ממשל ביידן התייצב פעמיים לצידה של ישראל במהלך המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר באופן חד משמעי כשהוא נותן לה גיבוי מדיני וצבאי, בפעם הראשונה בתחילת המלחמה כשהיה חשש שחזבאללה יפתח במלחמה כוללת נגד ישראל, בעוד היא נלחמת נגד חמאס ברצועת עזה, ובפעם השניה כשאיראן איימה לתקוף את ישראל משטחה בתגובה על חיסול הגנרל האיראני חסן מהדאווי בדמשק.
הנשיא הוכיח כי הוא ידיד אמת של ישראל הדואג לביטחונה ולצרכיה הביטחוניים, כל זה טוב ויפה אך המדיניוות שלו במזרח התיכון היא אחת הסיבות להתחזקותה של איראן.
האיראנים, כך נראה לא מתרגשים מהאזהרות של הנשיא ביידן שלא לתקוף את ישראל,אזהרות דומות הוא השמיע לנשיא רוסיה פוטין בקשר לאוקראינה ופוטין לא התרגש.
המודיעין האמריקני איתר הכנות מבצעיות של משמרות המהפכה לתקוף את ישראל, כוחות איראניים השתלטו במיצרי הורמוז על הספינה MSC ARIES שהינה בבעלות ישראלית חלקית והעבירו אותה לשטח המים הטריטוריאליים של איראן. התגובה האמריקנית הייתה חלשה.
האזהרות המילוליות של הנשיא ביידן ,בדרך כלל במילה DON’T , אינן מספיקות ואינן מהוות מדיניות של הרתעה, לכן אין להתפלא על כך שחמאס תקף את ישראל ב-7 באוקטובר, בגיבוי איראני, ואליו הצטרפו חזבאללה והשלוחות האחרות של איראן במזרח התיכון.
"ציר הרשע" בראשות איראן מרגיש היטב בשלוש השנים האחרונות את הרפיסות של הנשיא ביידן במזרח התיכון, את המחלוקות הגדולות שלו עם ראש הממשלה נתניהו ומנסה לנצל זאת לטובתו.
איראן והשלוחות שלה במזרח התיכון מרגישות כי יש להן חופש פעולה לפעול נגד ישראל בעוד איראן עצמה מושכת בחוטים מאחורי הקלעים ומאיצה את ההתקדמות שלה אל פצצת הגרעין.
גם מערכת הביטחון הישראלית מתוסכלת מאוד מהמדיניות הרופסת של הנשיא ביידן כלפי איראן, במיוחד כעת כשהוא רוצה לזכות בקדנציה שנייה לנשיאות,ממשל ביידן ממשיך להתעלם מהתוקפנות של איראן.
המצב השתנה גם בתוך איראן עצמה, ההנהגה האיראנית סופגת ביקורת קשה מגורמים ניציים ב"משמרות המהפכה" על כך שהיא איננה מגיבה בנחישות הדרושה על ההתקפות של ישראל על יעדים איראניים בסוריה ועל חיסולים של בכירים ב"משמרות המהפכה" בתוך איראן עצמה בשנים האחרונות.
זוהי סיבה נוספת שהמנהיג העליון עלי ח'מינאי החליט הפעם להגיב בתקיפות על חיסולו בדמשק של הגנרל חסן מהדאווי שמיוחס לישראל.
ישראל היא יותר חזקה מאיראן מבחינה צבאית אך יהיה לה קשה לנהל בו זמנית מלחמה קונבנציונלית נגד איראן ונגד שלוחותיה, היא זקוקה לסיוע של ארה"ב.
ארה"ב היא מעצמה צבאית גדולה והיא ערוכה למלחמה ארוכה, יש לה את היכולות להשמיד את הכוח הצבאי של איראן וגם להוביל נגדה חזית מדינית אפקטיבית ביחד עם מדינות המערב.
ארה"ב כבר הוכיחה את יכולותיה הצבאיות כשהשמידה את צבאו של נשיא עיראק סדאם חוסיין.
ישראל איננה מעוניינת במלחמה כוללת נגד איראן אבל היא ערוכה גם לאפשרות הזאת, היא עומדת לחסל בחודשים הקרובים את כוחו הצבאי של חמאס ברצועת עזה ויש לה גם לגיטימציה ציבורית להכות בעוצמה את חזבאללה כדי שתוכל להחזיר לבתיהם את עשרות אלפי הישראלים בגבול הצפון, גם איראן איננה מעוניינת במלחמה אזורית שתפגע בתוכנית הגרעין שלה ועלולה להביא עליה עוד סנקציות כלכליות משתקות, אבל היא שואבת עידוד מהמדיניות הרופסת של הנשיא ביידן במזרח התיכון, המדיניות הזו פוגעת באינטרסים הביטחוניים של ארה"ב ושל ישראל.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
