הסדר החדש של טראמפ במזרח התיכון מדאיג את ישראל

מזכר ההבנות עם איראן מעמיק את הפער בין ירושלים לוושינגטון. בישראל חוששים כי הסכם קבע אמריקני-איראני יחזק מחדש את טהראן, יעניק לה לגיטימציה אזורית ויחייב את ישראל להיערך לאפשרות של פעולה עצמאית נגד תוכנית הגרעין והטילים הבליסטיים.

ישראל מודאגת מאוד מהשלכות מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן, גורמים מדיניים בכירים מעריכים כי כרגע, הנשיא טראמפ שועט לעבר השגת הסכם קבע עם איראן לפני בחירות האמצע בנובמבר, גם אם הוא ייאלץ לוותר על דרישות מהותיות שלו.

זאת, כדי לנצח בבחירות, לשמור על מחירי נפט סבירים בארה"ב ולהימנע ממשבר כלכלי עולמי במקרה שאיראן תסגור שוב את מיצרי הורמוז.

 הנשיא טראמפ הצליח להפתיע את ישראל כשעשה סיבוב פרסה ביחס שלו כלפי איראן, אולם, ההפתעה לא הייתה מלאה במאת האחוזים,הכתובת הייתה על הקיר אומרים גורמים מדיניים, סימני החשדנות החלו להופיע כבר מתחילת המשא ומתן כשהנשיא טראמפ דיבר בעיקר על סכנת פרויקט הגרעין האיראני וכמעט ולא דיבר על הטילים הבליסטיים והשלוחות של איראן.

 בכך, טראמפ לא שונה מהנשיא אובאמה אשר גם הוא סירב לבקשת ישראל לעמוד על כך שנושא הטילים הבליסטיים יכלל בהסכם הגרעין עם איראן בשנת 2015.

גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי הדיון סביב מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן חושף יותר מכל את המתח שמלווה את המדיניות הישראלית בעשור האחרון. מצד אחד, תפיסה אסטרטגית הרואה באיראן איום קיומי המחייב פעולה מתמשכת בכל החזיתות. מצד שני, מציאות מדינית שבה ארה"ב מבקשת לצמצם עימותים, לייצב זירות משבר ולהימנע ממלחמות אזוריות נוספות.

 בפער הזה בדיוק נבחנת כיום מדיניותה של ישראל, מנקודת מבטה של ירושלים, כל הסכם אמריקני-איראני שאינו כולל בלימה משמעותית של היכולות הגרעיניות והטיליות של טהראן נתפס כהסכם חלקי בלבד, כזה שעלול להעניק לאיראן מרחב נשימה אסטרטגי ולחזק את מעמדה האזורי. לכן, ההתנגדות הישראלית אינה מתמקדת רק בפרטי ההסכם, אלא בעצם ההיגיון שמאחוריו.

זו הסיבה שישראל לוקחת מראש בחשבון כי היא חייבת להיערך לתרחיש הגרוע ביותר שבו תיאלץ לטפל בפרוייקט הגרעין ובטילים הבליסטיים של איראן בעצמה.

גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי ישראל חצתה כבר את מחסום הפחד בשני המבצעים נגד איראן, "עם כלביא" ו"שאגת הארי", היא צברה ניסיון מבצעי רב וביכולתה לתקוף ברציפות כל מטרה באיראן.

 עם זאת, הדרג המדיני בישראל מודע היטב למגבלות הכוח שלו.

ישראל יכולה להשפיע, לעכב, להפעיל לחץ ולפעול בזירות עקיפות, אך אינה יכולה להרשות לעצמה עימות חזיתי עם הממשל האמריקני, זהו גבול ברור שמכתיב את אופי הפעולה שלה, גם כאשר המחלוקת האסטרטגית עמוקה.

 לפי גורמים מדיניים בכירים, ראש הממשלה נתניהו הסביר לנשיא טראמפ כי נסיגה מדרום לבנון לפני פירוק חזבאללה מנשקו היא קו אדום מבחינת ישראל והיא לא תפקיר את ביטחון תושבי הצפון לחסדיו של חזבאללה, בינתיים נמנע עימות חזיתי עם הממשל אך הוא בהחלט יכול להתפרץ שוב אם איראן תסגור את מיצרי הורמוז מחדש כדי להפעיל לחץ על טראמפ לאלץ את ישראל לסגת מדרום לבנון.

 כרגע, יש סימנים להתגבשותה של אסטרטגיה ישראלית מורכבת יותר, במקום עימות ישיר עם וושינגטון, מתפתח דפוס פעולה עקיף: ניסיון להשפיע על השיח הפוליטי בארה"ב, עידוד קולות ביקורתיים כלפי ההסכם, והצגת מזכר ההבנות עם איראן כמהלך מסוכן שאינו ניתן לאכיפה לאורך זמן. במקביל, ישראל צפויה להמשיך ולפעול בזירות האזוריות שבהן יש לה חופש פעולה רחב יותר כמו לבנון ורצועת עזה.

 כרגע, הזירה הלבנונית היא המרכזית, כאשר ההתמודדות עם חזבאללה משמשת לא רק כמערכה מקומית, אלא כחלק מהמאבק הרחב יותר מול השפעתה של איראן במרחב.

 גם בזירה רצועת עזה ניכרת מגמה של האצת מהלכים שמטרתם לעצב מציאות בלתי הפיכה בשטח.

צה"ל מכרסם ב"קו הצהוב" ודוחק את חמאס מערבה לכיוון הים, לפי גורמים צבאיים, צה"ל כבר שולט ב-60 אחוזים משטח הרצועה ויש לו אישור מהדרג המדיני להגיע בקרוב לשליטה של 70 אחוזים.

 ככל שהשיח על הסדר אזורי מתרחב, כך גוברת הנטייה של ישראל לקבוע עובדות בשטח שיגבילו כל ניסיון לכפות עליה הסדרים עתידיים.

 המוקד האמיתי של המתיחות הוא מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב.

גורמים מדיניים מעריכים כי ההבנה ההולכת ומתחזקת בוושינגטון היא כי יש להבחין בין האינטרסים האמריקניים לבין אלה של ישראל,בעוד ארה"ב מבקשת לנהל את המערכת האזורית דרך יציבות והסדרה, ישראל ממשיכה לפעול מתוך תפיסת איום קיומי מתמשך מצד ציר ההתנגדות בראשות איראן.

 הפער הזה אינו חדש, אך הוא מקבל כעת ביטוי חד יותר על רקע חתימת מזכר ההבנות עם איראן. ככל שוושינגטון מתקדמת לעבר הסדרה אזורית רחבה, כך גובר החשש בישראל מפני שחיקה ביכולת ההרתעה שלה ומהפיכת איראן לשחקן לגיטימי במסגרת הסדר החדש במזרח התיכון.

 גורמים מדיניים בכירים אומרים כי המדיניות הישראלית של ראש הממשלה נתניהו היא פעילות גלויה של תיאום עם ארה"ב, הימנעות מעימות פומבי ושמירה על כבודו של הנשיא טראמפ, אך באופן סמוי מתקיימת פעילות מדינית, מודיעינית וביטחונית שנועדה להשפיע על כיוון ההתפתחויות ולשמר מרחב פעולה עצמאי. גורמים מדיניים בכירים אומרים כי ישראל מבקשת למנוע מצב שבו איראן משתלבת כגורם מרכזי בסדר החדש שארה"ב רוצה ליצור במזרח התיכון,הסדר הזה הוא מסוכן לישראל.

גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי נוכח חתימת מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן, כל הסכם קבע שיושג בין שתי המדינות שבנוי על העקרונות האלה הוא מסוכן לישראל. הסכם כזה יחזק מחדש את כוחה של איראן, היא תקבל כספים רבים ותשקם בהדרגה את היכולות הצבאיות שלה שנפגעו קשה במלחמה.

 להערכתם, איראן תתחיל בהכנות לייצר אלפי טילים בליסטיים, לחזק את השלוחות שלה במזרח התיכון ולהגביר את המאמצים להשיג פצצה גרעינית,המלחמה האחרונה שיכנעה עוד יותר את האיראנים כי השגת פצצה גרעינית היא צורך דחוף ביותר כדי להרתיע את ארה"ב וישראל מלתקוף את איראן פעם נוספת.

 פצצה גרעינית תספק לאיראן מטריית הגנה ותגביר את כוח ההרתעה שלה במזרח התיכון ובעולם כולו.

הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"

הערה: הכותב הוא מזרחן ומנכ"ל רשות השידור לשעבר

אודות יוני בן מנחם

יוני בן מנחם הוא מזרחן, עיתונאי ומנכ"ל רשות השידור לשעבר. הוא בעל עשרות שנות ניסיון בעיתונות הכתובה והמצולמת. דרכו של בן מנחם בעולם המדיה החלה כמפיק של הטלוויזיה היפנית במזרח התיכון. לאחר מכן, הוא מילא תפקידי מפתח רבים בתקשורת הישראלית: מנכ"ל רשות השידור, מנהל רדיו קול ישראל, כתב לענייניי שטחים, כתב ופרשן מדיני, פרשן לענייני המזרח התיכון ועורך ראשי ומגיש התוכנית 'מגזין המזה"ת'. 

פוסטים אחרונים

הטוויטר שלי