ראש הממשלה נתניהו יכנס הערב את הקבינט הביטחוני לדיון במזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן.
מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן עדיין לא נחתם,יש ידיעות סותרות אם אכן הוא ייחתם היום אך בדרג המדיני בישראל גובר החשש ממה שמכיל המזכר הזה ביחס לדרישות הישראליות של חיסול פרויקט הגרעין האיראני, הסרת איום הטילים הבליסטיים והפסקת התמיכה האיראנית בשלוחות הטרור שלה במזרח התיכון.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי אין מדובר בהסכם סופי, פרטי מזכר ההבנות אינם ידועים במלואם לדרג המדיני,אך על פי המידע שהגיע לישראל עד כה אומרים הגורמים המדיניים כי "הוא רע לישראל."
הם מביעים חשש שהנשיא טראמפ בסופו של דבר יחתום על מזכר הבנות שהינו גרוע לביטחון ישראל ויעשה את מה שעשה הנשיא ברק אובאמה כשחתם על הסכם הגרעין בשנת 2015, הסכם שבסופו של דבר הנשיא טראמפ עצמו נסוג ממנו בשנת 2018.
גורמים ביטחוניים בכירים חוששים שהנשיא טראמפ לא יצליח לכפות על איראן את הוצאת האורניום המועשר משטחה והוא יתפשר על דילול האורניום המועשר בידי איראן במקום דרישתו להוצאתו משטח איראן וכי הוא יסכים להמשך העשרת האורניום באיראן לרמה נמוכה ביותר , בנוסף נושא הטילים הבליסטיים והשלוחות של איראן כלל לא מוזכר במזכר ההבנות.
גורם ביטחוני בכיר אומר כי המינימום הנדרש מההסכם בין ארה"ב לאיראן הוא הוצאה מיידית של כל האורניום המועשר משטחה של איראן והתחייבות איראנית שתלווה בפיקוח אמריקני הדוק כי היא לא תעשיר יותר אורניום, אחרת מדובר בכישלון גדול.
גם לוח הזמנים להגעה להסכם קבע בתוך 60 ימים נראה בישראל כבלתי ריאלי, בדרג המדיני מעריכים שאיראן תגרור רגלים ותנקוט בסחבת כדי להרוויח זמן.
אישור ההסכם המלא בין ארה"ב לאיראן מחוייב באישור בקונגרס האמריקני, אולם, גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי ידיה של ישראל כבולות וראש הממשלה נתניהו לא יוכל להיאבק בקונגרס נגד הנשיא טראמפ כפי שעשה נגד הסכם הגרעין של הנשיא אובאמה בעת שנאם בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס ב-3 במרץ 2015.
הדרג המדיני בישראל לא קיבל עדיין את טיוטת מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן שגובש כבר לקראת חתימה, הוא ניזון בעיקר ממידע מודיעיני ומעדכונים של הנשיא טראמפ לראש הממשלה נתניהו, אבל לדברי גורמים מדיניים גובר החשש, נוכח ההדלפות האיראניות והשתיקה האמריקנית בכמה נושאים, כי המזכר הסופי יהווה ניצחון אסטרטגי של איראן במלחמה, למרות המכות הצבאיות הקשות שהיא חטפה מארה"ב וישראל.
החשש הוא המשטר האיראני יישאר על כנו, קיצוני יותר מבעבר, הוא יקבל כספים רבים מחידוש ייצוא נפט ומהפשרת הכספים המוקפאים, ישקם את עצמו כלכלית ואת יכולותיו הצבאיות וימתין לסיום כהונתו של הנשיא טראמפ ואז ישעט מחדש אל הפצצה הגרעינית.
בתרחיש הזה, מעמדה של איראן במזרח התיכון יתחזק עוד יותר והיא תשקם בהדרגה את השלוחות שלה ותחיה את "ציר ההתנגדות".
על פי גורמים ביטחוניים בכירים, ההבנות המתגבשות בין וושינגטון לטהראן מצטיירות, לפחות בשלב זה, פחות כהסכם סופי ויותר כפתיחה של מסלול מדיני חדש, כזה שמנסה לנהל את העימות במקום להכריע אותו.
לדבריהם, עצם המעבר הזה, מעימות ישיר או איום בעימות להסדרה מדורגת תחת לוח זמנים מוגדר, משנה את כללי המשחק במזרח התיכון, ובעיקר מעלה מחדש את השאלה מי מרוויח ומי משלם את המחיר.
מנקודת המבט האמריקנית, מדובר בניסיון לצמצם סיכונים, כלכליים, צבאיים ואזוריים. במקום עימות כולל עם איראן, ההיגיון שמסתמן הוא של בלימה באמצעות הסדרה חלקית, גם אם כזו שאינה פותרת את כל הסוגיות. אלא שהבחירה הזו, אם אכן תבשיל להסכם, משאירה מחוץ לתמונה חלק מהיעדים המרכזיים שהוצבו בעשורים האחרונים, ובראשם פירוק מלא של יכולות ההעשרה האיראניות והגבלת התשתית הצבאית הרחבה של טהראן.
עבור איראן, התמונה מורכבת יותר. מצד אחד, היא נדרשת לבצע ויתורים מסוימים, בעיקר בתחומי ההעשרה המתקדמת של האורניום והכנסות אסטרטגיות ממעברי סחר רגישים כמו מיצרי הורמוז. גם אם מדובר בוויתורים חלקיים או זמניים, הם מייצרים תקדים שעשוי להשפיע על המשך הדרך. מצד שני, עצם ההכרה בה כצד לגיטימי להסדרה אזורית, כזה שאיתו לא רק נלחמים אלא גם מנהלים משא ומתן, הוא הישג מדיני משמעותי מבחינתה.
לדברי הגורמים הביטחוניים, ישראל מודאגת בצדק, ההבנות המתגבשות בין ארה״ב לאיראן אינן משקפות בהכרח את סדר העדיפויות הישראלי, ואף עלולות להציב את ירושלים בעמדה מורכבת. ישראל, שראתה בעשורים האחרונים את איראן כאיום מרכזי המחייב טיפול משולב של לחץ כלכלי, בידוד מדיני ואיום צבאי, עשויה לגלות שהמערכת הבינלאומית נעה למסלול אחר, כזה שמעדיף ניהול סיכונים על פני הכרעה.
מעבר לכך, ההסכם המתהווה אינו כולל, לפי הדיווחים בתקשורת האיראנית והאמריקנית, התייחסות מספקת לסוגיות שישראל רואה בהן קריטיות, כמו תוכנית הטילים הבליסטיים האיראנית ורשת השלוחות האזורית של טהראן. המשמעות היא שהשאלות המרכזיות מבחינתה אינן נפתרות, אלא נדחות או מוצאות מחוץ למסגרת ההסדרה.
הדינמיקה הזו מחדדת פער הולך וגדל בין האופן שבו ישראל תופסת את האיום האיראני לבין האופן שבו וושינגטון בוחרת לנהל אותו, בעוד ישראל נוטה להדגיש את הצורך בפתרונות חדים וברורים, ארה"ב נראית כמי שמעדיפה מנגנון של בלימה מדורגת, גם אם הוא משאיר אזורי עמימות משמעותיים.
לא ניתן להתעלם מהשינוי האפשרי במעמדה האזורי של איראן, גם אם ההסכם לא יוביל להסרת כל הסנקציות או לשיקום מלא של הכלכלה האיראנית, עצם פתיחת הערוץ המדיני עשוי לחזק את מעמדה כשחקן אזורי מרכזי, שינוי כזה משפיע באופן ישיר על מאזן הכוחות במזרח התיכון, ועל מערכות היחסים בין איראן לבין בעלות בריתה ויריבותיה כאחד.
לדברי גורמים ביטחוניים בכירים, אם המערכת האמריקנית-איראנית אכן תעבור למסלול של הסדרה ארוכת טווח, גם אם מוגבלת, ישראל עלולה למצוא את עצמה במציאות שבה האיום שהיא מזהה כקיומי אינו מטופל בכלים שהיא רואה כמתאימים, אלא במסגרת רחבה יותר של פשרות אזוריות.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
