ב-16 באוגוסט נערכה בסווידא שבדרום סוריה הפגנה חריגה תחת הכותרת "זכות ההגדרה העצמית". במהלך ההפגנה הניפו מפגינים דרוזים את דגל ישראל לצד תמונות המנהיג הרוחני של הדרוזים, שייח' חכמת אל-הג'רי.
בהפגנה הושמעו קריאות להיפרדות מסוריה ואף הונפו שלטים המודים לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. התמונות הללו עוררו סערה בסוריה שכן הן עומדות בסתירה למסורת הארוכה של נאמנות הדרוזים למשטר הסורי.
ההפגנה בסווידא וההכרזה של מנהיג הדרוזים חכמת אלהג'רי השבוע כי הדרוזים בסווידא רוצים אוטונומיה והקמת "מחוז נפרד" מדאיגה מאוד את נשיא סוריה אבו מוחמד אלג'ולאני.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי הנשיא אלג'ולאני בטוח שישראל היא שעומדת מאחורי הרעיון הזה ומעודדת את הדרוזים בסווידא להתנתק מסוריה כדי להשתלט על כל שטח דרום סוריה במסגרת מדיניות "ישראל הגדולה".
על פי הגורמים האלה, השליח האמריקני תום בראק העביר מסר ברור לנשיא אבו מוחמד אלג'ולאני כי הדבר איננו נכון וכי ישראל איננה מעודדת את הדרוזים בסווידא להתנתק מסוריה ואיננה מתערבת בענייניו הפנימיים,במסר נאמר שמה שחשוב לישראל הוא שיישמר ביטחונם של בני העדה הדרוזית בסווידא ושאזור דרום סוריה יפורז מנשק כדי לשמור על ביטחונם של הישובים הישראלים ברמת הגולן.
הגורמים הביטחוניים אומרים כי הדרישה הדרוזית לאוטונומיה בסווידא היא דרישה אותנטית דרוזית וישראל איננה קשורה לכך.
השיח' חכמת אלהג'רי הבהיר השבוע כי הדרוזים בסווידא נמצאים ב"מלחמת השמדה" שיזם נגדם אבו מוחמד אלג'ולאני כחלק ממלחמת הדת שלו נגד כל מי שאינו מוסלמי סוני וכי הם פועלים מתוך הגנה עצמית.
הדרוזים בסוריה ידועים בתרומתם למאבק הלאומי של סוריה. סולטאן פאשא אל-אטרש, מהבולטים במנהיגי הדרוזים, הניף את הדגל הערבי בשנת 1918 והוביל את המרד הסורי הגדול ב-1925.
גם ב-2011, עם פרוץ מלחמת האזרחים והמרד נגד משטר בשאר אסד, השתתפו הדרוזים בסווידא בהפגנות.
אך לאחר נפילת המשטר, המצב באזור השתנה, והחיכוכים בין הקבוצות החמושות השונות החריפו.
הדרוזים, שמספרם בסוריה מוערך בכ-700 אלף איש (3% מהאוכלוסייה), מתרכזים בעיקר במחוז סווידא, לצד שבטי בדואים ובני העדה הנוצרית.
אף שמדובר במיעוט קטן, הדרוזים מילאו תפקיד מרכזי בפוליטיקה, בצבא ובתרבות הסורית.
שמות כמו סולטאן אל-אטרש, המוזיקאי פריד אל-אטרש והזמרת אסמהאן הפכו לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה הסורית.
למרות ההיסטוריה של חיים משותפים, יחסי הדרוזים והבדואים בדרום סוריה ידעו מתיחויות, בעיקר סביב מאבקים על קרקעות, שטחי מרעה ומקורות פרנסה.
המשטר של בשאר אלאסד ניסה לנצל את הסכסוכים, עודד הברחות וחטיפות תחת חסות גורמי ביטחון, והותיר אחריו כאוס ביטחוני.
לאחר נפילת המשטר החריפה האנרכיה: ביולי האחרון פרצו עימותים חמושים קשים באזור סווידא בין הדרוזים לשבטים הבדואים.
אנשיו של אבו מוחמד אלג'ולאני טוענים כי הקריאות להיפרדות של הדרוזים בסווידא מהמדינה והקמת מחוז נפרד והנפת דגל ישראל אינן מייצגות את כלל הדרוזים אלא קבוצה מצומצמת, שלפי דיווחים מחזיקה בקשרים עם ישראל.
לטענתם, רוב תושבי סווידא רואים עצמם חלק בלתי נפרד מסוריה.
אולם גורמים בעדה הדרוזית בישראל טוענים כי השיח' חכמת אלהג'רי זוכה לתמיכה נרחבת של מרבית העדה הדרוזית בסוריה ובישראל וכי על פיו יישק דבר.
בשורה התחתונה, לדעתי, אבו מוחמד אלג'ולאני ירה לעצמו ברגל בכך שאפשר, כמה חודשים ספורים בלבד לאחר עלייתו לשלטון , לפעיליו הג'יהאדיסטים לעשות מעשי טבח במיעוטים העלווים והדרוזים ולהתנכל למיעוט הנוצרי.
בכך נגרם לו נזק תדמיתי אדיר במערב וכדי למנוע קריסה נוספת של החברה הסורית, נדרש דיאלוג לאומי רחב על בסיס עקרון האזרחות השווה ללא אפליה עדתית.
רק כך ניתן לשקם את האחדות הסורית ולשים סוף למעגל האלימות,נכון לעכשיו, אבו מוחמד אלג'ולאני אינו מבין זאת והוא ממשיך להחזיק בתפיסתו הג'יהאדיסטית והקמת משטר שריעה בסוריה.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
