העימות הצבאי המחודש בין ארה"ב לאיראן נכנס לשלב מסוכן יותר, אך במקביל מתנהל מאחורי הקלעים מאבק מסוג אחר, מאבק דיפלומטי שנועד למנוע את קריסת ערוצי ההידברות בין וושינגטון לטהראן. במרכזו ניצבות קטאר ופקיסטן, המנסות לבלום את ההסלמה ולהחזיר את שני הצדדים לשולחן המשא ומתן, כך אומרים גורמים מדיניים.
להערכתם,הפעם המשימה של קטאר ופקיסטן מורכבת בהרבה מזו שעמדה בפניהן בסבבי התיווך הקודמים, אם בעבר הן נדרשו לגשר על פערים מדיניים, הרי שכיום הן מתמודדות עם משבר אמון עמוק, כאשר כל אחד מהצדדים מבקש לשפר את עמדותיו באמצעות הפעלת כוח צבאי לפני שיסכים לשוב למסלול המדיני.
בירושלים מעריכים כי המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן מתנהל כבר תחת אש,התקיפות ההדדיות בימים האחרונים אינן מעידות בהכרח על נטישת הדיפלומטיה, להיפך, הן משקפות את האופן שבו שני הצדדים מנסים להגיע למשא ומתן מתוך עמדת כוח.
ארה"ב מבקשת להוכיח כי לא תאפשר לאיראן לפגוע בחופש השיט במיצר הורמוז או לקבוע כללי משחק חדשים במפרץ. מנגד, איראן מבקשת לקבע את שליטתה במיצר ולהמחיש כי ביכולתה לפגוע בנתיבי האנרגיה העולמיים ולהטיל מחיר כלכלי וביטחוני על יריבותיה.
לכן, המערכה הצבאית והמאמץ המדיני אינם סותרים זה את זה , אלא מתנהלים במקביל. כל תקיפה היא גם מסר למשא ומתן, וכל איתות דיפלומטי נשען על ניסיון לשפר את מאזן הכוחות בשטח.
בתוך המציאות המורכבת הזו הפכו קטאר ופקיסטן לערוץ התקשורת המרכזי בין וושינגטון לטהראן והן ממשיכות למצב את מעמדן כמתווכות.
קטאר נהנית זה שנים ממעמד של מתווכת המקובלת על שני הצדדים, ואילו פקיסטן מחזיקה בערוצי תקשורת פתוחים הן עם איראן והן עם ארה"ב. אל מאמציהן מצטרפת גם עומאן, שממשיכה למלא תפקיד חשוב בקידום מגעים חשאיים בין שני הצדדים.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי העובדה שהמגעים הטכניים בין הצדדים נמשכים, למרות חילופי המהלומות הצבאיות, מלמדת כי אף אחד מהם אינו מעוניין לנתק לחלוטין את ערוצי ההידברות. שני הצדדים מבינים כי גם אם ימשיכו להשתמש בכוח, בסופו של דבר יהיה צורך להגיע להסדר מדיני שיסיים את המלחמה.
האירועים האחרונים ממחישים כי מוקד העימות מתמקד בשליטה במיצר הורמוז ובחופש השיט.
התקיפות האיראניות נגד כלי שיט מסחריים, ובהם מכליות של קטאר וסעודיה, והתגובה האמריקנית הנרחבת נגד יעדים צבאיים באיראן, מלמדות כי שני הצדדים רואים בזירה הימית את מנוף הלחץ המרכזי שלהם.
לדברי גורמים ביטחוניים, עבור ארה"ב, שמירה על חופש השיט היא אינטרס אסטרטגי מהמעלה הראשונה. עבור איראן, היכולת לאיים על תנועת האנרגיה העולמית מעניקה לה קלף מיקוח משמעותי, המאזן במידה מסוימת את פערי הכוחות הצבאיים.
להערכתם,הבעיה המרכזית אינה עוד היעדר ערוצי תקשורת, אלא אובדן האמון בין הצדדים.
החלטתו של הנשיא טראמפ להכריז על סיום מזכר ההבנות, לצד המשך קיום השיחות באמצעות המתווכות, ממחישה את הפרדוקס המאפיין את המשבר, שני הצדדים ממשיכים להילחם, אך גם ממשיכים לדבר.
המשמעות היא שכל הסכם עתידי יידרש לכלול מנגנוני פיקוח ואכיפה ברורים בהרבה מאלה שנקבעו בעבר. ללא מנגנונים כאלה, כל הבנה שתושג עלולה לקרוס עם המשבר הבא.
החשש המרכזי של המתווכות אינו מהחלטה מודעת של אחד הצדדים לפתוח במלחמה כוללת, אלא מאפשרות של הידרדרות בלתי מתוכננת כתוצאה ממיס-קלקולציה.
ככל שמתרבות התקיפות, כך גדל הסיכון שטעות מבצעית, הערכה שגויה או תגובת יתר יובילו להסלמה שאיש מהצדדים אינו מעוניין בה.
לסיכום, אומרים גורמים מדיניים, המאבק המתנהל כיום בין ארה"ב לאיראן אינו מתרחש רק בשדה הקרב, אלא גם בזירת התיווך הדיפלומטי.
קטאר ופקיסטן מנסות לשמר את האפשרות להסדר מדיני, אך הצלחתן תלויה בראש ובראשונה בנכונותם של וושינגטון וטהראן להבין כי לא ניתן לכפות יציבות באמצעות כוח בלבד.
להערכת גורמים מדיניים בכירים,התרחיש הסביר ביותר בעתיד הקרוב הוא לא שלום ולא מלחמה כוללת, אלא המשך ניהולו של עימות מוגבל, שבו הדיפלומטיה והכוח הצבאי פועלים במקביל.
אולם, אם מאמצי התיווך ייכשלו ומשבר האמון יעמיק, עלולה הזירה האזורית להידרדר לעימות רחב בהרבה, שישפיע לא רק על ביטחון המפרץ, אלא גם על הכלכלה העולמית, שוקי האנרגיה וחופש השיט הבינלאומי.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
