חתימת הסכם השלום ההיסטורי בין ארמניה לאזרבייג'ן, שנערכה בבית הלבן בחסות נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשבוע שעבר, יוצרת מציאות חדשה בדרום הקווקז, כך אומרים גורמים מדיניים בירושלים.
מדובר באזור אסטרטגי שרבים מכנים אותו "צומת דרכים גיאופוליטי".
ההסכם מעניק לארה"ב זכויות בלעדיות לפיתוח וניהול מסדרון תחבורה יבשתי וחשוב, המכונה "מעבר זינגיזור", שיחבר בין אזרבייג'ן למובלעת נחצ'יבאן, וינתק למעשה את הקשר היבשתי בין איראן לארמניה.
התגובה באיראן חריפה ומדגישה את העומק של הפגיעה שמייצר ההסכם מבחינתם של האיראנים.
עלי אכבר וולאיתי, יועצו הבכיר של המנהיג העליון עלי ח'מינאי, הגדיר את המסדרון כ"בלתי אפשרי" וכ"בגידה פוליטית", שמטרתה לערער את השלמות הטריטוריאלית של ארמניה ולהחליש את מעמדה של איראן באזור.
לטענתו, המעבר משמש "מזימה פוליטית" שמטרתה לאפשר לנאט"ו למקם את עצמה בין איראן לרוסיה , דבר שהוא סיכון בטחוני מהותי לטהראן.
גורמים ביטחוניים בישראל אומרים כי איראן רואה במעבר לא רק שינוי גאוגרפי, אלא פגיעה ישירה באסטרטגיית הביטחון שלה, שמבוססת על שמירת גישה רציפה לקווקז ולאירופה דרך ארמניה.
ניתוק הדרך היבשתית יפגע ביכולתה של איראן לשמור על מעמדה באזור ויפחית את יכולת התמרון הפוליטית והצבאית שלה.
ההאשמות של איראן נגד ההסכם כי מדובר ב"בגידה" מצביעות על החשש שהמהלך יאיים על בסיסי כוח מרכזיים של איראן באזור מה שיכול להוביל להחרפה משמעותית במתחים, ואף לסיכוי לסכסוך צבאי.
הסכם השלום מייצר "רשת כבישים" גיאופוליטית חדשה באזור, מעבר זינגיזור לא רק מחבר בין חלקים שונים של אזרבייג'ן, אלא פותח בפועל מסלול תחת שליטה אמריקנית, שמקשה על השפעת רוסיה ואיראן.
במקביל, טורקיה רואה במעבר הזדמנות להרחיב את השפעתה כאחת המדינות המרכזיות המחברות בין אירופה לאסיה, ומגדילה בכך את תפקידה האזורי.
על פי הגורמים הביטחוניים, מעבר זה משקף תפנית אסטרטגית שבה רוסיה, ששלטה באזור שנים, מאבדת בהדרגה את מעמדה לטובת ארצות הברית ושותפיה. הנוכחות האמריקאית הישירה היא אתגר משמעותי גם לרוסיה , שעדיין נחשבת לשחקן מרכזי באזור , שכן היא עלולה להוביל לפיצול בכוחות באזור ולהחרפת התחרות בין המעצמות.
החשש מפני "חנק" גיאופוליטי שמטילה השליטה האמריקנית על אזור דרום הקווקז הוא בעל משמעות רבה לא רק מבחינה ביטחונית, אלא גם כלכלית ופוליטית.
בעוד שמוסקבה שיבחה את הסכם השלום כצעד לקידום יציבות, היא הזהירה מפני התערבות לא מתואמת של גורמים זרים באזור, שעלולה להחריף סכסוכים.
רוסיה מבקשת לשמור על מעמדה כמשקיפה וכשחקן מרכזי באזור, אך התגובות שלה מעידות על דילמה: מצד אחד היא מעוניינת ביציבות, מצד שני נוכחות אמריקאית מוגברת פוגעת באינטרסים שלה.
ההערכה של גורמים מדיניים היא כי רוסיה נמצאת במצב מורכב שבו היא מתקשה למנוע את התקדמות ההשפעה האמריקנית, אך גם אינה רוצה להחריף את המצב בטווח הקצר עם מעורבות צבאית ישירה.
הפשרה שלה מתבטאת בהצהרות רשמיות זהירות, אולם ייתכן שבעתיד הקרוב נראה שינויים משמעותיים במערך ההשפעה והביטחון באזור.
ההסכם יוצר במובנים רבים "מצור יבשתי" על איראן, שמאבדת גישה יבשתית מרכזית וכפועל יוצא מפחיתה את יכולת ההשפעה וההגנה על האינטרסים שלה.
בשלב זה נראה שאיראן מנסה להימנע מעימות ישיר עם ארה"ב, אך ההחרפה המדינית והצבאית סביב המעבר עשויה להוביל להידרדרות. המשך המתח מהווה איום לא רק על יציבות דרום הקווקז, אלא גם על האזור כולו.
איראן מוצאת את עצמה במרכז קונפליקט מתגבר בין הרצון לשמור על מעמדה לבין ההשפעה הגוברת של ארצות הברית ובעלות בריתה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
