המלחמה והמצור הכלכלי פוגעים קשות באיראן, אך אינם מבטיחים את נפילת המשטר. גורמי ביטחון בכירים בישראל מסבירים כי כל עוד מנגנוני הביטחון נותרים נאמנים, האופוזיציה מפוצלת ואין חלופה שלטונית אמינה, גם משבר כלכלי עמוק לא בהכרח יוביל להתקוממות.
לדבריהם, כדי לערער את יציבות המשטר נדרש לחץ שיפגע לא רק ביכולותיו הצבאיות, אלא גם ביכולתו הכלכלית לשמר את מנגנוני הכוח שלו. למרות הפגיעה הקשה בכלכלה האיראנית והניסיון להשתמש במצוקה הכלכלית כמנוף לשינוי פוליטי, טהראן ממשיכה להחזיק מעמד. התקווה כי הפגיעה בתשתיות, צמצום הכנסות הנפט והחרפת המצוקה יביאו את הציבור להתקומם נגד הנהגתו טרם התממשה.
להערכת גורמי ביטחון בכירים בישראל, הפגיעה ביכולותיו הצבאיות והכלכליות של המשטר אינה מבטיחה את קריסתו, ובוודאי אינה מבטיחה את הקמתו של משטר חלופי.
הסיבה המרכזית לכך היא הפער בין היכולת להסב לאיראן נזק כבד לבין היכולת להביא לשינוי שלטוני. חיסול מנהיגים, השמדת תשתיות ופגיעה ביכולות צבאיות עשויים לשבש את פעילות המדינה ולהחליש את הנהגתה, אך אינם יוצרים בהכרח מנגנון שלטוני חלופי. בהיעדר כוח פוליטי מאורגן המסוגל למלא את החלל, מוסדות המשטר עשויים להמשיך לפעול גם לאחר מכות קשות.
גם תקיפות אוויריות ומערכה צבאית ממושכת אינן צפויות, כשלעצמן, להביא להחלפת השלטון, אפילו אם בכירים בהנהגה האיראנית ייהרגו.
אחת הסיבות לכך היא היעדר אופוזיציה מאוחדת ומוכנה לתפוס את השלטון. המצב הכלכלי הקשה עשוי להגביר את המתחים הפנימיים, אך אין בכך ערובה לכך שהציבור יצא להתקוממות שתפיל את הרפובליקה האסלאמית.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי למרות הטינה הציבורית העזה כלפי המשטר, לא נראו עד כה סימנים ברורים להתקוממות עממית רחבה שתאיים על עצם קיומו. החשש מדיכוי אלים וממעשי טבח מצד הבאסיג', לצד המלחמה והתגברות הרגש הלאומי, מקשים על הפיכת ההתנגדות לשלטון לפעולה ציבורית מאורגנת. גורמי הביטחון מצביעים גם על מינויו של מפקד חדש לבאסיג', שאותו הם מתארים כאכזרי, כגורם המגביר את חשש הציבור מהדיכוי.
לדבריהם, יש להבחין בין עוינות כלפי המשטר לבין נכונות לצאת למאבק שעלול לעלות בחיי אדם. התנגדות פוליטית, נכונות להפגין ונכונות להשתתף בהתקוממות שמטרתה להפיל שלטון הן שלוש רמות שונות של התנהגות ציבורית. משטר יכול להיות בלתי פופולרי ובכל זאת לשרוד, כאשר מתנגדיו חוששים מהמחיר של העימות ואינם בטוחים כי יצליחו להשיג את מטרתם.
גורם מכריע נוסף הוא התנהגותם של מנגנוני הביטחון האיראניים. כל עוד משמרות המהפכה, כוחות הבאסיג' ומנגנוני הדיכוי נותרים מתפקדים ונאמנים למערכת, קשה למחאה עממית להפוך לאיום קיומי על השלטון.
עם זאת, אין פירוש הדבר שמנגנונים אלה חסינים מפני משבר, במיוחד אם המשרתים בהם יתקשו לקבל את שכרם בגלל המצוקה הכלכלית. ככל שהמלחמה מתארכת והמשאבים הכלכליים מצטמצמים, עלולים להתפתח מתחים בין קבוצות כוח, להחריף מאבקי ירושה ולהיווצר קשיים בשימור נאמנותם של בעלי תפקידים.
להערכת גורמי ביטחון בכירים, המבחן יהיה אם המצוקה הכלכלית תתחבר לסדקים בצמרת השלטון ולערעור נאמנותם של מנגנוני הביטחון. כל עוד לא מתגלה פיצול משמעותי בצמרת או עריקה רחבה של כוחות הביטחון, אין די במצוקה הכלכלית כדי לקבוע שהמשטר עומד בפני נפילה מיידית.
גורם נוסף המסייע להישרדות המשטר הוא חולשת האופוזיציה. כיום אין מסגרת פוליטית אחת הנהנית מהסכמה רחבה בקרב מתנגדי הרפובליקה האסלאמית, המסוגלת להוביל מאבק ממושך ולספק תשובה לשאלה מי ינהל את איראן ביום שאחרי. האופוזיציה מפוצלת בין זרמים בעלי תפיסות שונות לגבי עתיד המדינה, צורת המשטר הרצויה והיחסים עם המערב. הפערים האלה מקשים על יצירת הנהגה מוסכמת ועל גיבוש תוכנית ברורה למעבר שלטוני.
בהיעדר חלופה אמינה, גם אזרחים המבקשים שינוי עשויים להסס לפני הצטרפות למאבק. הם אינם יודעים אם נפילת השלטון תוביל לדמוקרטיה, למאבק בין מוקדי כוח, להתפרקות מוסדות המדינה או לעלייתו של משטר דיקטטורי אחר. החשש מכאוס אינו מבטל את ההתנגדות לרפובליקה האסלאמית, אך הוא עשוי למנוע ממנה להפוך להתקוממות המאיימת על עצם קיומה.
המלחמה החיצונית מסבכת עוד יותר את התמונה. המשטר מנסה להציג את העימות כאיום על עצמאותה ועל ביטחונה של איראן, ולרתום את הרגש הלאומי לטובת הישרדותו. גם אזרחים שאינם מזדהים עם האידיאולוגיה של הרפובליקה האסלאמית עשויים להתנגד לתקיפות זרות או לחשוש מהתפרקות המדינה. אין בכך כדי להעיד שהם תומכים בהנהגה, אלא שהמלחמה עלולה לטשטש את הגבול בין התנגדות למשטר לבין חשש מפגיעה במדינה.
במקביל, טהראן מנסה להפעיל לחץ נגדי על וושינגטון באמצעות איומים על חופש השיט במצר הורמוז ובבאב אלמנדב ועל תנועת הספנות. גורמים ביטחוניים אומרים כי זהו ניסיון איראני להעלות את מחיר המערכה עבור ארה"ב ובעלות בריתה, ולהשיג הקלה כלכלית בלי להיכנע לדרישות האמריקניות.
אולם אסטרטגיה זו כרוכה בסיכון. המשך הלחץ ההדדי עלול להצית עימות צבאי נוסף, להעמיק את הפגיעה במשק האיראני ולהקשות עוד יותר על ההנהגה לשמור על יציבות פנימית.
להערכת גורמים בכירים בישראל, המשטר האיראני ממשיך לשרוד לא מפני שהמלחמה והמצור אינם פוגעים בו, אלא מפני שהפגיעה בו טרם התחברה למשבר פוליטי כולל המאיים על מנגנוני הכוח שלו. החלשת המשטר היא יעד אפשרי, אך הפלתו מחייבת ערעור של המערכות המאפשרות לו להמשיך לשלוט.
על רקע זה, גורמי ביטחון בכירים בישראל מייחסים חשיבות מיוחדת לפגיעה בבסיס הכלכלי של המשטר, ובראשו משק האנרגיה.
לפי הערכתם, ישראל נערכת לאפשרות של התקפה אווירית מסיבית נגד מתקני האנרגיה העיקריים של איראן. מהלך כזה עשוי לפגוע במקורות הכנסה חיוניים של המדינה, לשבש את פעילות המשק ולהקשות על ההנהגה לממן את מוסדות השלטון ואת מנגנוני הביטחון והדיכוי.
הכנסות הנפט והאנרגיה הן מרכיב מרכזי במשאבי המדינה. פגיעה נרחבת ומתמשכת ביכולת להפיק הכנסות ולתפקד כלכלית עלולה להחריף את המשבר התקציבי, לצמצם את המשאבים העומדים לרשות ההנהגה ולהגביר את המאבקים בין מוקדי הכוח. הסכנה מבחינת המשטר אינה מסתכמת באובדן הכנסות, אלא באפשרות שהמשבר יפגע ביכולתו לשמר את נאמנותם של הגורמים שעליהם נשען שלטונו.
ההבדל בין פגיעה ביכולות הצבאיות לבין פגיעה בבסיס הכלכלי של המשטר הוא משמעותי. פגיעה בטילים, בכטב"מים ובתשתיות צבאיות מחלישה את כוחה הצבאי של איראן, אך אינה בהכרח מאיימת על עצם שלטונה של ההנהגה.
לעומת זאת, פגיעה עמוקה במשק האנרגיה עלולה להקשות על המשטר לממן את מנגנוני הכוח שעליהם נשענת הישרדותו. אם המשבר הכלכלי יתחבר ללחץ ציבורי גובר, לבקיעים בצמרת ולערעור נאמנותם של מנגנוני הביטחון, הוא עלול להפוך למשבר שלטוני המאיים על עצם קיומה של הרפובליקה האסלאמית.
עם זאת, גם פגיעה קשה במתקני האנרגיה אינה מבטיחה את נפילת המשטר. ההנהגה עשויה להטיל חלק ניכר ממחיר המשבר על האזרחים, להחריף את הדיכוי ולנצל את המלחמה כדי לגייס תמיכה בשם ההגנה על איראן. פגיעה כלכלית קשה עלולה לפגוע באזרחים יותר מאשר בהנהגה, ולכן אין די בצמצום הכנסות המדינה או בשיבוש פעילות המשק כדי להבטיח שינוי פוליטי.
המבחן האמיתי יהיה אם הפגיעה במשק האנרגיה תערער גם את מנגנוני הכוח של המשטר, תחריף את הסדקים בצמרת ותפגע בנאמנותם של כוחות הביטחון, ובמקביל תתפתח חלופה פוליטית אמינה שתוכל למנוע כאוס ולזכות באמון הציבור. להערכת גורמי ביטחון בכירים בישראל, שילוב כזה עשוי להפוך את הפגיעה הכלכלית והצבאית לאיום ממשי על המשך שלטון האייתולות.
המסקנה היא שהמשטר האיראני עשוי להמשיך להתקיים גם כשהוא חלש יותר, מבודד יותר ותלוי יותר בדיכוי. אולם פגיעה מסיבית ומתמשכת במשק האנרגיה עלולה לצמצם את יכולתו לממן את מנגנוני הישרדותו וליצור תנאים שבהם המשבר הכלכלי יהפוך למשבר שלטוני. אין בכך ערובה לקריסה, אך זהו תרחיש שעשוי לערער את יסודות השלטון, במיוחד אם יצטרפו אליו בקיעים בצמרת, ערעור נאמנותם של מנגנוני הביטחון והופעת חלופה פוליטית אמינה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
