיצר הורמוז הפך למוקד שבו מתבטאת הלוגיקה החדשה של הסכסוכים. היכולת לאיים על מעבר מכליות נפט וספינות סחר מעניקה לשחקנים אזוריים השפעה החורגת בהרבה מגודלם הצבאי או הכלכלי.
לדברי גורמים ביטחוניים בכירים, איראן רואה במיצר הורמוז כלי אסטרטגי שמאפשר לה לייצר מנגנון סחיטה והרתעה מול לחץ מערבי, בעוד שארה"ב ובעלות בריתה רואות בו עורק חיים עולמי שאין לאפשר את שיבושו. כך הופך המיצר עצמו לכלי במאבק על כללי המשחק של הכלכלה הגלובלית.
לדברי גורמים מדיניים בכירים, העולם נכנס לעידן שבו הכלכלה אינה רק זירה נלווית למלחמות, אלא שדה קרב בפני עצמו.
השליטה בשרשראות האספקה, באנרגיה ובמעברים הימיים הפכה לכלי לחץ מרכזי, לעיתים אפקטיבי יותר מעוצמה צבאית ישירה.
כל שיבוש בנתיבי שיט גורר תגובת שרשרת: עליית מחירי אנרגיה, פגיעה בשווקים, שיבוש אספקת מזון וטכנולוגיה, ובעיקר שחיקה באמון שעליו נשען הסחר העולמי.
האם איראן תנסה גם לסגור את מיצר באב אלמנדב באמצעות החות'ים בתימן?
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי זירת החיכוך עם איראן ובנות בריתה עלולה גם לעבור לזירת הים האדום.
המתיחות סביב מיצר הורמוז אינה נשארת בגבולות המפרץ, במקביל מתחדדת גם הרגישות בים האדום ובמיצר באב אל־מנדב, אזור שהופך בהדרגה לנקודת חיכוך נוספת במערכת הימית העולמית.
הצטרפותם האפשרית של החות'ים בתימן למעגל העימות, לצד איומים חוזרים על שיבוש תנועת השיט, יוצרת רצף אסטרטגי בין הזירות. המשמעות היא אפשרות להתרחבות המשבר ממוקד אחד לרשת של נקודות לחץ ימיות על מדינות המערב.
במציאות הזו, כל הסלמה במפרץ הפרסי עלולה להשפיע ישירות גם על הים האדום, ולהפוך את המרחב הימי כולו לזירת עימות אחת מתמשכת.
ארה"ב מנסה למנוע את התרחבות הסכסוך מבלי להצית מלחמה כוללת,הפעילות האמריקנית והמערבית באזור משקפת גישה זהירה: חיזוק הנוכחות הימית, אבטחת נתיבי השיט והקמת מסדרונות בטוחים לתנועת סחורות, לצד ניסיון למנוע הידרדרות לעימות רחב היקף.
עם זאת, מדובר באיזון עדין מאוד, גורמים ביטחוניים מזהירים כי כל תקרית נקודתית עלולה להפוך במהירות לאירוע בעל השלכות אזוריות ואף גלובליות.
גורמים ביטחוניים אומרים כי בבסיס ההתנהלות האיראנית עומדת תפיסה שהתעצבה לאורך עשרות שנים: הימנעות מעימות ישיר מול כוחות עדיפים, לצד יצירת לחץ מתמשך באמצעות פעולות א-סימטריות.
הגישה הזו אינה מכוונת להכרעה מהירה, אלא ליצירת חיכוך מתמשך שמעלה את הנטל הכלכלי שמוטל על היריב, במיוחד בזירה הימית שבה פגיעות נקודתיות יכולות להשפיע על מערכות שלמות.
העולם הנוכחי פועל כמערכת אחת מחוברת, שבה אין כמעט אפשרות לבידוד אמיתי, כל זעזוע בנקודת מפתח אחת , במיוחד במעברי השיט הימיים, משפיע על כלל המערכת הבינלאומית.
במציאות זו, המאבק על מיצרי השיט בהורמוז ובבאב אלמנדב אינו רק מאבק אזורי, אלא מאבק על יציבות הסדר הכלכלי העולמי עצמו.
לסיכום, אומרים גורמים מדיניים בכירים,מיצרי הורמוז ובאב אל־מנדב אינם רק נתיבי שיט בינלאומיים, הם הפכו למבחן מרכזי ליכולת של המערכת הבינלאומית לנהל תלות הדדית מבלי להידרדר לעימותים חוזרים.
השאלה המרכזית אינה רק מי שולט במעברים הללו, אלא האם ניתן לייצר מסגרת בינלאומית יציבה שתמנע מהם להפוך לנקודת השבר של הכלכלה הגלובלית.
במובן זה, המערכה הנוכחית סביב השיט בנתיבי הים הבינלאומיים אינה רק אזורית , היא דוגמא לקיומו של סדר עולמי חדש שהולך ומתהווה לנגד עינינו.
