גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי איראן שואבת עידוד מההתפתחויות האחרונות במזרח התיכון ומהמדיניות שנקט נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במהלך העימות האחרון עם ישראל.
להערכתם, בטהראן סבורים כי המגבלות שהטילה וושינגטון על חופש הפעולה הישראלי והמאמצים האמריקניים למנוע הסלמה אזורית העניקו להם מרחב תמרון רחב יותר. על רקע זה פועלת איראן לארגון מחדש של ציר ההתנגדות, שספג פגיעות קשות מאז מתקפת ה-7 באוקטובר 2023.
ביטוי בולט לתהליך הזה סיפק מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, הגנרל אסמאעיל קאא'ני, שהצהיר ב-9 ביוני כי "ממיצר הורמוז ועד באב אל-מנדב, מהמפרץ הפרסי ועד ים סוף, תוקם חגורת ביטחון חדשה של ההתנגדות", והזהיר כי כל תקיפה ישראלית או אמריקנית באזור תיענה בתגובה מצד "חזית ההתנגדות המאוחדת".
נוכח ההתפתחות הזו,ההערכה של גורמי הביטחון הבכירים היא כי צפויים סבבי לחימה נוספים מול איראן, ייתכן שלא בהכרח בטווח הקצר, אבל השאלה היא לא "אם" אלא "מתי."
לדבריהם , העימות האחרון בין ישראל לאיראן עשוי להיחשב בעתיד כנקודת מפנה בתפיסת הביטחון של הרפובליקה האסלאמית. אם במשך שנים התבססה איראן על מודל של הרתעה עקיפה באמצעות שלוחותיה באזור, כיום היא מבקשת לשלב במערך ההרתעה גם שימוש ישיר וגלוי בכוחה הצבאי.
התגובה האיראנית לתקיפה הישראלית ברובע א-דאחיה בביירות נתפסת בטהראן כחלק מגיבוש משוואה חדשה, שלפיה פגיעה באחד המרכיבים המרכזיים של ציר ההתנגדות עלולה לגרור תגובה ישירה מאיראן עצמה, גם אם התקיפה לא בוצעה בשטחה. בכך מבקשת איראן לצמצם את חופש הפעולה הישראלי בלבנון ולהעניק לחזבאללה שכבת הגנה נוספת.
הגורמים הביטחוניים מציינים כי נכון לעכשיו, איראן לא עומדת במשוואה החדשה שקבעה כי כל תקיפה ישראלית בלבנון תיענה בתקיפה איראנית, צה"ל תקף אתמול מטרות בלבנון ואיראן לא הגיבה, האם ישראל הצליחה לשבור את המשוואה האיארנית החדשה? עדיין לא ברור, צריך להמתין עוד כמה ימים כדי לראות מה מתכננת איראן.
במקביל מקדמת טהראן תפיסה רחבה יותר המכונה "אחדות הזירות". על פי תפיסה זו, לבנון, רצועת עזה, עיראק, תימן וזירות נוספות אינן עוד חזיתות נפרדות, אלא חלק ממערכה אזורית אחת. בהתאם לכך, תקיפה באחת הזירות עשויה להיחשב כפגיעה בכלל הציר ולהוביל לתגובה רחבה יותר.
להערכת גורמי מודיעין בישראל, השינוי הנוכחי אינו נובע רק ממניעים אידיאולוגיים אלא משיקולים אסטרטגיים מחושבים. ההנהגה האיראנית הגיעה למסקנה כי תמיכה בציר ההתנגדות היא חלק בלתי נפרד מההגנה על ביטחונה הלאומי ועל מעמדה האזורי. לכן היא מנהלת כיום את רשת בעלי בריתה באופן ממוסד, ממושמע ואסטרטגי יותר מאשר בעבר.
בטהראן סבורים כי המלחמה האחרונה הסתיימה ללא השגת היעדים המרכזיים של ישראל וארה"ב.
מנקודת מבטם, תוכנית הגרעין לא נפגעה פגיעה אנושה, המשטר לא התערער, וציר ההתנגדות אמנם נחלש אך לא קרס. תחושת ההישג הזו מחזקת את הביטחון העצמי של ההנהגה האיראנית ומעודדת אותה לאמץ גישה התקפית יותר.
גם התנהלותה של וושינגטון מתפרשת באיראן כהוכחה לכך שארה"ב אינה מעוניינת במלחמה אזורית רחבה. לכן מעריכים בטהראן כי בידיהם מנופי לחץ משמעותיים, החל מיכולות צבאיות ישירות, דרך השפעה על שלוחותיהם האזוריות, ועד לאיום על נתיבי שיט אסטרטגיים כמו מיצרי הורמוז ובאב אל-מנדב.
עם זאת, הדרך לקיבוע המשוואה החדשה עדיין רחוקה. ישראל אינה מקבלת את תפיסת "אחדות הזירות" וממשיכה לראות לעצמה חופש פעולה בלבנון ובזירות נוספות. גם ארה"ב אינה מוכנה להשלים עם מציאות שבה איראן קובעת את כללי המשחק האזוריים.
להערכת גורמים ביטחוניים, המאבק המרכזי בשנים הקרובות, כל עוד משטר ההיאתולות עומד על כנו, צפוי להתמקד בניסיון האיראני לעגן את תפיסת הביטחון החדשה ולהפוך אותה למציאות אזורית מחייבת. מנגד, ישראל וארה"ב יפעלו למנוע ממנה לבסס משוואות הרתעה חדשות שיגבילו את חופש פעולתן.
המשמעות היא שהמזרח התיכון נכנס לשלב חדש של עימות אסטרטגי. לא עוד מלחמת שליחים בלבד, אלא מאבק ישיר יותר על עיצוב הסדר האזורי. איראן מבקשת להציג את עצמה כמעצמה אזורית המכתיבה כללים חדשים ומגינה באופן פעיל על בעלי בריתה, בעוד ישראל וארה"ב נחושות למנוע ממנה לממש יעד זה. תוצאות המאבק הזה עשויות לעצב את מאזן הכוחות במזרח התיכון בשנים הבאות.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
