הרגיעה היחסית השוררת בימים האחרונים בין ארה"ב לאיראן אינה מבשרת בהכרח על סיומו של המשבר, כך אומרים גורמים מדיניים, להיפך, מאחורי הקלעים מתנהל מאבק מדיני שעשוי להיות בעל השפעה ארוכת טווח יותר מהעימות הצבאי עצמו, המאבק על השליטה במיצר הורמוז.
עומאן מנסה לתווך בין עמדת ארה"ב לעמדה האיראנית בנושא מיצר הורמוז, גורם אמריקני אמר אמש לסוכנות הידיעות רויטרס כי העסקה בין ארה"ב לאיראן לא תכלול אגרות או מיסוי על מעבר במיצר הורמוז וכי איראן הציגה דרישות "בלתי סבירות" שנדחו בידיהם ובידי עומאן.
מאז המהפכה האסלאמית ב-1979 רואה איראן במיצר הורמוז את קלף ההרתעה האסטרטגי החשוב ביותר שלה מול המערב. לאורך השנים היא איימה שוב ושוב לסגור את המיצר בכל פעם שהופעל עליה לחץ צבאי או כלכלי, אך בפועל נמנעה מצעד כזה מחשש לעימות בינלאומי רחב. כעת נראה כי חל שינוי בגישתה, טהרן אינה מסתפקת עוד באיום, אלא מבקשת לעצב מחדש את כללי המשחק ולהבטיח לעצמה מעמד קבוע בניהול התנועה הימית במעבר האסטרטגי.
להערכת גורמים מדיניים, העמדה האיראנית היא ברורה, המציאות ששררה לפני המלחמה לא תחזור. מבחינתה, כל כלי שיט חייב להיות מתואם עם הרשויות האיראניות, ונתיבי ההפלגה והסדרי הביטחון צריכים להיקבע בתיאום עם טהרן. במילים אחרות, איראן מבקשת לעגן במסגרת מדינית את ההשפעה שהשיגה במהלך הלחימה.
מנגד ניצבת עומאן, המנסה לגבש פשרה שתמנע הידרדרות מחודשת לעימות. ההצעה העומאנית, הזוכה לתמיכת מדינות המפרץ, מבוססת על מנגנון אזורי לניהול המיצר, ללא שליטה בלעדית של איראן, ובמסגרתו ייגבו תשלומים וולונטריים עבור שירותי ניווט, חיפוש והצלה והגנת הסביבה. המודל מבוסס על ההסדר הנהוג במיצר מלאקה, בדרום מזרח אסיה, והוא נועד לאפשר לכל הצדדים להציג הישג מבלי לשנות את עקרון חופש השיט.
אלא שהפערים בין הצדדים עדיין עמוקים, גורמים בכירים בירושלים מטילים ספק גדול באפשרות כי בשיחות בתיווך עומאן תושג פריצת דרך, ארה"ב מסרבת להכיר במעמד מיוחד לאיראן בניהול המיצר, משום שהדבר עלול ליצור תקדים שיערער את עקרון חופש השיט במעברים בינלאומיים. מבחינת וושינגטון, יש לחזור למצב שקדם למלחמה, שבו כלי השיט עברו במיצר ללא אישורים איראניים וללא תשלומים.
במקביל, ממשיך הנשיא דונלד טראמפ לשלב בין דיפלומטיה לאיום צבאי. הוא מדבר על "שיחות טובות" עם איראן, אך מבהיר כי אם המשא ומתן ייכשל, ארצות הברית תשוב להפעיל כוח.
לדברי גורמים מדיניים, האיום האיראני למנוע מעבר של ספינות השייכות למדינות או לחברות שיקבלו פיצויים מתוך הנכסים האיראניים המוקפאים ממחיש כי טהרן מרחיבה את ארגז הכלים שלה. היא מבקשת ליצור משוואה חדשה כי כל פגיעה כלכלית באיראן תיענה באמצעות פגיעה בנתיבי הסחר הבינלאומיים.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי הסוגיה רחבה בהרבה מהוויכוח על מיצר הורמוז. מבחינת איראן, השליטה במעברי השיט היא חלק מאסטרטגיה אזורית כוללת. באמצעות שלוחותיה , החות'ים בים האדום, חיזבאללה בלבנון והמיליציות השיעיות בעיראק , היא מנסה לבסס השפעה על מוקדי הסחר והאנרגיה המרכזיים של המזרח התיכון. הניסיון לעגן מעמד מיוחד במיצר הורמוז משתלב בתפיסה זו, שלפיה שליטה ב"צווארי הבקבוק" הימיים מעניקה לאיראן מנוף לחץ אפקטיבי על המערב.
גם המשא ומתן עם ארה"ב אינו עוסק עוד רק בתוכנית הגרעין. מבחינת טהרן, סוגיות הגרעין, הסנקציות, הנכסים המוקפאים ומעמדה במיצר הורמוז הפכו לחלק מחבילה אסטרטגית אחת.
כל ויתור בזירה אחת אמור להיות מתוגמל בהישג בזירה אחרת. מנגד, וושינגטון מבקשת למנוע מצב שבו איראן תצליח לתרגם הישגים צבאיים זמניים להשפעה מדינית קבועה.
מבחינת ישראל, זהו אולי הלקח החשוב ביותר מהמשבר הנוכחי. להערכת גורמים מדיניים, אם איראן תזכה להכרה בינלאומית, גם אם מוגבלת, בתפקידה בניהול מיצר הורמוז, היא עלולה לראות בכך תקדים שניתן ליישם גם בזירות נוספות שבהן היא מפעילה את שלוחותיה.
לכן, בירושלים עוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות, לא רק בשל השפעתן על מחירי האנרגיה והכלכלה העולמית, אלא בעיקר משום שהן עשויות ללמד כיצד תיראה הארכיטקטורה הביטחונית החדשה של המזרח התיכון.
המערכה על מיצר הורמוז אינה רק מאבק על נתיב שיט. זהו מבחן לשאלה האם איראן תצליח לעצב את הסדר האזורי שלאחר המלחמה ולהפוך הישגים צבאיים למנופי כוח מדיניים קבועים, או שארה"ב ובעלות בריתה יצליחו לבלום את המהלך. התשובה לשאלה הזו תשפיע לא רק על חופש השיט במפרץ, אלא גם על מאזן הכוחות האזורי בשנים הקרובות.
הערה:פורסם לראושנה ב"אפוק"
