גורמים בכירים בישראל אישרו את דבר מותו של מנהיג איראן עלי ח'מינאי בהתקפה אתמול בטהרן במסגרת מבצע "עריפת ראשי המשטר".
על פי הגורמים, גופתו של ח'מינאי אותרה על ידי פעילי המשטר, לפנות בוקר אישרה הטלוויזיה הרשמית האיראנית את דבר מותו של עלי ח'מינאי.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי חיסולו של עלי ח'מינאי איננו אירוע טקטי בלבד אלא רעידת אדמה אסטרטגית ותיאולוגית כאחד.
מדובר בדמות ששימשה במשך עשרות שנים לא רק כראש המערכת השלטונית בפועל של איראן, אלא כמרכז הסמכות הדתי-אידיאולוגי של הציר השיעי כולו.
כדי להבין את עומק המשמעות, יש לבחון הן את מפת האיומים שקדמה לאירוע והן את ההשלכות האפשריות בזירה האזורית, הפנימית והתיאולוגית.
ערב החיסול, העולם השיעי בהובלת איראן התבסס על מבנה היררכי ברור. בטהראן עמד המנהיג העליון כסמכות עליונה מעל הנשיא, הממשלה והפרלמנט. תפיסת "ייצוא המהפכה" נותרה עמוד תווך במדיניות החוץ האיראנית.
במרכז המערך עמד חיזבאללה בלבנון, שצבר יכולות רקטיות וטיליות בהיקף אסטרטגי. בעיראק פעלו מיליציות שיעיות פרו-איראניות, בתימן התחזקו החות'ים, ובסוריה נשמרה דריסת רגל צבאית משמעותית. מערך זה יצר מעטפת הרתעה רב-שכבתית ואיפשר לאיראן להפעיל לחץ צבאי עקיף תוך שמירה על מרחב הכחשה.
לצד השלוחות שלה במזרח התיכון, איראן המשיכה לקדם את תוכנית הגרעין ואת פיתוח הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח.
תפיסת ההרתעה נשענה על שילוב בין גרעין פוטנציאלי, יכולת טילית מתקדמת ושלוחות אזוריות המוכנות לפעול בשמה.
המימד התיאולוגי-"וילאית אל-פקיה"
יסודו של המשטר האיראני נטוע בעקרון "ווילאית אל-פקיה" (שלטון חכם ההלכה), דהיינו, התפיסה שלפיה חכם ההלכה הבכיר ביותר משמש כסמכות עליונה הממלאת את מקומו של האימאם הנעלם במסורת השיעית.
במסגרת זו, המנהיג העליון איננו רק מנהיג פוליטי, אלא בעל סמכות דתית מחייבת. עבור חלקים נרחבים מהמחנה השיעי האידיאולוגי, הוא נתפס כנציג רצון האל עלי אדמות בתקופת ההיעדרות של האימאם.
סמכותו חורגת בהרבה ממוסדות המדינה הרגילים: הוא ממנה בכירים במערכת המשפט, משפיע על הדרג הצבאי, מפקח על מדיניות הביטחון והגרעין ומשמש מקור הלגיטימציה של מנגנוני הכוח.
לכן, אומרים גורמים ביטחוניים בכירים, ערב החיסול, לא מדובר היה רק במנהיג מדיני רב-עוצמה , אלא בעוגן אמוני. הלכידות של הציר השיעי נשענת לא רק על אינטרסים, אלא גם על מחויבות דתית.
משמעות החיסול והשלכותיו
חיסול המנהיג העליון עלי ח'מינאי יוצר ואקום כפול פוליטי ותיאולוגי.
כאמור, בניגוד לנשיא, המנהיג העליון באיראן הוא מקור הסמכות העליונה של המשטר. היעדרו עלול להצית מאבק ירושה בין הממסד הדתי בקום לבין מוקדי הכוח הביטחוניים ובראשם "משמרות המהפכה" , מאבק שאיננו רק פוליטי אלא גם הלכתי.
השאלה איננה רק "מי יחליף אותו", אלא האם המודל השלטוני עצמו יישמר באותה מתכונת.
מהם התרחישים האפשריים לחסולו של עלי ח'מינאי?
א.הקשחה רדיקלית של המשטר-חיזוק מעמד "משמרות המהפכה" ואימוץ קו מסלים כדי להפגין עוצמה ולהרתיע אויבים. ייתכן שייעשה ניסיון לשימוש מוגבר בחזבאללה בלבנון, בחות'ים בתימן ובמליציות השיעיות בעיראק לצורך תגובה אזורית.
ב.העברת מוסכמת של השלטון-המערכת הדתית-מדינתית תצליח למנות יורש זמני מוסכם, תוך שימור עיקרון "וילאיית אל-פקיה" ומניעת כאוס. בתרחיש זה תיתכן תקופת זהירות והימנעות מהסלמה חדה.
ג.ערעור היציבות השלטונית- מאבקי כוח וקרב ירושה, חוסר יציבות ציבורית ואפילו שחיקה באמון בעקרון "ווילאייאת אלפקיה".
השאלות על פגיעותו של מי שנתפס כסמכות הדתית העליונה עלולות לערער את תחושת החסינות של המשטר.
מי יחליף את עלי ח'מינאי?
על פי החוקה האיראנית, "מועצת המומחים" היא הגוף האמון על בחירת המנהיג העליון. עם זאת, מאחורי ההליך הפורמלי פועל מאזן כוחות מורכב בין הממסד הדתי, "משמרות המהפכה" והאליטה הפוליטית.
שמו של עלי לריג'אני, מזכ"ל המועצה לביטחון לאומי, עולה כמועמד אפשרי להיות היורש בהנחה שהוא לא חוסל על ידי ישראל בגל התקיפה הראשון.
שם נוסף אפשרי הינו מוג'תבא ח'מינאי, בנו של המנהיג העליון שהינו איש דת בכיר, רזא פהלווי, בנו של השאה המודח פירסם אמש ברשת ה-X שלו כי " כל ניסיון מצד שרידי המשטר למנות יורש לח'מינאי ייכשל מראש ולא תהייה לו לגיטימציה".
רזא פהלווי הינו אחד המועמדים של ארה"ב להפוך למנהיג הזמני עד לעריכת בחירות באיראן, אולם לנשיא טראמפ יש גם מועמדים נוספים.
טראמפ אמר אמש בראיון לרשת CBS כי יש לו רעיון את מי היה רוצה לראות מוביל את איראן אחרי חיסול עלי ח'מינאי."אני יודע בדיוק מי, אבל לא יכול לומר הוא ציין. "יש כמה מועמדים טובים".
בינתיים, לא ברור אם המשטר האיראני אכן עומד לקרוס ומתי,ולכן אפשר שעלי לריג'אני ינהיג בפועל את איראן עד שיתברר גורלו של המשטר.
לריג'אני, לשעבר יו"ר המג'לס ויועץ בכיר למנהיג העליון, מזוהה עם הזרם הפרגמטי-שמרני. ניסיונו המדיני וקשריו במערכת הביטחונית עשויים להפוך אותו למועמד של פשרה.
עם זאת, קיימים כמה חסמים משמעותיים, עלי לריג'אני איננו נחשב לסמכות הלכתית בכירה, תנאי מרכזי לפי הפרשנות הקלאסית של עיקרון "וילאיית אל-פקיה".
כמו כן,"משמרות המהפכה" עשויים להעדיף מועמד שיבטיח המשכיות אידיאולוגית קשוחה והשפעה ביטחונית ברורה.
לפיכך, בחירת עלי לריג'אני לתפקיד היורש תאותת על ניסיון לייצב את המערכת דרך איזון ופרגמטיות יחסית. לעומת זאת, מינוי איש דת בכיר המזוהה עם קו נוקשה יסמן המשכיות ואף הקצנה. תרחיש של מועמד בעל זיקה ישירה למנגנוני הביטחון עשוי להעיד על מעבר לדומיננטיות צבאית מובהקת יותר במבנה המשטר.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי התקופה שלאחר חיסול המנהיג העליון עלולה להיות מסוכנת יותר מהאירוע עצמו. זהו חלון של אי-יציבות שבו משתלבים שיקולי נקמה, מאבקי ירושה וחישובי הרתעה.
אם הלגיטימציה של עקרון "וילאיית אל-פקיה" תישמר, המשטר הזמני עלול להקצין עוד יותר. אם ייווצר סדק באמון תומכי המשטר במודל הזה, ההשלכות עשויות להיות עמוקות בהרבה מהשלכות צבאיות עד כדי שינוי מבני במאזן הכוחות בתוך איראן ובציר השיעי כולו.
חיסול עלי ח'מינאי איננו רק פגיעה באדם שהנהיג את איראן משנת 1989, אלא פגיעה בלב התיאולוגיה הפוליטית של המהפכה האסלאמית באיראן שהחלה בשנת 1979 ,אירוע שעשוי לעצב מחדש את המזרח התיכון לשנים קדימה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
