העסקה לשחרור החטופים הישראלים תקועה בגלל חמאס, בכיר חמאס חוסאם בדראן אמר אמש כי "אין כל חדש" וכי לא נקבע מועד לחזרת משלחת חמאס לקהיר להמשך המשא ומתן על עסקת החטופים.
לישראל אין כרגע מנופים מדיניים להפעיל לחץ על חמאס, יחיא סינוואר ומנהיגי חמאס בחו"ל מתואמים ביניהם ומנסים להבעיר את המזרח התיכון במהלך חודש רמדאן כדי להגביר את הלחץ על ישראל.
קטאר משחקת משחק כפול ואין הבדל בינה לבין הנהגת חמאס, מצרים מודאגת מיציבות המשטר במהלך חודש רמדאן בגלל החתרנות של חמאס ותנועת "האחים המוסלמים", גם ירדן מודאגת במיוחד מהניסיון הצפוי של חמאס להסלים את המצב בהר הבית, לירדן ולישראל יש אינטרס משותף למנוע זאת.
לכן, מנוף הלחץ היחידי שנותר לישראל להפעיל על תנועת חמאס הינו המנוף הצבאי מכיוון שהלחצים הבינלאומיים עליה בעניין עסקת החטופים אינם עובדים.
צה"ל חייב להשלים את כיבוש רצועת עזה, פירוש הדבר הוא להיכנס למחנות הפליטים דיר אלבלח ונוצייראת במרכז הרצועה ולאזור רפיח ו"ציר פילדלפי" ולהשתלט עליהם, הצבא מוכן עם כל התוכניות וממתין להנחיית הדרג המדיני.
הדרג המדיני מתמהמה בגלל הלחץ של הנשיא ביידן, קבינט המלחמה טועה, הוא צריך להרגיל את ממשל ביידן לרעיון ולהתחיל בכיבוש מחנות הפליטים במרכז הרצועה ובמקביל לפעול לפינוי אוכלוסיית העקורים הגדולה באזור רפיח לעבר המוואסי ומרכז רצועת עזה.
האינטרס הביטחוני העליון של ישראל הוא להפסיק ולדשדש ברצועת עזה ולהורות לצה"ל לחדש את מומנטום הלחימה, תחילת הפינוי של יותר ממיליון העקורים מאזור רפיח תעביר מסר לממשל האמריקני ולמצרים כי ישראל פועלת על פי בקשתם, אבל, חייבים להתחיל בפינוי לאלתר.
אין יותר למה להמתין, יחיא סינוואר לא יתרצה, כל יום המתנה נוסף של ישראל מתפרש אצלו כחולשה ומעודד אותו מבחינה מורלית.
ההססנות של הדרג המדיני היא בעוכרינו, בדרך הזו ראש הממשלה נתניהו לא ישיג את "הניצחון המוחלט" שהוא שואף אליו.
הנשיא האמריקני מאבד את סבלנותו כלפי ממשלת נתניהו וכל יום שחולף רק מגביר את המתיחות בין שתי המדינות, נתניהו חייב לחתוך ולהכריע, בעוד שבוע המצב יהיה רק יותר קשה מבחינה מדינית,המתנה של חודש ימים עד סוף צום רמדאן היא טעות, החטופים נמקים במנהרות חמאס ברצועת עזה וישראל צריכה להתחשב ב"רגשות הדתיים" של חמאס? האם זה הגיוני?
האם חמאס התחשב בחג שמחת תורה כאשר טבח בישובי עוטף עזה 1200 ישראלים וחטף 250 מהם לרצועת עזה?
הגיע העת שקבינט המלחמה יתעורר!
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
