קטאר היא חלק מתנועת "האחים המוסלמים", שהינה תנועת האם של חמאס, והיא פועלת להשאיר את חמאס בשלטון ברצועת עזה כדי לשמור על ההישג הגדול של "האחים המוסלמים" שהצליחו להקים אמירות אסלאמית קיצונית בעזה בשנת 2007.
המחלוקות בין הנשיא ביידן לראש הממשלה נתניהו בנושא רפיח מנוצלת על ידי קטאר לגרור רגליים ולהימנע מלחץ על חמאס כדי להשאירה בשלטון, כדי שהיא תרוויח זמן ובינתיים הקהילה הבינלאומית תגביר את הלחץ על ישראל להימנע מכיבוש רפיח ו"ציר פילדלפי".
ברירת המחדל של קטאר היא להשאיר את חמאס על הגלגל כדי שיהיה לה חלק בשלטון לצדה של "הרש"פ המחודשת" ברצועת עזה, בינתיים ראש הממשלה נתניהו מתנגד לשלטון הרש"פ ברצועת עזה.
גורמים בחמאס טוענים כי בגלל מצבו הפוליטי העגום בקמפיין הבחירות, הנשא ביידן ריכך את עמדתו בדבר הפלת שלטון חמאס ברצועה והוא מוכן שיהיה לה חלק בעוגת השלטון בתנאי שלא תהייה לה זרוע צבאית מזויינת והיא תהייה חלק מאש"פ כמפלגה פוליטית.
לכן, הנשיא ביידן לחץ על יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס להקים "ממשלת טכנוקרטים" ולהקל את כניסת חמאס לאש"פ, בינתיים זה לא קורה וחמאס איננה ממהרת להשלים עם תבוסתה הצבאית ברצועת עזה.
עמדת ישראל היא נחרצת למוטט את שלטון חמאס ברצועה ויחיא סינואר מנסה באמצעות קלף החטופים שבו הוא מחזיק לקבוע עובדות בשטח כדי לגרום לישראל להבין כי אין בכוונתו לוותר על שלטון חמאס ברצועה.
לכן הוא מתעקש על חזרת מאות אלפי עקורים מדרום הרצועה לצפונה כדי להעביר אלפי מחבלים בלבוש אזרחי אל צפון הרצועה ולבסס שמה מחדש את שלטון חמאס.
הוא איננו ממהר, הוא מזהה לחץ בינלאומי גובר על ישראל וגם לחץ פנימי של משפחות החטופים ומפגיני המחאה להפיל את ממשלת נתניהו, גורמים בחמאס אומרים כי בהיעדר לחץ צבאי ישראלי מסיבי על חמאס ברצועה ובהיעדר לחץ מדיני עליה, כל יום שחולף רק מחזק את מעמדה של חמאס.
לכן, ליחיא סינוואר אין שום אינטרס כרגע להסכים לעסקת שחרור החטופים, הוא בטוח שככל שימתין הוא יוכל לגבות מחיר גבוה יותר מישראל.
קטאר מודאגת ממעמדה הבינלאומי וממעמדה בעולם הערבי, היא יודעת שאם היא תיכשל בשמירה על תנועת חמאס, הדבר יחזק את מעמדן של סעודיה ושל איחוד האמירויות ויחליש אותה.
היא עדיין רואה בחמאס "סוס מנצח" במלחמה ברצועת עזה בגלל הקלף החשוב שהא מחזיק בידיו והוא החטופים הישראלים.
בעזרת הקלף הזה, יחיא סינוואר משוכנע שהוא יכול לכפות על ישראל את נסיגת צה"ל מכל חלקי הרצועה והישארותו כמנצח על כס השלטון.
ישראל בינתיים איננה מוכיחה את ההיפך.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"