במהלך גל המחאה באיראן הנמשך יותר משבועיים ימים, הונף בחלק מההפגנות דגל המלוכה הישן. גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי מהלך זה עשוי להתפרש כמשאלה להשתחרר ממבנה הרפובליקה האיסלאמית.
מצב זה דחף, בין היתר, את רזא כורש פהלווי, בנו של השאה שהודח במהפכה האסלאמית של 1979 ושמתגורר כיום בארצות הברית, לנסות להציג את עצמו כמנהיג אפשרי של המחאה.
המצב החדש שבו מציג רזא כורש פהלווי את עצמו כמנהיג מהפכה איראנית חדשה הוא בגדר אירוניה היסטורית.
הוא בעצם משווה בין מצבו הנוכחי, שבו יש קריאות תמיכה בו באיראן, לבין ימיו האחרונים של אביו בארמון בטהראן כאשר קולות המפגינים צעקו "מוות לשאה".
השאה ובני משפחתו נמלטו מאיראן בשנת 1979, ומדינות רבות סירבו לקלוט אותם, עד אשר נשיא מצרים לשעבר אנואר סאדאת אפשר להם להיכנס למצרים.
השאה נפטר שנה לאחר מכן ונקבר במסגד א־ריפאעי בקהיר.
בנו של השאה, רזא כורש פהלווי, החל מייד לאחר פרוץ גל המחאה הנוכחי באיראן בשורה של פעילויות מול הממשל והתקשורת העולמית כדי למצב את עצמו לפחות כאחד ממנהיגי המחאה באיראן.
הוא פנה ישירות לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ בקריאה לתמוך בגל המחאה ולעזור לאיראנים תוך שהוא מציין את הקשיים והדיכוי שעמם הם מתמודדים, כולל ניתוק האינטרנט כדי להשתיק את המחאה.
בראיון לרשת "פוקס ניוז" ב-11 בינואר הוא הצהיר כי הוא מוכן לחזור לאיראן ולנהל תקופת מעבר לשלטון דמוקרטי וטען שהמשימה שלו היא להוביל את המעבר לשלטון שבו אנשים יבחרו את מנהיגיהם בחופשיות.
רזא כורש פהלווי פרסם הודעות ברשת X במהלך הימים האחרונים שבהן קרא לאיראנים להצטרף להפגנות ולהמשיך במחאה נגד המשטר, תוך שהוא משבח את העם על אומץ ליבו למרות הדיכוי והאלימות.
בהודעותיו הראשוניות הוא ביסס את המסר סביב כך שהמחאות אלה מהוות “ניעור יסודות הרפובליקה האסלאמית הבלתי לגיטימית”. בהמשך, הוא קרא למחאה להתפתח לשלב הבא ולהתכונן לכבוש ולשמור את מרכזי הערים.
פהלווי קרא גם לשביתה כלל ארצית במגזרים חיוניים במשק, במיוחד בתחבורה, נפט, גז ואנרגיה, כדי להגביר את לחץ הציבור על המשטר.
בהודעותיו הוא פנה גם ל״כוחות הצבא והמשטרה שמביעים סימפתיה למוחים״, וקרא להם “להאט את פעולת מכונת הדיכוי” ולהירתם לשיתוף פעולה עם הציבור כדי לאפשר שינוי מהיר יותר.
פהלווי שיבח את הצעירים והמוחים ברחבי איראן על “הפגיעה ביסודות המשטר” וראה במחאה הזו ניסיון עממי רחב ונדיר נגד הרפובליקה האסלאמית.
אמש פנה רזא פהלווי לנשיא טראמפ ואמר כי "עכשיו זה הזמן לפעול" כדי לשים סוף למשטר האייתוללות.
"המשטר חלש ועל רגליו האחוריות, העם מוכן להפיל אותו. כל מה שהם צריכים זה את פעולתו של מנהיג העולם החופשי", אמר פהלווי.
בציוץ ברשת ה-X הוא הוסיף: "מו"מ עם המשטר הפושע הזה, שעדיין מאיים על אמריקה ועל הנשיא, לא יביא שלום, אבל פעולה מיידית לתמיכה במפגינים האמיצים הללו תציל אלפי חיילים ותביא שלום מתמשך לאזור. זו תהיה מורשתו של הנשיא טראמפ".
כיצד מתייחס אליו הממשל האמריקני?
הנשיא טראמפ התייחס ב-8 בינואר לרזא כורש פהלווי ואמר כי הוא "איש נחמד", אולם לא תהייה עמו פגישה בשלב הזה, "אני חושב שעלינו לתת לכל אחד לצאת לשם ולראות מי יצמח, אינני בטוח שזו יהיה דבר הולם לעשות."
במילים אחרות, טראמפ אמר כי כנשיא ארה"ב זה לא יהיה מתאים לפגוש אותו או לתמוך בו באופן רשמי כמי שעתיד להנהיג את איראן במקרה של נפילת המשטר.
גורמים מדיניים בכירים מעריכים כי ממשל טראמפ שואף כרגע להגביל את המעורבות הישירה שלו בנושאים הפנימיים של איראן, כולל תמיכה ישירה במועמדי אופוזיציה.
אם תהייה תמיכה אמריקנית היא צפויה להיות תמיכה סמויה בלבד, כל קידום פומבי של רזא פהלווי מצד הממשל כרגע עלול ל"שרוף" אותו אצל חלקים מהציבור באיראן ולאפשר למשטר האיראני להציגו כ"סוכן אמריקני".
הנשיא טראמפ רוצה לשמור על יכולת תמרון מדיני מול איראן, הוא נוהג בזהירות ברזא פהלווי, לא מכיר בו עדיין כמנהיג עתידי ולא ממהר להתחייב בפניו באופן פומבי.
עם זאת, גורמים מדיניים בכירים מעריכים כי לא מן הנמנע שהנשיא טראמפ ייפגש עם רזא פהלווי אם יקבל את ההחלטה למוטט את שלטון ההיאתולות במבצע צבאי מכיוון שיש לו אהדה בחלק מהציבור האיראני, אפילו בחלק מהערים הדתיות, למשל בעיר משהד,רואים ברזא כורש פהלווי מנהיג אופוזיציה שיכול להוביל את איראן לתקופה חדשה.
לכן, בהחלט אפשרי שבתרחיש מסויים, הנשיא טראמפ יוכל לראות ברזא כורש פהלווי מנהיג זמני בתקופת מעבר עד לעריכת בחירות דמוקרטיות באיראן, מסיבה אחת פשוטה, למרות שהוא אינו נחשב לדמות כריזמטית הוא הדמות הבולטת ביותר באופוזיציה האיראנית הגולה הזוכה לאהדה מסויימת באיראן ואין מלבדו.
ישראל לעומת זאת, אומרים גורמים מדיניים בכירים, תשמח מאוד אם רזא כורש פהלווי יהיה המנהיג הבא של איראן.
בתחילת שנת 2023 ערך רזא כורש פהלווי ביקור רשמי ראשון בישראל,הוא זכה לקבלת פנים מצד שרת המודיעין דאז גילה גמליאל וקיבל סיקור תקשורתי נרחב.
הסיקור הדגיש מסר מרכזי אחד: אין עוינות בין הישראלים לאיראנים אלא בין ישראל לבין המשטר האיסלאמי.
במהלך ביקורו בישראל, הביעה השרה גמליאל שביעות רצון מהחלטתו לבוא לישראל ולדבר על שיתוף פעולה עתידי.
היא תיארה אותו כמי שמסמל מנהיגות שונה ממה שמייצג משטר האייתולות האיראני, וכמי שמוביל ערכים של שלום וסובלנות בניגוד לקיצונים השולטים באיראן.
פהלווי הסביר את ביקורו בישראל בכך כי שום תנועה להפלת המשטר האיראני לא תוכל להצליח ללא תמיכה בינלאומית.
במסיבת עיתונאים שקיים הוא קרא לציבור לבדוק ברשתות החברתיות ולראות את התמיכה שיש לו בין האיראנים.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי רזא כורש פהלווי הוא הדמות המזוהה ביותר עם האופוזיציה האיראנית בחו"ל, במיוחד בציבור האיראני הגולה בארה"ב ובאירופה.
הוא מציג עצמו כנושא רעיון הדמוקרטיה והחירות עבור איראן ולא כיורש טבעי של כס השאה. מבחינת תודעתית יש לו נוכחות חזקה בציבור האיראני הגולה אך הרבה פחות נראות בתוך איראן עצמה עקב מגבלות תקשורת, דיכוי וחסימה מצד משטר האייתולות.
האם יש לו לגיטמיות ציבורית להנהיג את איראן?
ההיסטוריה של משפחת פהלווי מורכבת. יש חלק מהאיראנים שממשיכים לראות במשפחת השאה סמל ליציבות, פתיחות למערב ושגשוג כלכלי של תקופת שנות השבעים.
מנגד, יש ציבור גדול באיראן שמקשר את תקופת השאה עם שחיתות, סמכותיות ותלות יתר בארצות הברית.
המשמעות היא שהשם פהלווי מעורר רגשות חזקים בשני הכיוונים ולכן הוא גם נכס וגם נטל פוליטי, הלגיטימיות שלו אינה מובטחת ודרושה הסכמה רחבה בהרבה מזו שקיימת כיום.
להערכת גורמים ביטחוניים בכירים, המדד המכריע ביותר למנהיגותו העתידית הוא תמיכה עממית בתוך איראן.
נכון להיום, לא קיימים סימנים מובהקים לכך שלפהלווי יש בסיס תמיכה רחב ומאורגן או תשתית פוליטית בתוך המדינה.
רוב המחאות בשנים האחרונות התאפיינו במסרים של חופש, זכויות נשים והתנגדות למשטר הקיים אך לא היו מחאות בעד מלוכה מחודשת או בעד חזרת משפחת פהלווי.
כלומר, המחאה היא נגד משטר האייתולות אך אינה בהכרח בעד השאה או בנו. להערכת הגורמים הביטחוניים, הסבירות שרזא כורש פהלווי יהפוך למנהיג הבא של איראן אם יקרוס משטר ההיאתולות אינה גבוהה בשלב זה.
הסיבה איננה רק ההיסטוריה המשפחתית אלא בעיקר היעדר בסיס כוח עממי מוצק באיראן עצמה. עם זאת, יש לו תפקיד סמלי חשוב והוא יכול להפוך לדמות מתאמת ומגשרת בין קבוצות אופוזיציה שונות אם יתרחש שינוי דרמטי באיראן.
במילים אחרות, הוא עשוי להיות שחקן משמעותי בתקופת מעבר עד לעריכת בחירות אך לא בהכרח המנהיג שיחליף את משטר האייתולות.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
