גורם מצרי בכיר הכחיש בתוקף ידיעות שהופצו בתקשורת הערבית כאילו מצרים הסכימה להשתתף ב"כוח ערבי" במסגרת האו"ם שישלוט במעברים של רצועת עזה ביום שאחרי המלחמה.
על פי גורמים מצריים, ההתנגדות המצרית נובעת משלוש סיבות.
א.דבקות בהסכמים שקובעים כי הרש"פ היא שתנהל את מעברי הגבול שלה.
ב.חיזוק מעמדה של הרש"פ בכל הדיונים שעוסקים בתרחישי היום שאחרי המלחמה.
ג.לא לאפשר לישראל לכפות, אפילו באופן זמני, כללי משחק חדשים שפוגעים בזכויות הפלסטינים ובביטחון הלאומי של מצרים.
מצרים הודיעה פעמים רבות כי היא מסרבת לתאם עם ישראל את הפעלת מעבר רפיח כדי לשמור על זכויות הפלסטינים בניהול מעברי הגבול שלהם וכדי שלא לתת לגיטימיות לכיבוש הישראלי.
לרצועת עזה יש 7 מעברי גבול למעבר אנשים וסחורות, החשובים שבהם הם מעבר רפיח, מעבר ארז ומעבר כרם שלום.
בשנת 2005 חתמו ישראל והרש"פ על הסכם לניהול המעברים בפיקוח האיחוד האירופי.
ההסכם עסק במעברי רפיח וכרם שלום, והמעברים שבין רצועת עזה לשטחי יהודה ושומרון.
מאז תחילת המלחמה ועד היום, מצרים דחתה הצעות רבות והפגינה עמדה קבועה וקשוחה נגד השתתפות כלשהי בניהול רצועת עזה ביום שאחרי המלחמה, הוצע לה ניהול מלא וניהול חלקי או ניהול במסגרת כוח ערבי או כוח בינלאומי אך היא דחתה את כל ההצעות על הסף.
עד ל-7 באוקטובר שנה שעברה ישראל הפעילה שני מעברים חשובים ברצועה, מעבר ארז לתנועת בני אדם ומעבר כרם שלום להעברת סחורות.
מעבר רפיח הוחזק בצד אחד בידי מצרים ובצד השני בידי הזרוע הצבאית של חמאס אשר בשנת 2007 השתלטה עליו בכוח וגירשה ממנו את אנשי הביטחון של הרש"פ ואת הפקחים האירופאיים.
ב-7 במאי השנה, כבש צה"ל את הצד הפלסטיני של מעבר רפיח מידי הזרוע הצבאית של חמאס.
בתגובה השעתה מצרים את התיאום עם ישראל בנושא מעבר רפיח, בעקבות לחץ שהפעיל הנשיא ביידן על נשיא מצרים א-סיסי, הסכימה מצרים להעביר את הסיוע ההומניטרי משטחה לרצועת עזה דרך מעבר כרם שלום, באופן זמני, עד שתיפתר סוגיית מעבר רפיח.
מעבר רפיח עדיין סגור, האיחוד האירופי מוכן להחזיר את הפיקוח שלו על המעבר, ישראל איננה מתנגדת, אך מצרים מסרבת להפעיל את המעבר.
הנשיא א-סיסי חושש מאוד מתנועת חמאס ומההשפעה שלה על הרחוב המצרי,לכן הוא מפגין עמדה אנטי ישראלית ששומרת כביכול על זכויות הפלסטינים, הוא לא רוצה דיון בינלאומי בסוגיה שיכפה על מצרים לנקוט עמדה בעניין מעבר רפיח, לכן הוא משחק אותה כמי שעומד מהצד, הוא רוצה שישראל תסתבך בדייסה שהיא בישלה לעצמה, לכן הוא מתרחק מכל אפשרות של סיוע לפתרון המצב שתביא להפעלת המעבר.
מצרים מסרבת לקחת חלק בשום מהלך שעלול להשתמע ממנו שיש לה חלק בניהול רצועת עזה ביום שאחרי המלחמה.
מצרים רוצה להישמר מכל צרה אפשרית והסתבכות מול חמאס, היא מעדיפה להציג את ישראל כסרבנית שלום וכמי שמלכתחילה הציעה את המהלך הזה.
הנשיא א-סיסי חושש שחמאס תעורר נגדו את הרחוב המצרי ותקרא לו להפגין נגדו, כפי שעשתה בירדן, עד היום מפגינים שם בגלוי אלפי ירדנים נגד שלטון המלך עבדאללה שחושש מאוד שהעניינים יצאו מכלל שליטה.
מצרים נמנעת מכל מהלך שעשוי להתפרש כסיוע לישראל.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"