העימות המתמשך בין ישראל לחזבאללה בגבול הצפון עבר בשנים האחרונות שינוי מהותי, כזה שאינו נמדד רק במספר הרקטות או בטווחי הטילים, אלא בעיקר בכניסתם של אמצעי לחימה זולים, מדויקים וקשים לזיהוי שהינם רחפני הנפץ.
על פי גורמים צבאיים, צה"ל מכיר את הרחפנים האלה מרצועת עזה, כבר ב-7 באוקטובר 2023 נעשה בהם שימוש על ידי חמאס שתקף באמצעותם כלי רכב של צה"ל ומצלמות על גדר המערכת ברצועה, בשנה וחצי האחרונות גם חזבאללה החל להשתמש בהם.
גורמים ביטחוניים בכירים מותחים ביקורת נוקבת על כך שצה"ל לא הפנים היטב את הסכנה הטמונה בהם ולא נערך בהתאם ובמהירות למצוא להם פיתרון טכנולוגי מבעוד מועד,לדבריהם, מדובר בהזנחה של הנושא מכיוון שצה"ל יכול היה למצוא פתרונות טכנולוגיים הולמים לניטרול הסכנה.
ארגון חזבאללה משוכנע שמצא כעת את "הבטן הרכה" של צה"ל בדרום לבנון ומגביר את ההתקפות באמצעות רחפני הנפץ,שהפכו לאיום המרכזי, על כוחות צה"ל שפועלים במרחב הזה וגם בשטח הסמוך לגבול בתוך ישראל עצמה.
על פי גורמים ביטחונייים, לרחפני הנפץ יש גם פוטנציאל מבצעי לעקוף את כוחות צבא הפרוסים על גבול הצפון ולחדור לעומק שטח ישראל עד למרחק של 15 ק"מ.
רחפן הנפץ שמופעל על ידי סיב אופטי הוא כלי נשק פשוט אך קטלני של חזבאללה וקשה לזיהוי, הוא חסין לגמרי מפני לוחמה אלקטרונית מכיוון שאינו מופעל באמצעות אלחוט אלא באמצעות כבל ארוך שמחובר ישירות מהמפעיל לרחפן באמצעות גלגלת שמורכבת על גוף הרחפן ביחד עם מצלמת "גו-פרו", על גוף הרחפן עצמו הותקנה פלטפורמה שעליה ניתן להרכיב חומרי נפץ או פצצות מוכנות, כמו פצצות מרגמה או רימונים, ולרסק את הרחפן בדיוק רב על המטרה.
עלות רחפן כזה היא עלות של אלפי שקלים בודדים והיא מאפשרת לחזבאללה לייצר כמויות גדולות של רחפנים כאלה.
מה שנראה בתחילה ככלי טקטי משלים, הפך בהדרגה לאחד המרכיבים הבולטים בארסנל של חזבאללה, עם השלכות מבצעיות ואסטרטגיות רחבות, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
רחפני הנפץ, מציעים שילוב ייחודי של עלות נמוכה ויעילות גבוהה. חזבאללה משתמש בהם כרגע בעיקר כדי לתקוף את כוחות צה"ל בדרום לבנון,אך הם מסוגלים לחדור לשטח ישראל בגובה נמוך, לעקוף מערכות גילוי מסורתיות, ולפגוע במדויק במטרות צבאיות ואזרחיות. הרחפנים מאפשרים בחירה נקודתית של מטרה, מה שמעלה את ערכם בעיני מפעיליהם ומעצים את האפקט הפסיכולוגי שלהם.
ההתפתחות הזו אינה מקרית. חזבאללה, בסיוע איראני ובאמצעות למידה מזירות לחימה אחרות,כמו מלחמת רוסיה-אוקראינה, הצליח לשפר באופן משמעותי את יכולותיו בתחום הרחפנים, הן ברמת הדיוק והן בהיקף הייצור. המעבר משימוש בכלים בודדים למערך רחב ומאורגן מצביע על תפיסה מבצעית מגובשת, הרואה ברחפנים כלי מרכזי ולא רק אמצעי עזר.
היתרון המרכזי של רחפני הנפץ עבור חזבאללה טמון ביכולתם לשחוק את יתרונה הטכנולוגי של ישראל בעלות נמוכה יחסית. בעוד שמערכות ההגנה האווירית הישראליות מתוכננות להתמודד עם איומים כבדים ויקרים יותר,כמו טילים בליסטיים וכטב"מים, הרחפנים מציבים אתגר שונה, כזה שמחייב השקעת משאבים לא פרופורציונלית כדי ליירט איום זול ופשוט יחסית. בכך נוצר פער כלכלי ומבצעי שמשרת את הארגון.
מנגד, צה"ל נדרש להתמודד עם מציאות מורכבת יותר. הקושי בזיהוי מוקדם, הצורך בהגנה על מרחבים רחבים, והעומס על מערכות ההגנה הקיימות, מחייבים התאמות מהירות הן ברמה הטכנולוגית והן ברמה המבצעית. השימוש בלוחמה אלקטרונית, פיתוח מערכות יירוט ייעודיות, ושינוי דפוסי פריסה והתגוננות, הם חלק מהתשובה, אך אינם מספקים פתרון מלא.
על רקע זה, ניתן להבין את הנחיית הרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, בסוף השבוע שעבר, לפיקוד צפון ולחיל האוויר לפעול באופן יזום נגד שרשרת הייצור והאספקה של רחפני הנפץ, כולל פעילות מצפון לליטאני ותקיפות בעומק לבנון.
מדובר בשינוי דגש משמעותי, מעבר מהתגוננות ויירוט בלבד לפגיעה במקור האיום, ניסיון לשבש את יכולת ההתעצמות של חזבאללה עוד בטרם הפעלת הכלים בשטח.
למהלך כזה יש היגיון צבאי ברור, אך גם פוטנציאל להסלמה. תקיפות בעומק לבנון עשויות להיתפס כהרחבת מעגל הלחימה, ולהוביל לתגובה מצד חזבאללה, במיוחד אם ייפגעו תשתיות רגישות או גורמים המעורבים בייצור.
מבחינת ישראל, מדובר בצעד הכרחי, נוכח ההבנה כי הותרת האיום ללא מענה התקפי תוביל להעמקתו.
מה עוד ניתן לעשות?
על פי גורמים ביטחוניים, צה"ל נוקט כבר בשטח בדרום לבנון שורה של צעדים להגביר את המיגון הפיזי של הכוחות הפועלים שם מפני רחפני הנפץ,כמו פריסת רשתות על כלי רכב ומסביב למתקנים נייחים, הכוחות גם תודרכו בהתאם כיצד להיזהר מפני תקיפות פתע של רחפני נפץ והוצבו תצפיות כדי לנסות ולאתר את הרחפנים, צה"ל גם מתכנן להכניס לשימוש בשבועות הקרובים מערכות נשק מתקדמות, כמו מערכת הלייזר, כדי להתמודד עם האיום הזה.
בשורה התחתונה מדובר במירוץ טכנולוגי נגד הזמן שבו ישראל נדרשת להקדים את היכולות הטכנולוגיות של איראן וחזבאללה בתחום הרחפנים וליצור מערכת הגנה יעילה, פסיבית וגם אקטיבית.
במערכת הביטחון בטוחים שיצליחו להתגבר על התופעה ולמצוא לה מענה הולם, הדרג המדיני מפעיל לחץ כבד על המערכת למצוא פתרונות מהירים להגן על חיילי צה"ל מפני רחפני הנפץ.
סכנת העתקת התופעה לזירות נוספות
להערכת הגורמים הביטחוניים,במבט רחב יותר, רחפני הנפץ אינם רק כלי טקטי, אלא סימפטום לשינוי עמוק יותר בשדה הקרב המודרני. הם משקפים מעבר לעימותים מבוזרים, זולים וגמישים יותר, שבהם גם שחקנים שאינם מדינתיים יכולים לאתגר צבאות סדירים.
יתרה מכך, קיימת סכנה ממשית שהתפשטות המודל הזה לא תישאר מוגבלת לזירה הלבנונית בלבד. ארגוני טרור נוספים, כמו ארגונים פלסטינים וארגון דאע"ש עלולים לאמץ את שיטת הפעולה הזו, ולנסות להפעיל רחפני נפץ נגד ישראל גם מזירות אחרות, כגון מרחב סוריה, יהודה ושומרון, ואף מגבול מצרים. התרחבות כזו עלולה להפוך את האיום לאתגר רב זירתי, שמקשה עוד יותר על יכולות ההגנה והתגובה של ישראל.
בסופו של דבר, השאלה המרכזית אינה רק כיצד ליירט רחפן נוסף, אלא כיצד להתמודד עם תפיסת הלחימה שמאחוריו. כל עוד חזבאללה וגורמים נוספים יצליחו לייצר, לשפר ולהפיץ את המודל הזה, ימשיך האיום מהשמיים ללוות את ישראל בזירות שונות, ולהציב בפניה אתגר מתמשך, טקטי ואסטרטגי כאחד.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
