ישראל מנהלת מערכה צבאית בו זמנית בחזית הדרומית והצפונית מאז ה-7 באוקטובר ועתה גם מערכה מדינית שלמה של בלימה הלחצים שמופעלים עליה מצד ארה"ב והקהילה הבינלאומית.
מדובר במערכה קשה שמחייבת את המשך האחדות הלאומית כדי להשיג את הניצחון הדרוש במלחמה שנכפתה על ישראל על ידי "ציר הרשע" בראשות איראן.
ראש הממשלה וחברי הקבינט הביטחוני צריכים לעשות כל מאמץ לשמור על האחדות הלאומית שחשובה מאוד גם ללחימה בשטח.
בטווח הקרוב מופעל לחץ מדיני גדול על ישראל להימנע מכיבוש אזור רפיח ו"ציר פילדלפי" ולהסכים להפסקת אש ברצועת עזה שתימשך עד אחרי חודש רמדאן ותביא לשחרור חלקי בלבד של כמה מהחטופים הישראלים.
בטווח הרחוק יותר, ממשל ביידן מפעיל לחץ על ישראל להסכים למתווה מדיני חדש שבסיסו הוא הקמת ציר מתון חדש במזרח התיכון לאחר השגת הסכם נורמליזציה בין סעודיה לישראל בתמורה להכרה ישראלית בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בקווי 67 שבירתה היא מזרח ירושלים.
לממשל ביידן יש אינטרסים אסטרטגיים במזרח התיכון ורצון לשמור על ההגמוניה המסורתית שלו מול רוסיה וסין אשר מכרסמות בה , אבל, לנשיא ביידן יש גם שיקולי בחירות, הוא נמצא במצוקה בדעת הקהל האמריקנית מול יריבו דונלד טראמפ אשר מוביל בסקרים כנשיא הבא.
הסכנה הגדולה לישראל היא הכוונה של ממשל ביידן להוביל מהלך של הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית, מדובר ביוזמה מסוכנת מאוד שהיא בבחינת מתן פרס לטרור.
מהלך כזה רק יעודד את ארגון הטרור חמאס שיזם את ההתקפה הנפשעת ב-7 באוקטובר ויחזק את מעמדו ברחוב הפלסטיני.
לכן, ראש הממשלה בנימין נתניהו עשה נכון כאשר יזם החלטה בממשלה ובכנסת נגד היוזמה להכרה חד צדדית במדינה פלסטינית, ההחלטה אושרה פה אחד בממשלה ובכנסת היא אושרה ברוב חסר תקדים של תמיכה של 99 חברי כנסת מתוך 120 חברים.
ההחלטות האלו נועדו להראות לממשל ביידן ולקהילה הבינלאומית כי יש בישראל קונסנזוס נגד הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית, העמדה הרשמית של ישראל היא כי כל פיתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני חייב להיות מושג במשא ומתן ישיר בין שני הצדדים ללא שום כפיה חיצונית וללא תנאים מוקדמים.
ראש הממשלה נתניהו מתנגד בצדק לתכתיבים הבינלאומיים בעניינים שהם ליבת האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל, הממשל האמריקני יהיה חייב לקחת בחשבון את ההתנגדות הנרחבת בציבור בישראלי למהלך של הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית.
ההתנגדות של הציבור הישראלי להכרה במדינה פלסטינית רק גברה מאז הטבח ב-7 באוקטובר שעשו מחבלי הנוח'בה של חמאס בישובי עוטף עזה והעובדה שחמאס עדיין מחזיק ב-134 חטופים ישראלים בתנאים תת אנושיים.
מהלך כזה יצור אנטגוניזם ורק יעודד פעולות טרור של הפלסטינים, יחריף את הסכסוך ויסבך אותו.
למרות ההחלטה שאושרה בממשלה ובכנסת, ישראל איננה טורקת לגמרי את הדלת בפני אופציית פתרון שתי המדינות והיא מותירה את הדלת פתוחה למשא ומתן עם הצד הפלסטיני, נראה כי הצעד הזה נועד גם כדי להגיע להבנות בנושא במהלך המשא ומתן החשאי עם סעודיה להשגת הסכם נורמליזציה בין שני המדינות.
ארה"ב ממשיכה בתמיכה הצבאית של ישראל, אבל הנשיא ביידן במצוקה פוליטית נוכח הביקורת הגוברת עליו במפלגה הדמוקרטית מצד הכוחות הפרוגרסיביים, בינתיים ישראל התעמתה גם עם נשיא ברזיל אשר השווה את מצבם של הפלסטינים במהלך המלחמה ברצועת עזה לשואה שעברה על היהודים באירופה.
התגובה החריפה של ישראל לדברים שהוא אמר הייתה מוצדקת והגיעה העת להפסיק להצטדק ולהסיר את הכפפות גם בזירה המדינית ולא רק בשדה המערכה.
עם זאת, חודש רמדאן ממשמש ובא וישראל צריכה לנהוג בחוכמה גם בקרב הבלימה המדיני שלה ולא לעשות טעויות מיותרות שישפיעו על הנעשה בשטחי יהודה ושומרון ובקרב ערביי ישראל, ירדן שהיא האפוטרופוס הרשמי של מסגד אלאקצא כבר הביעה דאגה עמוקה באזני הממשל לגבי הצעדים של ישראל במהלך חודש רמדאן, ברקע יש גם מגעים להשיג הפסקת אש ברצועת עזה עד לאחר עיד אלפיטר במסגרת עסקה לשחרור החטופים הישראלים, נראה שהתקדמות במגעים האלה יכולה להביא להורדת המתיחות המדינית והביטחונית, עם זאת אסור לישראל לוותר על הקווים האדומים שקבעה לעצמה ועל האינטרסים הביטחוניים החיוניים שלה.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
