
איבוד האמון בין מדינות המפרץ לאיראן
משבר באמון מול ההסלמה האיראנית: מדינות המפרץ מנסות לעבור ממדיניות האיפוק להרתעה ברורה מול איראן, מחזקות בריתות ביטחוניות ומחפשות ערבויות בינלאומיות ליציבות ארוכת טווח.

משבר באמון מול ההסלמה האיראנית: מדינות המפרץ מנסות לעבור ממדיניות האיפוק להרתעה ברורה מול איראן, מחזקות בריתות ביטחוניות ומחפשות ערבויות בינלאומיות ליציבות ארוכת טווח.

החיסולים באיראן ממוטטים את שכבת הפיקוד הבכירה וממחישים עליונות מודיעינית ומבצעית ישראלית, אך כל עוד מנגנוני המשטר שורדים ומייצרים תחליפים, ההישג נותר טקטי בלבד ומוביל למערכה ממושכת שבה ההכרעה תלויה בשחיקה מתמשכת של כל מוקדי הכוח האיראניים.

בין דיפלומטיה לשימוש בכוח צבאי, הארכת האולטימטום לאיראן חושפת את אסטרטגיית טראמפ, מו״מ תחת אש לצד היערכות להסלמה אזורית.

מינוי אסטרטגי במועצה לביטחון לאומי באיראן- מוחמד באקר ד'ו אלקדר, האיש שמכיר את המערכת מבפנים, נבחר לנהל את המשטר האיראני בעיתות חירום, המהלך משקף את העדפת ההנהגה לאנשי כוח נאמנים ומיומנים לשמירה על יציבות המדינה מול לחצים חיצוניים ופנימיים

האיום האיראני על מיצרי הורמוז והיכולת להרחיב את העימות מציבים את ארה״ב וישראל בפני דילמה אסטרטגית, בזמן שטראמפ שוקל הפסקת אש ואיראן בוחנת בזהירות את מסלול המשא ומתן.

מאחורי יוזמת 15 הסעיפים של ממשל טראמפ מסתתר ניסיון לבלום הסלמה אזורית ולייצב את שוקי האנרגיה, אך בירושלים חוששים מהסכם מסגרת שיאפשר לאיראן למשוך זמן ולכרסם בדרישות, ואף יגביל את חופש הפעולה הצבאי של ישראל מול איום גרעיני ובליסטי מתמשך.

למרות המסר החריף כלפי טהראן, גירוש השגריר האיראני מלבנון נתפס בישראל כמהלך סמלי בלבד, כל עוד לבנון נמנעת מהתמודדות ישירה עם סוגיית פירוק חזבאללה מנשקו.

כניסתה של פקיסטאן לזירת התיווך בין וושינגטון לטהראן משקפת את שאיפתה להפוך לשחקן אזורי מרכזי, אך גם חושפת אותה ללחצים סותרים, לסיכונים ביטחוניים ולחשש גובר כי היא תיאלץ להכריע בין בריתות מתחרות בעיצומו של עימות צבאי מתרחב.

למרות שהסיכוי להסכם בין איראן לארה"ב הוא נמוך,החשש המרכזי בירושלים הוא שיושג הסכם שיותיר את המשטר האיראני על כנו ויחזק את שלוחותיו באזור, ובראשן חיזבאללה, מבלי להסיר את איום הגרעין והטילים הבליסטיים.

פרשנים במפרץ אומרים כי ההנהגה האיראנית נוהגת בטיפשות ובוחרת במדיניות "האדמה החרוכה" מול שכנותיה במפרץ, ומחליטה להרוס אותן על היושבים בהן,לדבריהם ההחלטה הזו מייצגת עיוורון

משבר באמון מול ההסלמה האיראנית: מדינות המפרץ מנסות לעבור ממדיניות האיפוק להרתעה ברורה מול איראן, מחזקות בריתות ביטחוניות ומחפשות ערבויות בינלאומיות ליציבות ארוכת טווח.

החיסולים באיראן ממוטטים את שכבת הפיקוד הבכירה וממחישים עליונות מודיעינית ומבצעית ישראלית, אך כל עוד מנגנוני המשטר שורדים ומייצרים תחליפים, ההישג נותר טקטי בלבד ומוביל למערכה ממושכת שבה ההכרעה תלויה בשחיקה מתמשכת של כל מוקדי הכוח האיראניים.

בין דיפלומטיה לשימוש בכוח צבאי, הארכת האולטימטום לאיראן חושפת את אסטרטגיית טראמפ, מו״מ תחת אש לצד היערכות להסלמה אזורית.

מינוי אסטרטגי במועצה לביטחון לאומי באיראן- מוחמד באקר ד'ו אלקדר, האיש שמכיר את המערכת מבפנים, נבחר לנהל את המשטר האיראני בעיתות חירום, המהלך משקף את העדפת ההנהגה לאנשי כוח נאמנים ומיומנים לשמירה על יציבות המדינה מול לחצים חיצוניים ופנימיים

האיום האיראני על מיצרי הורמוז והיכולת להרחיב את העימות מציבים את ארה״ב וישראל בפני דילמה אסטרטגית, בזמן שטראמפ שוקל הפסקת אש ואיראן בוחנת בזהירות את מסלול המשא ומתן.

מאחורי יוזמת 15 הסעיפים של ממשל טראמפ מסתתר ניסיון לבלום הסלמה אזורית ולייצב את שוקי האנרגיה, אך בירושלים חוששים מהסכם מסגרת שיאפשר לאיראן למשוך זמן ולכרסם בדרישות, ואף יגביל את חופש הפעולה הצבאי של ישראל מול איום גרעיני ובליסטי מתמשך.

למרות המסר החריף כלפי טהראן, גירוש השגריר האיראני מלבנון נתפס בישראל כמהלך סמלי בלבד, כל עוד לבנון נמנעת מהתמודדות ישירה עם סוגיית פירוק חזבאללה מנשקו.

כניסתה של פקיסטאן לזירת התיווך בין וושינגטון לטהראן משקפת את שאיפתה להפוך לשחקן אזורי מרכזי, אך גם חושפת אותה ללחצים סותרים, לסיכונים ביטחוניים ולחשש גובר כי היא תיאלץ להכריע בין בריתות מתחרות בעיצומו של עימות צבאי מתרחב.

למרות שהסיכוי להסכם בין איראן לארה"ב הוא נמוך,החשש המרכזי בירושלים הוא שיושג הסכם שיותיר את המשטר האיראני על כנו ויחזק את שלוחותיו באזור, ובראשן חיזבאללה, מבלי להסיר את איום הגרעין והטילים הבליסטיים.

פרשנים במפרץ אומרים כי ההנהגה האיראנית נוהגת בטיפשות ובוחרת במדיניות "האדמה החרוכה" מול שכנותיה במפרץ, ומחליטה להרוס אותן על היושבים בהן,לדבריהם ההחלטה הזו מייצגת עיוורון