סדאם חפתר, בנו של המפקד הצבאי ח'ליפה חפתר, פועל לבסס את מעמדו כיורש אפשרי של אביו וכמנהיג עתידי של לוב, כך מעריכים גורמים ביטחוניים, הוא מתקדם בשרשרת הפיקוד הצבאית, מטפח קשרים עם שבטים ומוקדי כוח כלכליים ופוליטיים, ומרחיב את קשריו עם ארה"ב, רוסיה, צרפת ומדינות האזור.
במקביל, יש דיווחים בתקשורת הזרה על קשרים אפשריים עם ישראל, אך אין כל ראיה פומבית לכך שישראל החליטה לתמוך בו כמנהיג הבא של המדינה.
המאבק על הירושה מתרחש בשעה שלוב עדיין מפוצלת בין מוקדי שלטון יריבים, והניסיון לקדם בחירות לאומיות טרם הביא לאיחוד מוסדות המדינה. לכן השאלה אינה רק מי יירש את ח'ליפה חפתר, האיש שבנה לעצמו כוח צבאי ופוליטי במזרח לוב, אלא האם בנו יצליח להפוך את הירושה המשפחתית לבסיס להנהגה לאומית.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי סדאם חפתר הוא אחד המועמדים הבולטים לרשת את אביו. עם זאת, הדרך לשלטון אינה מובטחת. לוב נותרה מדינה שבה הצבא, השבטים, מוסדות השלטון, הכסף והמעורבות של מעצמות זרות משפיעים על חלוקת הכוח. גם בתוך משפחת חפתר עצמה קיימים מוקדי כוח נוספים, ולכן המעבר מדור לדור עלול להפוך למאבק על השליטה בצבא, במשאבים ובמוסדות המדינה.
סדאם חפתר מקבל את המפתחות לצבא
באוגוסט 2025 מונה סדאם חפתר לסגן מפקד הצבא הלאומי הלובי, הכוח הצבאי המזוהה עם אביו ושולט בחלקים נרחבים ממזרח המדינה. המינוי הציב אותו בעמדה מרכזית בשרשרת הפיקוד והעניק לו מעמד רשמי שאינו נשען רק על שם משפחתו. מאז הוא מרחיב את פעילותו בזירה הצבאית והמדינית ומקיים מגעים עם גורמים זרים.
המשמעות של המינוי חורגת מהעברת סמכויות טכנית, אומרים גורמים ביטחוניים, ח'ליפה חפתר בנה את כוחו לאורך שנים באמצעות נאמנויות אישיות, בריתות עם מפקדים, קשרים שבטיים ושליטה במוקדי כוח מקומיים. העברת תפקיד בכיר לבנו עשויה להיות חלק מהיערכות להעברת הנהגה, אך היא אינה מבטיחה שהמפקדים והכוחות הכפופים לאב יקבלו באופן אוטומטי את מרותו של הבן.
במקרה של שינוי בהנהגה, סדאם יצטרך להוכיח כי הוא מסוגל לשמר את נאמנות הצבא, לפתור מחלוקות בין מפקדים ולהבטיח את האינטרסים של הקבוצות שהתחזקו תחת שלטון אביו. כוח צבאי הוא נכס מרכזי במאבק על ההנהגה בלוב, אבל הוא גם עלול להפוך למקור של תחרות פנימית אם לא תהיה הסכמה על חלוקת הסמכויות.
לצדו פועלים בני משפחה נוספים בעלי השפעה. אחיו ח'אלד חפתר ממלא תפקיד בכיר במטה הכללי של הצבא, ואחיו בלגאסם עומד בראש הקרן הלובית לפיתוח ולשיקום, גוף המעורב בפרויקטים כלכליים ובתהליכי שיקום. חלוקת התפקידים הזאת מעניקה למשפחה גישה לכמה ממוקדי הכוח החשובים במדינה, מהצבא ועד לתקציבים ולפרויקטים של פיתוח.
המערך המשפחתי עשוי לסייע לשמר את השליטה בידי בני חפתר גם בעתיד, אך הוא טומן בחובו גם פוטנציאל למאבקים. שליטה בצבא אינה זהה לשליטה במשאבים הכלכליים, ומי שמחזיק בתקציבים ובפרויקטים עשוי לצבור כוח פוליטי עצמאי. כל עוד ח'ליפה חפתר נמצא בראש המערכת, הוא יכול לתווך בין בניו ולשמור על איזון. בהיעדרו, השאלה מי יקבל את ההכרעה הסופית עלולה להפוך למחלוקת של ממש.
הקלף השבטי
כוחו של סדאם חפתר אינו נשען רק על הצבא. גורמים ביטחוניים מעריכים כי הוא מבין שהיכולת לבסס שלטון יציב בלוב מחייבת קשרים עם ראשי שבטים ועם מוקדי השפעה מקומיים, בין היתר באזור סירת ובדרום המדינה.
לשבטים יש תפקיד חשוב במבנה הפוליטי והחברתי של לוב. קשרים שבטיים משפיעים על גיוס כוח אדם, על שליטה בשטח ועל היכולת להגיע להסכמות בין קבוצות יריבות. מנהיג המבקש להרחיב את השפעתו מעבר לבסיס הכוח המקומי שלו נדרש לבנות בריתות שיאפשרו לו לפעול גם מחוץ למעגל התומכים הישיר שלו.
מבחינת סדאם, הקשרים הללו עשויים לסייע לו להציג את עצמו כמנהיג המסוגל לשמר את הסדר ולמנוע התפרקות של המחנה המזוהה עם אביו. אולם נאמנות שבטית אינה עוברת בירושה באופן אוטומטי. ראשי שבטים עשויים לתמוך במנהיג כל עוד הוא מסוגל להבטיח להם ביטחון, ייצוג, השפעה ומשאבים. כאשר מאזן הכוחות משתנה, גם הבריתות עלולות להשתנות.
האתגר של סדאם, אומרים גורמים ביטחוניים, הוא להפוך את הקשרים שבנה לנאמנות פוליטית וצבאית ארוכת טווח. אם יצליח, הוא יוכל לבסס לעצמו מעמד עצמאי ולא להיתפס רק כבן המיועד לרשת את אביו. אם ייכשל, ייתכן שהכוחות שפעלו לצד ח'ליפה חפתר יעדיפו לשמור על עצמאותם או לחפש שותפים אחרים.
המאבק על הלגיטימציה הבינלאומית
במקביל לבניית כוחו בתוך לוב, סדאם חפתר פועל להרחיב את קשריו בזירה הבינלאומית. בינואר 2026 ביקר בפריז ונפגש עם בכירים צרפתים, ובהם ראש המטה הצבאי של נשיא צרפת ושליחו המיוחד לענייני לוב. ביוני הוא נפגש בוושינגטון עם מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו. באוגוסט קיים ביקור במוסקבה, שבמהלכו נפגש עם שר ההגנה הרוסי אנדריי בלוסוב, ולפי דיווחים גם עם הנשיא ולדימיר פוטין.
המגעים האלה מצביעים על כך שסדאם אינו מסתפק בבניית מעמדו בתוך המחנה הצבאי של אביו, אלא מבקש להציג את עצמו כגורם שאפשר לקיים עמו קשרים ישירים. חשיבותם של המגעים עם וושינגטון בולטת במיוחד, משום שארה"ב מעורבת במאמצים לקדם איחוד של מוסדות המדינה וליצור תנאים להקמת ממשלה שתזכה ללגיטימציה באמצעות בחירות.
בהודעה רשמית על פגישתו עם מרקו רוביו ב-29 ביוני נמסר כי השניים דנו במאמצים לאחד את המוסדות הצבאיים, הכלכליים והפוליטיים של לוב ובאפשרויות לשיתוף פעולה לקידום אחדות ושלום במדינה. עצם קיומה של הפגישה הוא נתון משמעותי, אך אין להסיק ממנו כי ממשל טראמפ החליט לתמוך בסדאם כמועמד לנשיאות או כי הובטח לו תפקיד בהנהגה העתידית.
גם המגעים עם צרפת ורוסיה חשובים בהקשר הזה. צרפת מבקשת לשמור על השפעה ביטחונית ומדינית בצפון אפריקה, ואילו רוסיה רואה בלוב זירה בעלת חשיבות אסטרטגית בים התיכון ובצפון אפריקה. עם זאת, האינטרסים של המדינות האלה אינם בהכרח זהים, ואין להניח כי פגישות עם מנהיגים בכירים מעידות על הסכמה ביניהן לגבי זהותו של השליט הבא.
מבחינת סדאם, מעריכים גורמים ביטחוניים, הרחבת הקשרים הבינלאומיים יכולה לסייע לו בשתי חזיתות. ראשית, היא מחזקת את מעמדו בתוך המחנה של אביו ומאותתת למפקדים ולבעלי ברית מקומיים שהוא מסוגל לפתוח דלתות בבירות חשובות. שנית, היא מאפשרת לו להציג את עצמו כשותף אפשרי להסדר מדיני רחב, ולא רק כמפקד צבאי במזרח המדינה.
אלא שקיים הבדל בין קבלת פנים מדינית לבין תמיכה ממשית בשאיפותיו. מעצמות עשויות להיפגש עם סדאם כדי להבין את עמדותיו, לשמור על ערוצי תקשורת או לקדם אינטרסים נקודתיים, בלי להתחייב לתמוך בו בהמשך. מבחינתו, האתגר הוא לתרגם את המגעים האלה לתמיכה פוליטית ארוכת טווח, ובמקביל לשכנע את יריביו בתוך לוב שהוא מסוגל להשתלב בהסדר שאינו מבוסס רק על כוחו הצבאי.
הקשר הישראלי
אחד ההיבטים המסקרנים במאמציו של סדאם חפתר לבסס את מעמדו הוא הקשר המיוחס לו עם ישראל. אין יחסים דיפלומטיים רשמיים בין ישראל ללוב, אך בשנים האחרונות פורסמו דיווחים בתקשורת על מגעים אפשריים בין בני משפחת חפתר לבין גורמים ישראליים.
בשנת 2021 דיווחו כלי תקשורת בישראל על נחיתת מטוס הקשור לסדאם חפתר בנמל התעופה בן גוריון, ועל האפשרות שהביקור נועד לקדם פגישה עם גורמים ישראליים. באותה שנה דיווח עיתון ישראלי ("ישראל היום") על הסכם בין משפחת חפתר לבין חברת לובינג ותקשורת ישראלית, בתיווך איחוד האמירויות.
בסוף ספטמבר 2026 פרסם העיתון האיטלקי "איל פוליו" דיווח שלפיו סדאם חפתר נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו באבו דאבי וביקש תמיכה ישראלית בשאיפותיו הפוליטיות. הדיווח הסתמך, בין היתר, על נתוני מעקב אחר טיסות, שלפיהם מטוס המשמש את סדאם נחת באבו דאבי כעשרים דקות לאחר נחיתת מטוסו של נתניהו, וכן על דבריו של מוחמד בוייסיר, יועצו הפוליטי לשעבר של ח'ליפה חפתר.
מבחינה אסטרטגית, אם אכן התקיימו מגעים בין סדאם חפתר לגורמים ישראליים, הם עשויים להשתלב בניסיון שלו להרחיב את רשת הקשרים הבינלאומית שלו. קשר עם ישראל עשוי להיתפס בעיניו כערוץ נוסף למגע עם גורמים מערביים ואזוריים, וכדרך להציג את עצמו כמנהיג המסוגל לקיים קשרים החורגים מהבריתות המסורתיות של משפחתו.
מבחינת ישראל, אומרים גורמים ביטחוניים, קשר עם דמות שעשויה בעתיד למלא תפקיד מרכזי בלוב עשוי להציע ערוץ להיכרות עם מוקדי הכוח במזרח המדינה ולקידום אינטרסים ביטחוניים באזור הים התיכון וצפון אפריקה.
איחוד האמירויות עשוי למלא תפקיד חשוב בהקשר הזה. לאמירויות קשרים ארוכי שנים עם מחנה חפתר, ובמקביל הן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל. לכן הן עשויות לשמש חוליה מקשרת בין שחקנים שונים, אם יחליטו לקדם ערוצי הידברות. אולם עצם קיומם של קשרים בין האמירויות, ישראל ומשפחת חפתר אינו מוכיח כי נרקמה ביניהם תוכנית משותפת לקידום סדאם כמנהיג הבא של לוב.
הקרב על מוסדות המדינה
המאבק על הירושה אינו מתנהל רק בצבא ובזירה הבינלאומית. הוא מתבטא גם במאבק על מוסדות השלטון במזרח לוב, ובעיקר על הפרלמנט היושב בבנגאזי ונחשב לאחד ממוקדי הכוח של המחנה המזוהה עם ח'ליפה חפתר.
התפתחות משמעותית התרחשה ב-7 באוקטובר 2026, כאשר הפרלמנט החליף את יושב הראש הוותיק עוקילה סאלח, שכיהן בתפקיד במשך 12 שנים. במקומו נבחר א-סאלחין עבדאלנבי אל-עוביידי. המהלך הגיע לאחר תקופה של חוסר שביעות רצון בקרב חברי פרלמנט מהנהגתו של סאלח, ובמקביל להתחזקות מעמדם של בני חפתר.
לפי פרשנות שפורסמה בערוץ אל־ג'זירה, המהלך עשוי לשקף גם את ניסיונו של סדאם חפתר לרכז את קבלת ההחלטות במזרח המדינה ולהרחיב את השפעתו מעבר למערכת הצבאית. אין בכך הוכחה שהוא יזם את החלפת יושב הראש או שלט בכל פרטיה, אך ההתפתחות ממחישה כי שאלת הירושה נוגעת גם לחלוקת הכוח במוסדות הפוליטיים.
גורמים ביטחוניים אומרים כי הפרלמנט הוא זירה חשובה משום שהוא יכול להשפיע על החקיקה, על המסגרת החוקתית ועל התנאים שבהם יתקיימו בחירות. שליטה או השפעה על מוסדות אלה עשויה לסייע למחנה חפתר לקדם את האינטרסים שלו במסגרת הסדר עתידי. מנגד, ניסיון לרכז כוח בידי משפחה אחת עלול לעורר התנגדות בקרב פוליטיקאים, קבוצות שבטיות ומוקדי כוח שאינם מעוניינים להיות כפופים לה.
במקביל, מתנהלים מאמצים בינלאומיים לקדם פתרון למשבר הפוליטי. ב-30 באוגוסט 2026 נחתם בחסות האו"ם הסכם שנועד לקדם צעדים לקראת בחירות לאומיות בתוך פרק זמן של עד שנתיים. ההסכם עוסק, בין היתר, בהרכב ועדת הבחירות ובפתרון מחלוקות הנוגעות למסגרת החוקתית והמשפטית של הבחירות.
אם התהליך יתקדם, הוא עשוי לשנות את כללי המשחק. סדאם חפתר יוכל לנסות להציג את עצמו כמועמד לתפקיד לאומי, אך יהיה עליו להתמודד עם השאלה אם יוכל לזכות בלגיטימציה גם מחוץ למזרח לוב. אם התהליך ייכשל, או אם אחד המחנות ינסה לכפות את תנאיו באמצעות כוח, עלול המשבר הפוליטי להעמיק.
הבחירות אינן רק עניין של תאריך או של מנגנון הצבעה. הן קשורות לשאלות יסוד, מי ישלוט בצבא, מי יפקח על משאבי המדינה, כיצד יחולקו הסמכויות בין מוסדות השלטון, והאם המחנות היריבים יהיו מוכנים לקבל תוצאה שאינה מעניקה להם שליטה מלאה.
האתגר של סדאם חפתר הוא להוכיח שהוא מסוגל להשתלב בתהליך כזה בלי להיתפס כמועמד שמבקש להנציח שלטון משפחתי הנשען על כוח צבאי. אם יצליח להגיע להבנות עם מוקדי כוח יריבים, יוכל להרחיב את בסיס התמיכה שלו. אם ייתפס כמי שמנסה לכפות את עצמו על המדינה, הוא עלול לעורר התנגדות שתסכל את שאיפותיו.
המשתנה האמריקני
גורמים מדיניים אומרים כי לארה"ב יש תפקיד משמעותי בניסיון לקדם איחוד של מוסדות המדינה בלוב. וושינגטון מעוניינת ביציבות, בהגנה על האינטרסים שלה ובצמצום האפשרות שמעצמות יריבות יבססו השפעה בלעדית במדינה בעלת עתודות נפט וגז משמעותיות ומיקום אסטרטגי בים התיכון.
המגעים של סדאם חפתר עם בכירים אמריקנים מציבים אותו בעמדה מעניינת. מצד אחד, הוא מחזיק בכוח צבאי במזרח המדינה ומקושר למערכת שבנה אביו. מצד שני, הוא מבקש להציג את עצמו כשותף אפשרי למהלך שיאחד את לוב.
להערכת הגורמים מדיניים אם ארצות הברית תראה בו גורם המסוגל לסייע בקידום הסדר מדיני, מעמדו עשוי להתחזק. אך אין פירוש הדבר שוושינגטון תתמוך בו באופן אוטומטי כמנהיג הבא.
העדיפות האמריקנית המוצהרת היא לקדם אחדות וליצור תנאים להקמת ממשלה שתיבחר באופן דמוקרטי. מכאן שהשאלה מבחינת סדאם אינה רק אם יצליח להשיג קשרים עם הממשל, אלא אם יוכל להציג דרך פוליטית שתתקבל גם על ידי גורמים שאינם כפופים למחנה של אביו.
גם מדינות אחרות עשויות להעדיף הסדר שיבטיח יציבות ושיתוף פעולה בין המחנות, ולא שלטון של אדם אחד. מצרים ואיחוד האמירויות מחזיקות בקשרים עם מחנה חפתר, ואילו טורקיה תומכת לאורך השנים במחנה היריב במערב לוב. כל הסדר עתידי יידרש להביא בחשבון את האינטרסים השונים האלה, לצד האינטרסים של הלובים עצמם.
האם סדאם חפתר יירש את אביו?
סדאם חפתר הוא אחד המועמדים הבולטים לרשת את אביו, אך מוקדם לקבוע כי הוא יהיה השליט הבא של לוב. הוא מחזיק בתפקיד צבאי בכיר, מרחיב את קשריו עם ראשי שבטים, נהנה מגישה למוקדי כוח כלכליים ופוליטיים ומקיים מגעים עם מעצמות ועם מדינות האזור. אלה נכסים משמעותיים, אך הם אינם מבטיחים הצלחה.
המבחן המרכזי יהיה יכולתו להפוך את היתרונות הללו לבסיס כוח עצמאי. לשם כך יהיה עליו לשמר את נאמנות הצבא, למנוע מאבק פנימי בין בני משפחתו, להרחיב את התמיכה בו מעבר למעגלים המזוהים עם אביו ולהציג את עצמו כמי שמסוגל להשתלב בהסדר מדיני רחב.
הקשרים המיוחסים לו עם ישראל, לצד המגעים עם ארה"ב רוסיה וצרפת, משתלבים במאמץ לבנות לעצמו מעמד בינלאומי.
גם ההתפתחויות במוסדות השלטון במזרח לוב מלמדות כי המאבק על הירושה כבר אינו רק שאלה עתידית. התחזקותו של סדאם והחלפת יושב ראש הפרלמנט מצביעות על שינוי במאזן הכוחות, אך עדיין לא ברור אם השינוי יוביל להעברה מסודרת של ההנהגה או ייצור חיכוכים חדשים.
אם ח'ליפה חפתר יצליח להעביר לבנו את מוקדי הכוח שבנה,אומרים גורמים ביטחוניים, סדאם עשוי להפוך לדמות המרכזית במחנה המזרחי ולהיות מועמד משמעותי בהסדר פוליטי עתידי. אם ייכשל בבניית הסכמה רחבה, המעבר עלול להפוך למאבק בין בני המשפחה ובין המחנות היריבים ולהעמיק את הפיצול במדינה.
בסופו של דבר, השאלה אינה רק אם סדאם חפתר יירש את אביו, אלא אם יצליח להפוך את הירושה המשפחתית למנהיגות לאומית. בשלב זה, הוא בונה לעצמו מעמד ברור כיורש אפשרי במזרח לוב. הדרך מהעמדה הזאת להנהגת המדינה כולה עדיין תלויה במאזן הכוחות הפנימי, בהתפתחות התהליך המדיני ובהחלטות שיקבלו השחקנים הזרים המעורבים בעתידה של לוב.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
