נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, הודיע ב־17 באוקטובר כי בכוונתו לסיים את כהונתו בשנת 2030, והבהיר כי אינו מתכוון לשנות שוב את החוקה כדי להאריך את שלטונו. לדבריו, על המצרים להגן על המדינה ולא על הנשיא. אמירה זו נועדה לשדר כי עתידה של מצרים אינו תלוי באדם אחד.
אולם, גורמים ביטחוניים בכירים בישראל מציינים כי במצרים, שבה הנשיא ומערכת הביטחון מחזיקים בכוח רב, הצהרה פומבית אינה בהכרח ערובה לכך שהשלטון אכן יתחלף במועד שנקבע.
לדבריהם, השאלה החשובה אינה רק אם א-סיסי יעזוב את ארמון הנשיאות, אלא גם מי יקבע את זהות יורשו, באילו תנאים תתנהל העברת השלטון ועד כמה תינתן לציבור אפשרות אמיתית להשפיע על התהליך.
א-סיסי מכיר היטב את גורלו של קודמו, חוסני מובארכ, שהודח בשנת 2011 לאחר כמעט שלושה עשורים בשלטון. מבחינת הנשיא המכהן, הלקח עשוי להיות הצורך להיערך מראש להעברת השלטון, כדי למנוע ואקום פוליטי, מאבקי ירושה או התפרצות מחאה שתערער את יציבות המשטר.
לכן, גם אם א-סיסי אכן מתכוון לסיים את כהונתו ב־2030, אין פירוש הדבר שהוא מתכוון לוותר על השיטה הפוליטית והביטחונית שבנה. ייתכן שמטרתו היא להבטיח את המשכיותה באמצעות נשיא חדש, שיהיה מקובל על מוקדי הכוח במדינה וימשיך לשמור על מעמדם של הצבא ומערכת הביטחון.
האם א־סיסי באמת מתכוון לפרוש?
גורמים ביטחוניים מעריכים כי יש להבחין בין שתי אפשרויות מרכזיות. הראשונה היא שא-סיסי מתכוון לעזוב את תפקיד הנשיא בתום כהונתו, אך מבקש להבטיח שיורשו יהיה אדם שיוכל לשמור על יציבות המשטר ועל האינטרסים של האליטה הצבאית.
האפשרות השנייה היא שהצהרתו נועדה להרגיע את הציבור ואת המערכת הפוליטית, בעוד שבהמשך הוא עשוי לשנות את עמדתו ולמצוא דרך להישאר בשלטון.
על סמך המידע הגלוי, שתי האפשרויות נותרות על הפרק. א-סיסי חזר בפומבי על כוונתו לסיים את כהונתו בשנת 2030, והדיווחים על יוזמה להכשרת מנהיגים חדשים עשויים להעיד כי במצרים מתחילים להיערך לתהליך ירושה.
עם זאת, אין די בהצהרות כדי לקבוע שההחלטה סופית, ואין ראיה פומבית לכך שמדובר בתרגיל מתוכנן שנועד להכשיר הארכת כהונה נוספת.
אחת ההתפתחויות החשובות בהקשר הזה היא היוזמה להקים תוכנית הכשרה בת 30 חודשים באקדמיה הצבאית המצרית, שנועדה להכין מנהיגים עתידיים לתפקידים בכירים במדינה, ובהם גם תפקידים אפשריים בצמרת השלטון. לפי דיווח בעיתון המצרי הרשמי "אל־אהראם" מ-17 באוקטובר, התוכנית אמורה לכלול גיבוש קריטריונים לבחירת מועמדים והסדרת המסגרת החוקית הנדרשת.
להערכת גורמים ביטחוניים, מדובר בהתפתחות הראויה לתשומת לב, משום שהיא עשויה להצביע על ניסיון למסד תהליך של הכשרת הנהגה חדשה. עם זאת, יש להבחין בין הכשרת מנהיגים לבין בחירת יורש לנשיאות. לפי המידע שפורסם, לא נקבע כי בוגר התוכנית ימונה לנשיא הבא, וגם לא דווח כי א-סיסי בחר אדם מסוים לרשת אותו.
למרכיב הצבאי בתוכנית יש משמעות פוליטית. אם הכשרת המנהיגים ובחירתם ייעשו במסגרת הנתונה להשפעת הממסד הצבאי, הדבר עשוי לחזק את יכולתו של הממסד לשמור על שליטה בתהליך הירושה. במילים אחרות, מצרים עשויה להיערך להחלפת הנשיא בלי לפתוח בהכרח את המערכת הפוליטית להתמודדות חופשית על התפקיד.
הקמפיין להארכת הכהונה מעורר שאלות
על רקע הצהרתו של א־סיסי כי יסיים את כהונתו ב-2030, פורסמו במצרים דיווחים על קמפיין מקוון בשם "Sisi to 2050" הקורא להאריך את שלטונו.
לפי דיווחים בתקשורת המצרית, הקמפיין זכה לתמיכה מצד גורמים הנאמנים לנשיא, אך אמינות נתוני החתימות שנאספו במסגרתו הוטלה בספק.
אין ראיה פומבית לכך שא-סיסי עצמו עומד מאחורי היוזמה או מתכוון לאמץ אותה.
עם זאת, עצם קיומו של קמפיין כזה ממחיש כי במערכת הפוליטית המצרית יש גורמים המעוניינים בהמשך שלטונו. השאלה היא אם הנשיא יבלום יוזמות הקוראות להארכת כהונתו, או יאפשר להן לצבור תמיכה ולהפוך בעתיד למנוף פוליטי לשינוי עמדתו.
הקמפיין אינו מוכיח כי א-סיסי מתכנן להישאר בשלטון, אך הוא מוסיף מימד חשוב לדיון על כוונותיו. מצד אחד, הנשיא מצהיר כי יעזוב את תפקידו במועד שנקבע. מצד אחר, גורמים בסביבתו הפוליטית פועלים לקידום האפשרות שיישאר בשלטון. בשלב זה, אין די מידע כדי לקבוע אם מדובר ביוזמה עצמאית של תומכיו או במהלך שמתואם עם גורמים במערכת.
חילופי נשיאים בלי חילופי משטר
התרחיש שמקבל מקום מרכזי בהערכות של גורמים ביטחוניים בישראל הוא שא-סיסי עשוי לסיים את כהונתו, אך ינסה להבטיח שהעברת השלטון תתנהל בתנאים שישמרו על המערכת הצבאית והפוליטית הקיימת.
במצב כזה, הנשיא הבא לא בהכרח ייבחר במסגרת תהליך דמוקרטי פתוח ותחרותי, אלא מתוך מערכת שתבקש להבטיח את המשכיותה. הצבא יוסיף להיות גורם מרכזי בקבלת ההחלטות, ומוסדות השלטון ימשיכו לפעול במסגרת שנבנתה בתקופת א-סיסי.
אפשר לתאר את התהליך האפשרי הזה כחילופי נשיאים בלי חילופי משטר. הנשיא המכהן עשוי לוותר על תפקידו, אך לא בהכרח על המערכת שהעניקה לו את כוחו. מבחינתו, העברת השלטון תוכל להיחשב מוצלחת אם תבטיח את יציבות המדינה ואת המשך השפעתם של מוקדי הכוח הקיימים.
ההבחנה הזאת חשובה משום שהכרזה על פרישה אינה שקולה להתחייבות לקיים בחירות חופשיות, לאפשר למועמדים עצמאיים להתמודד בתנאים שווים או להעביר סמכויות ממשיות למוסדות אחרים. עד שלא יתברר כיצד ייבחר היורש ומה יהיה מעמדו של הצבא בתהליך, קשה לקבוע שמצרים עומדת בפני שינוי פוליטי של ממש.
המשבר הכלכלי עלול להכריע
לצד שאלת הירושה, מצרים מתמודדת עם קשיים כלכליים משמעותיים. יוקר המחיה, שחיקת כוח הקנייה, החוב והצורך למשוך השקעות מחייבים את השלטון לשמור על יציבות פנימית. מצוקה כלכלית ממושכת עלולה להגביר את התסכול הציבורי ולהפוך את שאלת המשך כהונתו של הנשיא לנושא נפיץ.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי מבחינת א-סיסי, הודעה מוקדמת על סיום כהונתו עשויה לצמצם את אי הוודאות ולמנוע מאבק ירושה מוקדם, בזמן שהמדינה מתמודדת עם לחצים כלכליים. היא גם עשויה לאפשר לממסד להכין מועמד מוסכם ולנהל את המעבר באופן מבוקר.
אולם, אם המצב הכלכלי יחמיר, אם יתעוררו מחאות נרחבות או אם יתפתח משבר ביטחוני, עלולים להיווצר לחצים לשנות את התוכנית. במצב כזה, תומכי הנשיא עשויים לטעון כי מצרים זקוקה להמשך הנהגתו וכי פרישתו בעת משבר תסכן את היציבות.
לכן, האפשרות שא-סיסי ינסה להאריך את כהונתו בעתיד אינה ניתנת לשלילה. עם זאת, נכון לעכשיו אין די מידע גלוי כדי לקבוע שזהו התכנון שלו. יש להבחין בין אפשרות פוליטית קיימת לבין ראיות לכך שהנשיא כבר החליט לפעול בדרך הזאת.
האם המצרים יוכלו לבחור את הנשיא הבא?
הצהרתו של א-סיסי כי לא ישנה את החוקה מעוררת ציפייה שתהליך הירושה יתנהל במסגרת החוקתית הקיימת. אלא שהשאלה המכרעת אינה רק אם יתקיימו בחירות, אלא גם מה יהיה אופיין.
האם מועמדים עצמאיים יוכלו להתמודד ללא מגבלות משמעותיות? האם האופוזיציה, ובכללה תנועת האחים המוסלמים, תוכל לפעול בחופשיות? האם התקשורת תוכל לבקר את השלטון? והאם הצבא ומנגנוני הביטחון יימנעו מהתערבות בתהליך?
אלה יהיו מבחנים משמעותיים יותר מהצהרותיו של הנשיא. אם ייבחר יורש במסגרת תהליך תחרותי וממשי, יהיה בכך שינוי חשוב במערכת הפוליטית המצרית. אם המועמד ייקבע למעשה מראש בידי מוקדי הכוח, הבחירות עלולות לשמש בעיקר לאישור החלטה שהתקבלה מאחורי הקלעים.
גם תוכנית ההכשרה באקדמיה הצבאית מחייבת בחינה זהירה. היא עשויה להיות חלק מהכנת דור מנהיגים חדש, אך היא גם יכולה לשמש
מנגנון לסינון מועמדים ולהבטחת התאמתם למערכת הקיימת. עצם הכשרת מנהיגים חדשים אינה מעידה כשלעצמה על פתיחת השלטון לתחרות דמוקרטית.
המסר לישראל ולמדינות המפרץ
לישראל יש עניין ישיר וגדול בשאלת הירושה במצרים. הסכם השלום בין המדינות, הביטחון בסיני, המאבק בטרור, הקשר של מצרים לרצועת עזה והיציבות בגבול הדרומי תלויים במידה רבה באופיו של השלטון המצרי וביכולתו לשמור על התחייבויותיו.
א־סיסי הדגיש כי מצרים אינה מבקשת מלחמה, וכי ביטחון מדינות המפרץ הוא חלק מהביטחון הלאומי המצרי. הוא גם הצהיר כי מצרים לא תאפשר פגיעה בסעודיה. הדברים נועדו לשדר למדינות האזור שמצרים מבקשת להמשיך למלא תפקיד מרכזי בשמירה על היציבות האזורית.
מבחינת ישראל, גורמים ביטחוניים מדגישים כי עצם האפשרות שא-סיסי יעזוב את תפקידו אינה צריכה להתפרש בהכרח כאיום או כהזדמנות לשינוי ביחסים. אם יורשו ייבחר מתוך המערכת הקיימת ויהיה מחויב להמשכיותה, ייתכן שמדיניות מצרים כלפי ישראל, סיני והסכם השלום תישאר יציבה.
עם זאת, אין להניח מראש שכל נשיא חדש יפעל בדיוק באותה דרך. זהות היורש, מעמדו מול הצבא, מצבה הכלכלי של מצרים והלחצים הציבוריים שיופעלו עליו עשויים להשפיע על מדיניותו. לכן, האינטרס הישראלי הוא לעקוב לא רק אחר הצהרותיו של א־סיסי, אלא גם אחר התהליך שבו ייבחר יורשו ואחר מאזן הכוחות שיתגבש סביבו.
המבחן האמיתי יגיע לפני 2030
גורמים ביטחוניים מציינים כי כדי להעריך אם א-סיסי אכן מתכוון לפרוש, יש לעקוב אחר כמה סימנים מעשיים. הראשון הוא התקדמותה של תוכנית הכשרת המנהיגים והאופן שבו ייבחרו המשתתפים בה. השני הוא השאלה אם יופיעו מועמדים עצמאיים שיוכלו להתמודד על הנשיאות, או שהמערכת תציג מועמד מוסכם בלבד. השלישי הוא היחס של הנשיא לקמפיינים הקוראים לו להתמודד לכהונה נוספת. הרביעי הוא השאלה אם הוא יתחיל להעביר סמכויות ממשיות למוסדות אחרים, או ימשיך לרכז בידיו את מוקדי ההכרעה.
אם א-סיסי יבלום ניסיונות לשנות את החוקה, יאפשר הכנת יורש ויימנע מהתערבות שתסכל את העברת השלטון, הדבר יחזק את ההערכה שהוא מתכוון לסיים את כהונתו. אם, לעומת זאת, יתחזקו הקמפיינים להארכת שלטונו והוא יאפשר לפתוח מחדש את הדיון החוקתי, יהיה בכך סימן שהאפשרות להישאר בשלטון עדיין עומדת על הפרק.
בשלב זה, אין בסיס לקבוע כי א-סיסי מתכנן תרגיל פוליטי שנועד להבטיח את הישארותו בתפקיד. מנגד, גם הצהרתו על פרישה אינה מבטיחה שהעברת השלטון תתבצע כמתוכנן. ההערכה היא כי הנשיא עשוי לסיים את כהונתו בשנת 2030, אך ינסה להבטיח שהפרישה לא תערער את המערכת שעליה נשען שלטונו.
לכן, השאלה החשובה ביותר אינה רק אם א-סיסי יפרוש, אלא אם מצרים תאפשר שינוי אמיתי בדרך בחירת מנהיגיה. ייתכן שהנשיא הבא יחליף את א-סיסי בתפקיד, אך ימשיך את דרכו המדינית והביטחונית. זהו ההבדל בין העברת שלטון מסודרת לבין שינוי פוליטי עמוק, ורק ההתפתחויות בשנים הקרובות יבהירו באיזה מסלול בחרה מצרים.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
