גל המחאות באיראן נכנס אתמול ליומו הרביעי עם התרחבות משמעותית באירועים ברחבי המדינה,המחאות התרחבו עם מעברן מהשווקים המסחריים בטהראן לאוניברסיטאות ולערים נוספות,מדובר בהתפתחות חשובה של המחאה שהחלה ביום ראשון על רקע החרפת המשבר הכלכלי, צניחת הריאל לשפל היסטורי, עלייה חדה באינפלציה והחמרת תנאי המחייה.
סרטונים שהופצו אתמול הראו מפגינים בכמה ערים מציתים אש וחוסמים רחובות בעימות עם כוחות המשטר לפיזור הפגנות.
נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, אמר אמש כי איראן מתמודדת עם לחצים מרובים, והביע צער על קיומן של פעולות פנימיות הגורמות נזק למדינה.
הדברים נאמרו על רקע החרפת האזהרות מצד בכירים ברשות השופטת ובמערכת הביטחון, שהזהירו מפני תגובה נחרצת לכל ניסיון לנצל את המחאה לצורך “ערעור היציבות ברפובליקה האסלאמית".
התובע הכללי של איראן, מוחמד כאזם מוהדי אזאד, אמר בדברים שצוטטו בטלוויזיה הממלכתית כי “מחאות כלכליות שקטות” הן חלק מהמציאות החברתית ומובנות, ויש להתמודד עמן ולהשיב להן במסגרת החוק. עם זאת, הוא הדגיש כי “כל ניסיון להפוך מחאות כלכליות לכלי ליצירת חוסר ביטחון, לפגיעה ברכוש ציבורי או ליישום תרחישים שמקורם מחוץ למדינה , ייתקל בתגובה משפטית הולמת ונחרצת”.
ע’לאם רזא סלימאני, מפקד מיליציית הבסיג’, הזרוע העממית של "משמרות המהפכה" העוסקת בדיכוי ההפגנות, אמר לתקשורת האיראנית כי “האויבים מתמקדים בסוגיות הכלכליות וחיי היום יום, וארצות הברית וישראל מנסות, באמצעות רכיבה על גילויי זעם מסוימים, לדחוף את אנשיהן לקדמת הבמה”.
העיתון “כיהאן”, המזוהה עם לשכת המנהיג העליון עלי ח'מינאי האשים את ישראל באחריות לאירועים באיראן. עורך העיתון, חוסיין שריעת-מדארי, טען כי המחאות "מתוכננות על ידי ישראל", וכי המפגינים הם "כלים בידי ישראל".
גורמים ביטחוניים אומרים כי גל ההפגנות השבוע הוא גל המחאה הגדול ביותר שפקד את איראן זה שלוש שנים, אולם כרגע הוא קטן בהיקפו מגל ההפגנות של "מחאת החיג'אב" שטלטל את איראן בשנת 2022 לאחר מותה של הצעירה מהסא אמיני בכלא האיראני לאחר שנעצרה בטענה שלא עטתה את כיסוי הראש שלה כראוי.
היקף המחאה גם פחות בהיקפו מגל המחאה שפרץ באיראן בשנת 2019 בעקבות עלייה חדשה במחירי הדלק שבו נהרגו עשרות בני אדם על ידי כוחות הביטחון.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי למפגינים יש רק אמצעים עממיים כמו אבנים, בקבוקי תבערה ומחסומים מאולתרים כדי להתעמת עם כוחות הביטחון וכי כל עוד הצבא האיראני הסדיר לא מצטרף לגל המחאה נגד "משמרות המהפכה" העוסקים בדיכוי ההפגנות, הסיכוי לערעור יציבות השלטון הוא נמוך, המשטר האיראני מנוסה מאוד בדיכוי הפגנות ובהכלתן.
השאלה האם קיים תרחיש שבו הצבא האיראני הסדיר יצטרף למחאה עממית נגד המשטר ויפעל בפועל נגד "משמרות המהפכה" מעסיקה במשך שנים את מערכות המודיעין בישראל ובמערב.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי מדובר בתרחיש קצה בסבירות נמוכה שיכול להתממש רק בנסיבות קיצוניות של קריסה מערכתית כוללת.
לדבריהם, יש להבחין היטב בין עוצמת התסכול בתוך הצבא האיראני הסדיר לבין נכונותו לפעול פוליטית או צבאית נגד המשטר.
אין ספק שקיימת בצבא האיראני הסדיר תחושת קיפוח עמוקה. קצינים רבים חשים מודרים מתקציבים, נטולי השפעה, ולעיתים אף מושפלים אל מול העליונות הארגונית, הכלכלית והאידיאולוגית של "משמרות המהפכה", עם זאת, התסכול אינו מתורגם אוטומטית למרד נגד המשטר.
הצבא האיראני אינו גוף מהפכני, אין בו מסורת של הפיכות צבאיות, ואין בו הנהגה חלופית מגובשת או דמות פיקודית כריזמטית המסוגלת להניע יחידות שלמות לפעולה עצמאית נגד המשטר.
זאת ועוד, מבנה המשטר האיראני נבנה במכוון לאחר המהפכה האסלאמית בשנת 1979 כדי למנוע בדיוק תרחיש כזה, "משמרות המהפכה" אינם רק כוח צבאי אלא מנגנון שליטה כולל.
הצבא הסדיר מנוטר ומפוקח על ידי "משמרות המהפכה" כדי למנוע התגבשות של כוח עצמאי.
"משמרות המהפכה "הוקמו כצבא אידיאולוגי שנועד לא רק להגן על המדינה, אלא להגן על המהפכה מפני העם ומפני הצבא גם יחד.
גורמי הביטחון מעריכים כי אם וכאשר משטר האייתולות יתערער באופן ממשי, זה לא יקרה משום שהצבא האיראני התקומם, אלא משום ש"משמרות המהפכה" לא הצליחו עוד להחזיק את כל חלקי המערכת יחד וחלה שחיקה פנימית והתפוררות הדרגתית של מנגנוני השליטה.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
