גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי אחד התרחישים שארגון חזבאללה בלבנון מתכונן אליהם ברצינות הוא פרוץ מלחמת אזרחים במדינה על רקע הויכוחים הפנים-עדתיים על אפשרות המשא ומתן עם ישראל לקראת הסכם שלום.
בכירים בחזבאללה מאיימים באפשרות הזו על ממשלת לבנון ועל עדות אחרות בלבנון, על פי הגורמים הביטחוניים, חזבאללה נערך לכיבוש העיר ביירות,על מוסדות השלטון ומעוזים אחרים של צבא לבנון כדי לסלק את ממשלת לבנון של נוואף סלאם ולהשתלט פוליטית על לבנון.
בכירים בחזבאללה טוענים בתקשורת הלבנונית כי העדה השיעית היא הגדולה במדינה שמהווה 40 אחוזים מאוכלוסיית לבנון ויש לה את הלגיטימציה המלאה לשלוט בלבנון.
לדברי הגורמים הביטחוניים, ממשלת לבנון חוששת מאוד שחזבאללה יממש את איומיו בשטח וינסה להפילה באמצעות הכוח הצבאי שלו,ספק גדול אם צבא לבנון, שיש בו אחוז גדול של חיילים שיעים, יגן על הממשלה ויכנס לעימות צבאי עם חזבאללה.
בתוך כך, גובר החשש בלבנון מאפשרות של התפרצות פנימית של אלימות נוכח המחלוקות הפוליטיות הקשות סביב סוגיית המשא ומתן עם ישראל והחרפת השיח העדתי, שמתלקח במהירות. גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי הזירה הלבנונית הופכת במהירות לנפיצה, לא רק בשל העימות עם ישראל, אלא בעיקר בשל השבריריות הפנימית. המתיחות העדתית, השיח הרעיל והקיטוב הפוליטי יוצרים קרקע נוחה להידרדרות, כאשר כל אירוע מקומי, ביטחוני או תקשורתי, עלול להצית עימות רחב יותר.
המציאות הלבנונית הפכה למציאות שבה מושגים כמו “בגידה”, “נורמליזציה” ו“פטריוטיות” הפכו לכלי נשק בשיח הציבורי, די בניצוץ קטן כדי להצית את הרחוב.
האירועים האחרונים בביירות, לצד סערות תקשורתיות והתגייסות עדתית סביב סוגיות שוליות לכאורה, ממחישים עד כמה המצב רגיש. הרחוב, שנותר יציב יחסית במהלך הלחימה, מגלה סימני שחיקה מסוכנים, במיוחד נוכח המשבר הכלכלי והעקירה ההמונית. של בני העדה השיעית ממקומות מגוריהם בגלל תמיכתם בחזבאללה.
בתוך מציאות זו ניצב חזבאללה בפני משבר עמוק יותר מכפי שנדמה כלפי חוץ, לא מדובר רק בלחץ צבאי או מדיני, אלא בפרדוקס מובנה, ארגון שנשען על עימות מתמשך עם אויב חיצוני כדי להצדיק את קיומו, אך מוצא עצמו מול ציבור עייף ממלחמות. התמיכה בו נשחקת לא בהכרח בשל תבוסות, אלא בשל המחיר הכבד שמשלמת סביבתו.
פרשנים בלבנון טוענים כי הסתירה בהתנהלותו בולטת, מצד אחד הוא מדגיש את אופייה ההסכמי של המערכת הפוליטית בלבנון, ומצד שני פועל באופן חד-צדדי בנושאים גורליים כמו מלחמה ושלום. הפער הזה מערער את אמינותו ומחזק את הדרישה הציבורית לחזרה למסגרת מדינתית ברורה.
המשבר הכלכלי וההרס שנגרם בדרום לבנון מעמיקים את תחושת הספק גם בקרב תומכיו. רבים מהם משלמים מחיר כבד מבלי שהייתה להם השפעה על ההחלטות. התוצאה היא תהליך איטי אך ברור של שחיקה פנימית והתרחקות מרעיון "ההתנגדות" כפי שהוצג בעבר.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי מתחזקת בלבנון מגמה הפוכה, דהיינו, חזרה לרעיון המדינה.
צעדי ממשלת נוואף סלאם והנכונות לבחון מסלולים מדיניים, גם כאלה שנחשבו בעבר לטאבו, מצביעים על שינוי עומק.
חזבאללה מתקשה לבלום את המגמה הזו, והעובדה שהוא נאלץ להסתמך יותר על איומים ופחות על שכנוע מעידה על מצוקתו.
לבנון, למעשה, משקפת דפוס רחב יותר של מערכות פוליטיות שנשחקו תחת השפעת מיליציות אידיאולוגיות הנתמכות מבחוץ. אך במקרה הלבנוני, השאלה המרכזית כבר אינה רק מאזן הכוחות הצבאי, אלא יכולת החברה להתמודד עם הפיצול הפנימי.
גורמים ביטחוניים בכירים בישראל אומרים כי חזבאללה סובל ממחסור בתחמושת, דבר שעלול להקשות עליו את הלחימה נגד ישראל, כמן כן הוא ניצב כעת מול אתגר מסוג אחר, כזה שאין לו מענה צבאי, עייפות גוברת בקרב הציבור הרב שתמך בו שמחפש פרגמטיות והפסקת אש יציבה נוכח המתרחש בזירה האיראנית ובמזרח התיכון כולו.
לדבריהם,חזבאללה חייב לשנות את גישתו כדי לרכוש מחדש את אהדת הציבור, זו זירה שבה לא מועילים רקטות או רחפני נפץ, וגם לא שינוי ברטוריקה, הדבר מחייב שינוי עמוק בגישה של חזבאללה, ארגון הטרור הזה אינו נמצא שם וקשה לו להשתנות, הוא ממשיך לקבל הוראות מהמשטר באיראן ורחוק מכל שינוי בעתיד הקרוב.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
