באיראן התקיימו השבוע טקסי האבל לציון היום ה-40 למותם של המפגינים שנהרגו בדיכוי המחאות שפרצו על רקע יוקר המחיה והפכו למחאה פוליטית נגד ההנהגה, ובראשה עלי ח'מינאי.
לפי השלטונות האיראניים, יותר משלושת אלפים בני אדם נהרגו במהומות, רובם אנשי כוחות ביטחון ועוברי אורח, והם מטילים את האחריות לאלימות על ארצות הברית וישראל.
ארגוני זכויות אדם בעולם טוענים כי כוחות הביטחון האיראניים ביצעו מעשי טבח במפגינים ומעריכים שמספר ההרוגים נע בין 30 ל-40 אלף איש.
במקביל התקיימה הפגנה המונית בגרמניה בהשתתפות רזא פהלווי, יורש העצר לשעבר הגולה, שקרא להגברת הלחץ הבינלאומי על המשטר בטהראן והביע תמיכה במחאה העממית.
להערכת גורמי מודיעין בכירים בישראל, למרות דעיכת המחאות, קיים זעם עמוק בקרב חלק ניכר מהציבור, במיוחד צעירים ומעמדות מוחלשים, בשל יוקר המחיה, הדיכוי הפוליטי והרג המפגינים במחאות הקודמות.
התופעה של השמעת קריאות נגד המשטר ממרפסות הבתים במקומות שונים באיראן מצביעה על רמה גבוהה של חיכוך של הרחוב האיראני עם המשטר, גם אם היא אינה מתורגמת להפגנה רחבה בשטח בשלב זה.
להערכתם, במקרה של תקיפה צבאית אמריקנית, קיים סיכוי גבוה להתחדשות ההפגנות בערים מרכזיות כמו טהראן, עבאדן ומשהד.
ההפגנות עשויות להיות אלימות ומסוכנות, במיוחד אם יהיו פגיעות בנפש או ברכוש אזרחי.
מצד שני, חשש מפני תגובה צבאית של המשטר עלול לדכא חלק מהמפגינים או להביא אותם להסתתר.
קריאות מחאה ממוקדות ותמיכה מדמויות מובילות באופוזיציה, כמו רזא פהלווי, בנו של השאה המודח, או מאישים בזרם הרפורמיסטי, עשויות להעצים את ההתקוממות.
עם זאת, מתקפה אמריקנית עשויה גם לשמש את המשטר להצגת "אחדות לאומית", לחיזוק הפיקוח ולהגברת הדיכוי הפנימי.
מדוע דעך גל המחאה האחרון?
גל המחאה שהחל בדצמבר 2025 בעקבות קריסת ערך המטבע והחמרת יוקר המחיה לא הצליח להגיע למסה קריטית שתאתגר את יציבות המשטר.
להערכת גורמים ביטחונים בישראל, מספר גורמים מרכזיים תרמו לכך:
- יציבות ליבת השלטון-המשטר האיראני הוא משטר חזק עם מערך ביטחוני וכלכלי מרכזי, כולל "משמרות המהפכה", הבסיג' ומוסדות כלכליים.
- יכולת דיכוי מוכחת- שימוש באלימות, פיזור הפגנות בכוח ומעשי טבח, ניתוק האינטרנט והגבלת התקשורת.
- חוסר תמיכה מהחברה האזרחית המרכזית-הבזאר בטהראן והענפים המרכזיים, כמו עובדי תעשיית הנפט לא הצטרפו לגל המחאה.
- היעדר הנהגת אופוזיציה חזקה-אין גוף שיכול לארגן גל מחאה מתואם, בכירי הזרם הרפורמיסטי שמרו על פרופיל נמוך ולא ארגנו הפגנות.
לכן, חידוש גל מחאה משמעותי ידרוש שילוב של קריסת הממשלה בתחום ביטחון הפנים, חיבור בין מגזרים מרכזיים המתנגדים למשטר, יכולת התארגנות מתמשכת ושבירת הקונצנזוס או פיצול בליבת השלטון. ללא גורמים אלו, המחאה תישאר מבודדת וחסרת השפעה.
לסיכום, לפי הערכות גורמי מודיעין בישראל ובמערב, איראן נחשבת למדינה יציבה יחסית, וסיכוייו של גל מחאה משמעותי להתחדש בטווח הקצר נמוכים.
תקיפה צבאית אמריקנית עשויה להחיות זעם רחוב מוגבל, אך הצלחתו של גל מחאה רחב תלויה בעיקר בגורמים פנימיים ולא בכוח צבאי חיצוני.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
