בחודשים האחרונים הולכת ומתחזקת התחושה כי המשבר באיראן איננו מתנהל רק מול ארה"ב, אלא גם בתוך צמרת המשטר עצמה.
דבריו האחרונים של הנשיא מסעוד פזשכיאן אינם רק ניסיון להסביר את מדיניות הממשלה, אלא גם עדות למאבק סמוי על מוקד קבלת ההחלטות במדינה, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
לראשונה הודה השבוע נשיא איראן בפומבי כי הגישה אל המנהיג העליון החדש, מוג'תבא ח'אמנאי, הייתה מוגבלת מאז נכנס לתפקידו, וכי רק עתה "ערוצי התקשורת עמו הולכים ומתרחבים". עצם הצורך להדגיש זאת מעיד עד כמה חריג המצב בצמרת השלטון האיראני, אומרים גורמים ביטחוניים.
מאז מונה מוג'תבא ח'מינאי לתפקיד המנהיג העליון לאחר מות אביו עלי ח'מינאי, הוא אינו נראה בציבור. לא פורסמו תמונות מפגישותיו, לא הוקלטו נאומים חדשים בקולו ולא הופצו סרטוני וידיאו שבהם הוא מופיע.
המשטר מסתפק בפרסום הודעות כתובות בשמו, אך בהיעדר הופעות פומביות קשה לדעת האם הוא אכן מעורב באופן ישיר בקבלת ההחלטות או שמא גורמים אחרים מדברים בשמו.
גורמים שונים באיראן טוענים בתדרוכים לתקשורת האיראנית כי הסיבה לכך היא מצבו הבריאותי, בעקבות פציעתו בתקיפה שבה נהרג אביו. המשטר אינו מאשר זאת, אך גם אינו מספק כל הוכחה לכך שהמנהיג החדש מנהל את המדינה באופן שוטף.
לדברי גורמים ביטחוניים, היעדרותו המתמשכת יוצרת ואקום פוליטי, שאליו נכנסים שחקנים רבי עוצמה ובראשם משמרות המהפכה.
לדברי גורמים ביטחוניים, העימות החריף ביותר מתנהל כיום סביב השאלה מה באמת חושב המנהיג העליון על המשא ומתן עם ארה"ב.
הנשיא פזשכיאן טוען בתקשורת האיראנית כי בישיבות סגורות קורא מוג'תבא ח'מינאי לסיים את המשבר וכי כל הצעדים הדיפלומטיים של הממשלה נעשים בהנחייתו הישירה.
לטענתו, הטלוויזיה הממלכתית מציגה לציבור רק את ההתבטאויות המתנגדות למשא ומתן, ומסתירה את המסרים המתונים יותר.
מנגד, בכירי המחנה השמרני ומשמרות המהפכה מציגים תמונה הפוכה לחלוטין. מבחינתם, מוג'תבא ח'מינאי ממשיך להזהיר מפני ארה"ב, מתנגד לוויתורים ומדגיש כי אין לתת אמון בוושינגטון.
להערכת גורמים ביטחוניים, הוויכוח הזה איננו סמנטי בלבד. הוא משקף מאבק אמיתי על עיצוב המדיניות האיראנית ועל השאלה מי מוסמך לפרש את רצונו של המנהיג העליון.
ברקע הדברים ניצב כישלון מזכר ההבנות שהיה אמור להוביל למשא ומתן מחודש עם ארה"ב. לאחר קריסתו גברו ההתקפות מצד המחנה השמרני נגד הממשלה.
משמרות המהפכה טוענים כי ארה"ב רימתה את איראן בכל הקשור ליישום מזכר ההבנות .
לדברי גורמים ביטחוניים, הנשיא פזשכיאן מנסה כעת ליצור לעצמו "חומת מגן" או שכפ"ץ פוליטי, כשהוא חוזר ומדגיש שכל מהלכי הממשלה נעשו באישורו של מוג'תבא ח'מינאי הוא מבקש להפריך את טענות יריביו שלפיהן הוא חרג מסמכותו או גילה גמישות יתר מול וושינגטון.
זו גם הסיבה למתקפה החריגה שלו נגד רשות השידור הממלכתית, שלטענתו מעצבת במכוון תודעה ציבורית התואמת את עמדת המחנה השמרני.
משמרות המהפכה ממלאים את הוואקום
במקביל להיחלשות הנראות של המנהיג העליון, הולך ומתחזק מעמדם של משמרות המהפכה ובראשם הגנרל אחמד ואהידי, כך אומרים גורמים ביטחוניים.
מאז פרוץ המלחמה הם הפכו לגורם המרכזי בניהול הביטחון, המערכה הצבאית והמדיניות האזורית. גם בסוגיית המשא ומתן הם מבקשים להציב גבולות ברורים לממשלה ולהבטיח שכל הסדר עתידי לא יבוא על חשבון עקרונות "המהפכה האסלאמית".
לא במקרה היה זה מוחסן רזאאי, ממפקדיהם הבכירים לשעבר של משמרות המהפכה והיועץ למנהיג העליון החדש, שהציג פרשנות שונה לחלוטין לדבריו של מוג'תבא ח'מינאי, והדגיש שוב כי אין לתת אמון בארה"ב.
אי-הוודאות הפכה לכלי פוליטי
העובדה שמוג'תבא ח'מינאי אינו מופיע בציבור מאפשרת לכל אחד ממוקדי הכוח בטהראן לטעון שהוא זה שמייצג נאמנה את עמדותיו, כך אומרים גורמים ביטחוניים.
הממשלה מציגה אותו כתומך בדיפלומטיה, משמרות המהפכה מציגים אותו כמנהיג תקיף המתנגד לוויתורים, ואילו התקשורת הממלכתית בוחרת להדגיש בעיקר את המסרים הנוקשים שלו.
בהיעדר קול ברור של המנהיג עצמו, כל אחד מפרש את דבריו בהתאם לאינטרסים שלו.
גורמים מדיניים בכירים מעריכים כי שאלת מצבו של מוג'תבא ח'מינאי כבר איננה רק סוגיה רפואית, אלא סוגיה של יציבות המשטר כולו.
ככל שהיעדרותו מהזירה הציבורית תימשך, כך יחריף המאבק בין הממשלה, משמרות המהפכה ומוקדי הכוח האחרים על השליטה בקבלת ההחלטות.
גם אם המערכת האיראנית ממשיכה להפגין כלפי חוץ חזות של יציבות, מתחת לפני השטח מתנהל מאבק איתנים על הנהגת המדינה ועל הכיוון האסטרטגי שלה. השאלה כבר איננה רק האם איראן תחדש את המשא ומתן עם ארה"ב, אלא מי באמת יקבל את ההחלטה הזו.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
