גורמים מדיניים בכירים אומרים כי הצהרותיו של הנשיא דונלד טראמפ בראשית גל המחאה באיראן, של תמיכה במפגינים ואיומים בפעולה צבאית, לצורך הגנתם, התבררו בפועל כחלק ממשחק אסטרטגי מחושב. וושינגטון לא זנחה את האופציה הצבאית, אלא התאימה את לוח הזמנים למציאות המשתנה בשטח.
דעיכת המחאה המהירה, לאחר לילות הדמים שבה דיכא המשטר בכוח רב את ההפגנות, צמצמה את התמריץ לפעול מיד, אך לא ביטלה את עצם הכוונה.
מבחינת הממשל האמריקני, המהלך הצבאי ייצא אל הפועל בזמן המתאים והממשל ינסה, בעזרת רזא פהלווי, לתזמן אותו עם חידוש גל המחאה.
אחרי מבצע "עם כלביא" בחודש יוני 2025, הסבב השני של המלחמה באיראן כבר על השולחן.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי העימות הנוסף עם איראן הוא כמעט בלתי נמנע, והדיון האמיתי אינו על עצם קיומו אלא על עיתויו וצורת פתיחתו.
התרחיש המרכזי שמרחף באוויר הוא מהלך חיסול רחב או פגיעה ממוקדת בדרג בכיר, כלומר במנהיג העליון עלי ח'מינאי ובשני בניו מסעוד ומוג'תבא, וראשי משטר נוספים.
טהראן פועלת מזה תקופה של כמה חודשים במצב כוננות גבוהה, תוך הידוק מערכי האבטחה וניסיון למנוע חזרה על תרחישי החיסול הממוקד של ראשי "משמרות המהפכה" מסבב הלחימה הקודם במבצע "עם כלביא".
מנגד, להערכת גורמים ביטחוניים בכירים, הנשיא טראמפ אינו מחפש מלחמת התשה ממושכת אלא מהלומות קצרות, חזקות ומדויקות, כאלה שיוכלו לייצר הישגים מהירים בלי להיגרר למלחמה אזורית כוללת. זהו מודל של לחץ צבאי מוגבל אך חד, שמטרתו ליצור שינוי במאזן הכוחות ולעודד את החלפת ההנהגה האיראנית.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי השתיקה הישראלית היא טקטיקה ולא היעדר מעורבות במתרחש, ראש הממשלה נתניהו הוא בסוד המבצע הצבאי האמריקני ומתואם לחלוטין עם הנשיא טראמפ.
אם ישראל תותקף על ידי איראן באמצעות טילים בליסטיים, ישראל תתערב ותטפל בהשמדת המשגרים ומפעלי הייצור של הטילים.
העובדה שישראל שומרת על פרופיל תקשורתי נמוך בולטת במיוחד, בניגוד לעבר, ירושלים אינה מובילה את הרטוריקה ואינה מציבה איומים פומביים.
השתיקה הזו אינה בהכרח ביטוי לריסון אלא לבחירה מודעת להותיר את וושינגטון בחזית הגלויה מול איראן, בין אם מדובר בחשש מפני מתקפת טילים רחבה יותר ובין אם מדובר בשיקול מדיני טהור, ברור שמדובר בחלוקת תפקידים בין ישראל לארה"ב ולא בפרישה ישראלית מהמערכה.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי אכן מדובר במחאה הגדולה ביותר מאז נוסד המשטר האיראני הקיצוני בשנת 1979,גל המחאות הנוכחי אכן חריג בהיקפו הגיאוגרפי ובשכבות החברתיות שנטלו בו חלק, אך החריגות האלה לא תורגמו לאיום אסטרטגי על המשטר, המשטר הצליח לדכא אותן באכזריות ובכוח רב.
המחאה צמחה מתוך מצוקה כלכלית עמוקה ומתוך שינוי עמוק בציפיות הציבור האיראני לחירויות ולרמת חיים, אך היא לא הצליחה לחדור לשכבת האליטה השלטונית או לייצר קרע במנגנוני הביטחון של המשטר הנאמנים למנהיג העליון עלי' ח'מינאי.
הציבור האיראני איבד את האמון במשטר האיראני בעקבות המצב הכלכלי הקשה, המחסור הקשה במים ובמזון, השחיתות במנגנוני השלטון והוצאת כספי המדינה על השלוחות שלו במזרח התיכון.
אולם, ללא התערבות חיצונית, קשה לגל המחאה, גדול ככל שיהיה להבקיע את החומה הבצורה המגנה על השלטון.
המשטר האיראני אינו מדינה במובן הקלאסי, אלא מערכת ביטחונית תיאוקרטית שמרכז הכובד שלה אינו הממשלה או הפרלמנט, אלא לשכת המנהיג העליון עלי ח'מינאי.
שם מתקבלות ההחלטות האמיתיות, ושם מתרכזת הסמכות. עלי ח'מינאי אינו רואה בעצמו מנהיג פוליטי אלא שליח דתי, נציג אללה עלי אדמות,מה שנקרא "וויליאת אלפקיה" על פי התפיסה השיעית, תפיסה שמבטלת מראש כל לגיטימציה לפשרה מול מחאה עממית.
"משמרות המהפכה" ומליציית הבאסיג' הכפופה להן אינם כוח צבאי רגיל, אלא מנגנון שנבנה בראש ובראשונה בשנת 1979 כדי להגן על המשטר מפני אזרחיו.
פריסת הבאסיג' בחברה האזרחית, השליטה במרחב הציבורי ואיסוף מודיעין פנימי מאפשרים לו לבודד מוקדי מחאה, למנוע התגבשות הנהגה מקומית של המחאה ולשבור רצף של התקוממות.
לצד מנגנוני הדיכוי פועל מנגנון כלכלי שמבטיח את נאמנות האליטות למנהיג העליון עלי 'חמינאי.
שליטת "משמרות המהפכה" במגזרים מרכזיים במשק יוצרת זיקה ישירה בין הישרדות המשטר לבין הישרדות מוקדי העושר והכוח של האליטה הביטחונית.
זהו מנגנון שמנטרל את התנאי המרכזי לקריסת משטרים דיקטטוריים, קרע פנימי בצמרת.
כישלון גל המחאה עד כה, אינו עדות לוויתור חברתי אלא להצלחה המבנית של המשטר.
המערכת תוכננה מראש כדי לספוג זעזועים, לדכא ולנטרל מבלי לאבד שליטה. כל עוד לשכת המנהיג העליון, הממסד הדתי ו"משמרות המהפכה" פועלים כגוש אחד, הזעם ברחוב אינו הופך למשבר פוליטי בצמרת.
לאן פני הדברים?
איראן של שנת 2026 שונה מזו של איראן בסבבי המחאה הקודמים בשנת 2009, 2019 ו-2022.
הסיכון הפנימי גבוה יותר והלחץ החיצוני מתעכב ומתמהמה.
להערכת גורמים ביטחוניים בכירים, השינוי, אם יבוא, יכול להגיע בשילוב של שני מסלולים בו זמנית.
לחץ צבאי בדמות התקפה אווירית אמריקנית מסיבית על מוקדי השלטון בליווי צמוד של גל מחאה עצים בשטח שיילחץ על השלטון מלמטה.
בינתיים, המערכת השלטונית האיראנית מחזיקה מעמד, העימות הצבאי מתקרב בהדרגה, עוצמתו עדיין לא ידועה וגם לא העיתוי שלו, אבל הוא בדרך.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
