גורמים ביטחונייים בכירים אומרים כי קטאר היא מדינה תומכת טרור הנותנת מקלט מדיני להנהגת חמאס ותומכת בחזבאללה והיא עומדת ביחד עם טורקיה בראש ציר "האחים המוסלמים" העולמי.
לכן, ישראל מודאגת מאוד מההתפתחויות האחרונות בעניין לבנון מכיוון שהן עשויות להעיד על שינוי משמעותי באופן שבו ארה"ב מבקשת לנהל את המשבר בין ישראל ללבנון. אם עד לאחרונה הוצגו המגעים בין ישראל ללבנון כתהליך דו-צדדי בחסות אמריקנית, הרי שכעת מסתמנת מציאות חדשה שבה הסוגיה הלבנונית משתלבת במערך רחב יותר של הבנות אזוריות, ובראשן המגעים בין וושינגטון לטהראן, איראן היא שסוחטת את ארה"ב, באמצעות האיום לסגור את מיצרי הורמוז, לשנות את האסטרטגיה שלה.
להערכת הגורמים הביטחוניים, פירוש הדבר הוא שחזבאללה לא יתפרק מנשקו וימשיך לשלוט באמצעותו בלבנון.
על פי דיווחים בתקשורת הלבנונית, ארה"ב העבירה מסר לנשיא לבנון ג'וזף עאון כי התיק הלבנוני אינו עומד עוד בפני עצמו, אלא הפך לחלק בלתי נפרד מהמו"מ האזורי עם איראן.
משמעות הדבר היא שכל הסדר עתידי בדרום לבנון, החל מקיבוע הפסקת האש ועד לסוגיית הנסיגה הישראלית מדרום לבנון יושפע במישרין מההבנות המתגבשות בין וושינגטון לטהראן.
את הקו של של התיווך הקטארי מוביל סגן הנשיא ג'י.די ואנס בניגוד לקו של מזכיר המדינה מרקו רוביו שתומך במשא ומתן הישיר בין ישראל למדינת לבנון,על פי הערכות של גורמים ביטחוניים, גם ממשלת לבנון מתנגדת למוערבות האיראנית והקטארית במשא ומתן עם ישראל.
עמדתו של הנשיא טראמפ בעניין הזה אינה ברורה עדיין, בינתיים מזכיר המדינה רוביו ממשיך להוביל את המשא ומתן בין נציגי ישראל ולבנון.
קטאר כמגשרת החדשה
גורמים ביטחוניים אומרים כי החידוש הבולט ביותר הוא כניסתה של קטאר לתפקיד מרכזי בתהליך, בהסכמת ארה"ב למרות התנגדות ישראל. בניגוד למנגנונים הקודמים, שהתבססו בעיקר על תיווך אמריקני או על מסגרות בינלאומיות קיימות, קטאר, שנהנית מקשרים הדוקים עם הנשיא טראמפ, מבקשת להוביל ערוץ חדש של משא ומתן עקיף בין ישראל לחזבאללה, תוך שילוב המדינה הלבנונית במסגרת ההבנות.
היוזמה הקטארית משקפת את מעמדה המתחזק של דוחא כמתווכת אזורית מרכזית.
בשנים האחרונות הצליחה קטאר, שהינה מדינה תומכת טרור, לבסס את עצמה כגורם מקובל הן על ארה"ב והן על שחקנים המזוהים עם "ציר ההתנגדות", ובהם איראן וחזבאללה.
הצלחתה לקדם ערוץ כזה עשויה להפוך אותה בעתיד גם לשחקן מרכזי בעיצוב המערכת הפוליטית בלבנון, בדומה לתפקיד שמילאה ב"הסכם דוחא" בשנת 2008.
כידוע, "הסכם דוחא" הביא בזמנו לבחירתו של הגנרל מישל סלימאן לנשיא לבנון,להקמת ממשלת אחדות לאומית שבה לאופוזיציה, ובראשה חיזבאללה, הוענק "שליש חוסם" שאפשר לה להטיל וטו על החלטות מרכזיות ולחידוש הדיאלוג הלאומי בנוגע לריבונות המדינה ולשאלת הנשק של חיזבאללה.
מבחינת תומכי חיזבאללה, ההסכם מנע מלחמת אזרחים נוספת והבטיח ייצוג פוליטי רחב יותר לכל העדות בלבנון.
מבחינת מבקריו, "הסכם דוחא" העניק לחיזבאללה כוח פוליטי חסר תקדים והכיר למעשה ביכולתו לכפות את דרישותיו באמצעות כוח צבאי. רבים בלבנון רואים בו נקודת מפנה שבה הפך חיזבאללה משחקן פוליטי מרכזי לבעל זכות וטו אפקטיבית על החלטות המדינה.
לבנון הופכת לחלק מהעסקה האזורית
לדברי גורמים מדיניים, אחת המשמעויות החשובות ביותר של ההתפתחויות האחרונות היא טשטוש הגבולות בין הזירה הלבנונית לבין העימות הרחב יותר בין ארה"ב לאיראן.
במשך שנים ניסו גורמים בינלאומיים שונים להציג את לבנון כזירה נפרדת, שניתן לטפל בה באמצעות הסדרים מקומיים, אולם כעת וושינגטון עצמה משנה כיוון ובלחץ איראני היא מכירה בכך שכל הסדר יציב בדרום לבנון מחייב גם הסכמה איראנית, כך לפחות גורס סגן הנשיא ג'י.די ואנס.
ההכרה הזאת אינה נובעת משינוי אידיאולוגי אלא משיקולים מעשיים, איראן כופה על ארה"ב לקבל את עמדתה כי כל הסדר בלבנון שיתעלם מחזבאללה ומקשריו עם טהראן עלול להתמוטט בתוך זמן קצר.
במקביל, נמשכת המחלוקת העמוקה בין ישראל לבין חזבאללה סביב עתיד הנוכחות הצבאית בדרום לבנון.
ישראל מתעקשת לשמור לעצמה חופש פעולה מבצעי ולהחזיק בכמה נקודות מפתח בשטח לבנון שימנעו התקפות על כוחות צה"ל וישובי הצפון, נקודות חשובות שהיא מגדירה כ"חיוניות להגנת יישובי הצפון". מנגד, חזבאללה דורש נסיגה ישראלית מלאה וללא תנאים מוקדמים, ומתנגד לכל ניסיון לקשור בין הנסיגה לבין פירוק נשקו.
על רקע זה נבחנת האפשרות כעת, בשיחות בוושינגטון בין נציגי ישראל לנציגי לבנון, להקים "אזורי ניסוי" שבהם ייסוג צה"ל באופן חלקי ובמקומו יתפרס צבא לבנון. מטרת המהלך היא לבחון האם הצבא הלבנוני מסוגל למנוע את חזרתם של פעילי חזבאללה לאותם אזורים.
אולם גם רעיון זה מעורר מחלוקת,פרשנים בלבנון משקפים חשש במערכת הפוליטית כי מדובר בניסיון להפוך את צבא לבנון לכלי אכיפה נגד חזבאללה, בעוד שבישראל יש ספקות גדולים לגבי יכולתו של הצבא הלבנוני לאכוף את ההסדרים לאורך זמן.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי ההתפתחויות האחרונות מאתגרות את יחסי וושינגטון וירושלים.
ישראל רואה באיראן ובחזבאללה את האיום המרכזי על ביטחונה ומצפה שארה"ב תסרב לקדם מנגנון אזורי הכולל מעורבות איראנית עקיפה וקטארית ישירה.
הצהרותיו האחרונות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלפיהן ישראל תישאר בדרום לבנון ככל שיידרש, משקפות את הפער בין הגישה הישראלית לבין הניסיונות האמריקניים לקדם הסדרה רחבה יותר.
לאן פני הדברים?
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי הזירה הלבנונית חדלה להיות עניין מקומי בלבד,היא הפכה לחלק ממערכה אזורית רחבה שבה משתלבים האינטרסים של ארה"ב, איראן, ישראל, קטאר ומדינות נוספות.
לפיכך, הצלחתו או כישלונו של סבב השיחות הנוכחי בוושינגטון בין ישראל ללבנון לא ייקבעו רק על פי ההסכמות שיושגו בין שתי המדינות האלה, אלא גם על פי השאלה הרחבה יותר , האם ניתן יהיה לשלב את לבנון במסגרת הסדר אזורי חדש, או שהיא תמשיך לשמש זירת התנגשות בין הכוחות המרכזיים במזרח התיכון.
כפי שהדברים נראים כעת, איראן תטרפד, באמצעות חזבאללה והאיום לסגור את מיצרי הורמוז, כל מהלך בלבנון שאינו מתואם בינה לבין ארה"ב.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
