גורמים מדיניים בכירים אומרים כי הקמת הועדה הטכנוקרטית ברצועת עזה, תחת פיקוח "מועצת השלום" בראשות נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, נחשבת לניסיון משמעותי של הממשל האמריקני לייצב את הרצועה ולהוביל ליישום השלב השני של הסכם הפסקת האש.
עם זאת, המצב בשטח עדיין סבוך, והשאלות המרכזיות אינן סביב ההכרזה על הוועדה, אלא סביב האופן שבו היא תתפקד מול מציאות פוליטית מורכבת, מאבקי כוח פנימיים ואינטרסים ביטחוניים ישראליים.
וועדת הטכנוקרטים אמורה לנהל את רצועת עזה כחלק מהשלב השני של ההסכם, ולקחת על עצמה את ניהול השירותים הציבוריים, שיקום התשתיות ומתן סיוע הומניטרי לתושבים.
ראש הוועדה עלי שעת' הדגיש השבוע בראיונות לתקשורת הערבית כי סמכויות הוועדה מוגבלות לכחמישים אחוזים משטח הרצועה הנמצא מחוץ לקו הצהוב, והרחבתן תתאפשר אך ורק במקביל לנסיגה הדרגתית של ישראל.
פירוק הנשק מידי ארגוני הטרור ובראשם ארגון חמאס אינו בסמכות הועדה אלא בידי הכוח הבינלאומי שעדיין לא הוקם.
המטרה המוצהרת של התוכנית האמריקנית היא להעביר את ניהול הרצועה לידיים פלסטיניות עצמאיות, הרחק מהשפעת חמאס, תוך שמירה על יציבות והמשכיות השירותים האזרחיים.
הרש"פ קיבלה על עצמה את עקרון העצמאות של חברי הוועדה, אך במקביל היא מנסה להבטיח שלא תיווצר פגיעה באחריותה החוקית על שטח רצועת עזה, מקורות ברש"פ טוענים כי חוסיין א-שיח' סגן יו"ר הרש"פ קיבל הבטחות מפורשות לכך מניקולא מלידנוב מזכ"ל מועצת השלום.
המחלוקות בהפעלת הוועדה
למרות ההכרזה הרשמית על הקמתה, כבר עתה מתברר שהקמת הוועדה לא מסירה את המחלוקות הפנימיות בתוך המערכת הפוליטית הפלסטינית ברצועה.
קיימים פערים בין פת״ח לחמאס בכל הקשור לבחירת צוותי העבודה, לסמכויות ולדרכי הניהול של הוועדה.
תנועת פת״ח מעוניינת שהוועדה תקבל על עצמה את כל הסמכויות המנהלתיות והביטחוניות בשטח, ותסתמך על צוותי עובדים שאינם ממונים על ידי חמאס.
חמאס, למרות הסכמתה הפומבית לוותר על ניהול הרצועה, מתעקשת על כך שמערכת הפקידים האזרחיים ואנשי הביטחון שהקימה מאז 2007 תישאר פעילה ותפעל תחת פיקוח הוועדה, מדובר בכמה עשרות אלפי פקידים ופירוש הדבר הוא שחמאס תמשיך לשלוט ברצועה מאחורי הקלעים.
אי-ההסכמה הזו מעכבת למעשה את תחילת העבודה המלאה של הוועדה ומשאירה סימני שאלה משמעותיים לגבי היכולת שלה לנהל את השטח באופן עצמאי.
לצד המחלוקות הפנימיות, עומדים בפני הוועדה אתגרים משמעותיים מצד ישראל, השולטת צבאית ביותר מ-50 אחוזים משטח הרצועה וממשיכה בתקיפות של מחבלי חמאס בכל פעם שהם מנסים לפעול בשטח הצהוב שבשליטתה המלאה.
ישראל מתנגדת להענקת סמכויות רחבות לוועדה הטכנוקרטית, ורואה בהקמתה בעיקר ניהול שירותי עזר בסיסיים.
כל תוכניות השיקום והניהול האסטרטגי של הרצועה אמורים להיות תחת פיקוח מועצת השלום בראשות טראמפ, בעוד ישראל מתעקשת שהוועדה תישאר כפופה לכללים שהציבה.
בנוסף, ישראל דורשת בתוקף את השבת גופת החלל הישראלי האחרון רון גואילי ואת פירוק הנשק של חמאס חמאס כתנאי מקדים לכל נסיגה או פתיחת מעבר רפיח, מה שמסבך את ביצוע התכניות בפועל.
לסיכום, הקמת הוועדה הטכנוקרטית בעזה היא ניסיון לייצב את המצב הביטחוני ברצועה ולצמצם את כוחה של תנועת חמאס,
לועדה יש מרחב פעולה מוגבל למדי בגלל המחלוקות בין פת"ח לחמאס, הדרישות הביטחוניות של ישראל והמצב ההומניטרי הקשה בגלל החורף.
כדי להצליח בעבודתה היא זקוקה לשיתוף פעולה מצד כל הצדדים.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי בשורה התחתונה, נראה כי הוועדה היא מנגנון טכני שמטרתו לייצר תחושת התקדמות ביישום התוכנית האמריקנית, אך לא מנגנון שמסוגל לפתור את הסוגיות המורכבות של הרצועה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
