המלחמה של איראן נגד ישראל איננה המלחמה הראשונה שבה משתתפת איראן מאז המהפכה האסלאמית בשנת 1979 ואימוץ עיקרון "שלטון חכם ההלכה (וויליאת אלפקיה) שנחשב לסגנו של האימאם הנסתר, מוחמד אלמהדי. על פי השיעה.
איראן נלחמה נגד עיראק במשך 8 שנים והגנה באמצעות כוחות צבאיים על משטרו של בשאר אסד בסוריה במהלך מלחמת האזרחים בשנת 2011.
איראן הצליחה להקים שלוחות במזרח התיכון שקיבלו את מרותה וסרו לפקודתה, אפילו תנועות חמאס והג'יהאד האסלאמי הסוניות נכנסו תחת כנפיה.
אבל המנהיג העליון עלי ח'מינאי נכשל באסטרגיה שלו במהלך המלחמה הנוכחית, הוא לא הפעיל את חזבאללה נגד ישראל ב-7 באוקטובר 2023 בטענה שהרחבת העימות נועדה לגרור את איראן למלכודת, גורמים ביטחוניים אומרים כי זו הייתה טעות אסטרטגית חמורה שהביאה בהמשך לכך שהוא איבד את השלוחה החזקה ביותר שלו נגד ישראל.
כך נשאר עלי ח'מינאי עם החות'ים בתימן בלבד, חזבאללה בלבנון נמצא בקונפליקט עם ממשלת לבנון וגם המליציות השיעיות בעיראק חוששות מתגובת הממשלה העיראקית, בינתיים, חזבאללה והמליציות השיעיות אינן מעיזות לתקוף את ישראל.
איראן היא מדינה גדולה שמונה יותר מ-90 מיליון תושבים והיא רגילה למלחמות ממושכות, משטר ההיאתולות משלב יסודות איסלאמיים שיעים עם לאומיות פרסית במלחמה שלו נגד ישראל.
המנהיג העליון עלי ח'מינאי מדבר על מושגים כמו "ג'יהאד" (מלחמת קודש) ועל "שהאדה"( מסירות הנפש) במלחמה נגד ישראל.
הוא מנהל את המלחמה בהתאם לדוקטרינה השיעית הקלאסית תוך שמירה על עקרונות אסטרטגיים ברורים.
- שמירה על מוקדי הכוח הפנימיים בתוך איראן תוך כדי המלחמה כדי שלא לאבד שליטה על הרחוב האיראני בעיקר על המצב הכלכלי הקשה ועל רמת הלחץ הציבורי.
- ניהול משא ומתן עם המערב ב"סבלנות אסטרטגית" (צבר) תוך שימוש בעיקרון ה"תקייה" של שמירה על גמישות וטשטוש הכוונות האמיתיות, במילים אחרות, הונאה.
- שימוש ברטוריקה דתית: הקרבת הלוחמים באמצעות ה"שהאדה" היא שלב מקודש שנועד לכסות על הנחיתות הצבאית של איראן מול ישראל.
- מלחמה באמצעות שלוחות- החות'ים בתימן ואולי גם בהמשך המלחמה חזבאללה והמליציות השיעיות בעיראק שנקראים בשיעה "אנשי האמונה" והם שמרכיבים את ציר ההתנגדות.
הרטוריקה של עלי ח'מינאי מציגה את המלחמה נגד ישראל כניצחון שיושג דרך צדק דתי ולא בהכרח ניצחון צבאי, גורמים ביטחוניים מעריכים כי כשהמציאות הקשה תטפח על פניו סביר מאוד שהוא ישנה בהדרגה את האסטרטגיה שלו במיוחד אם השחיקה בזירה הפנימית תגבר, הלחץ הכלכלי יעצים והוא יאבד את השליטה על השלוחות של איראן שנותרו לו באופן שהן לא יצייתו להוראתו להיכנס למלחמה באופן פעיל.
בתרחיש כזה הוא ינסה לחפש בכל מקרה הפסקת אש ו"ניצחון תודעתי", הוא יורה לשלוחות שלו להנמיך את האש ויציג את "עמידתה האיתנה" של איראן מול הציונים כהישג מבלי להיכנע.
ייתכן שבמקביל הוא ינסה לפתוח ערוץ חשאי עם ארצות הברית.
ההערכה במערכת הביטחון היא שעלי ח'מינאי לא ירים דגל לבן, הוא יעשה הכל כדי לשמור על הישרדות המשטר ולא יוותר מרצונו על תוכנית הגרעין והעשרת האורניום כל עוד אין בכך סיכון ממשי ליציבות המשטר.
הוא יפזר הבטחות מעורפלות וינסה להוליך שולל את ארה"ב וישראל בהבטחות מעורפלות בנושא הגרעין כשיחוש שהחבל מתהדק סביב צווארו.
נקודת התורפה של איראן היא שאין לה גבול ישיר עם ישראל והיא איננה יכולה לתקוף אותה קרקעית, בעוד ישראל נהנית מעליונות אווירית שמאפשרת לה להרוס בשיטתיות את אתרי הגרעין ואתרי ייצור הטילים הבליסטיים באמצעות תקיפות אוויריות מדוייקות ולכפות תבוסה צבאית על איראן.
לכן, איראן מנסה לגבש אסטרטגיה נגדית שתכאיב לישראל באמצעות פגיעה באזרחים ותייקר עבור ישראל את המלחמה מבחינה כלכלית בטווח הבינוני והארוך.
איראן זקוקה בראש ובראשונה ללכידות פנימית כדי לשרוד,מערך הביטחון הפנים שלה נפגע קשות כתוצאה מפעילות המוסד הישראלי.
בקצב הזה שבו נמשכות התקיפות האויריות המדוייקות של ישראל ששוחקות בהדרגה את הכוח הצבאי של איראן וארסנל הנשק שלה יהיה לה קשה מאוד להשתקם מבחינה צבאית, הכניסה של ארה"ב למערכה באופן פעיל תתרום לכך רבות, המשטר האיראני עלול לחטוף מכה קשה וישראל תרשום הישג תודעתי גדול והיסטורי במזרח התיכון כי היא זו שהצליחה לרסן את איראן ולהשפילה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
