גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי האיראנים בטוחים כי הם זיהו את עקב אכילס של המבצע האמריקני "זעם אפי" והוא סגירת מיצרי הורמוז באופן סלקטיבי לספינות שאינן ממדינות ידידותיות, דבר שגורם לעליית מחירי הנפט בעולם, וכי מבחינתם הם מחזיקים בקלף מיקוח חשוב ובטוח שיביא לסיום המלחמה והישארות ההנהגה האיראנית הנוכחית בשלטון.
מבחינתם, אם הם יאבדו שליטה על מיצרי הורמוז הם יפסידו את המלחמה.
לכן ההצהרות האיראניות הרשמיות מדגישות את נחישותה של איראן שלא להיכנע ללחץ הצבאי האמריקני-ישראלי.
חבר המועצה האיראנית לאבטחת אינטרס המשטר, מוחסן רזאאי, אמר לתקשורת האיראנית כי "מיצר הורמוז לא ייפתח, ולאף ספינה אמריקנית אין זכות להיכנס למפרץ. ביטחון יושג רק עם נסיגת ארה"ב מהמפרץ".
שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י אמר כי "מיצר הורמוז פתוח אך סגור למיכליות ולספינות של אויבנו ובעלי בריתם".
האיראנים דורשים את הפסקת המלחמה לאלתר ונסיגת כוחות ארה"ב מהמפרץ הפרסי.
הנשיא טראמפ מפגין ביטחון עצמי ומבטיח כי מיצרי הורמוז יפתחו,טראמפ צייץ אמש ברשת החברתית שלו והבטיח שבקרוב ייפתח מיצר הורמוז. הוא טען כי בקרוב "מדינות רבות" יישלחו ספינות מלחמה לאזור, אך בהמשך הציוץ כתב כי "הוא מקווה" שהן יעשו זאת.
"מדינות רבות, במיוחד אלה שנפגעות מניסיונה של איראן לסגור את מיצר הורמוז, ישלחו ספינות מלחמה, בשיתוף עם ארצות הברית של אמריקה, כדי לשמור על המיצר פתוח ובטוח", כתב טראמפ. "כבר השמדנו 100% מהיכולות הצבאיות של איראן, אך קל להם לשלוח כטב"ם אחד או שניים, להטיל מוקש או לשגר טיל לטווח קצר איפשהו לאורך נתיב המים הזה או בתוכו, לא משנה עד כמה קשה הם הובסו".
הוא הוסיף: "בתקווה, סין, צרפת, יפן, דרום קוריאה, בריטניה ואחרות שנפגעות מההגבלה המלאכותית הזו ישלחו ספינות לאזור, כך שמיצר הורמוז כבר לא יהווה איום מצד מדינה שראשה נערף לחלוטין. בינתיים, ארצות הברית תפציץ בעוצמה אדירה את קו החוף, ותמשיך להטביע סירות וספינות איראניות. בצורה כזו או אחרת, בקרוב נגרום לכך שמצר הורמוז יהיה פתוח, בטוח וחופשי!"
להערכת הגורמים הביטחוניים הבכירים,האיראנים יכולים לפגוע בכל ספינה שתעבור במיצרי הורמוז באמצעות כטב"מים וסירות מהירות עמוסות בחומרי נפץ, למרות שהצי הימי שלהם הושמד על ידי צבא ארה"ב.
לכן, לא מן הנמנע שבסופו של דבר פתיחת המיצרים תעשה באמצעות פתרון דיפלומטי, הם אינם מוציאים מכלל אפשרות שסין, שיש לה אינטרס מובהק לקבל את הנפט האיראני, תתווך בין איראן לארה"ב.
להערכת הגורמים הביטחוניים, איראן לא תרים דגל לבן וההנהגה האיראנית נחושה לצאת מהמערכה הזו כשהיא עדיין בשלטון כדי שתוכל להכריז על ניצחון על ארה"ב וישראל.
האיראנים עדיין לא הטילו למערכה את החו'תים בתימן והם שומרים אותם כעתודה אסטרטגית להמשך המערכה.
מוחמד אל-בוח'ייתי, חבר הלשכה המדינית של החות'ים, הבהיר ב-13 במרץ בציוץ ברשת X: "יש תיאום מלא בין מדינות 'ציר ההתנגדות', כולל תימן, לגבי ההחלטה לעמוד לצד איראן מצד תימן , ההחלטה הזו כבר התקבלה, לכן, השתתפותה של תימן היא רק עניין של זמן".
מיצרי הורמוז מהווים את אחד המוקדים המרכזיים של האנרגיה העולמית.מדובר במעבר ימי צר זה, המקשר בין המפרץ לבין ים עומאן והאוקיינוס ההודי, שמהווה צומת חיוני לייצוא הנפט והגז, וכל הפרעה בתנועה בו עלולה להשפיע ישירות על מחירי האנרגיה ושוקי העולם.
על רקע זה, איראן מחזיקה בידיה מנוף אסטרטגי ייחודי, והיא בוחרת לנצל אותו בצורה חכמה.
במקום סגירה מלאה של המיצרים, איראן נוקטת בגישה סלקטיבית, היא מאפשרת מעבר ספינות של מדינות ידידותיות, ומונעת מעבר של ספינות עוינות. הטקטיקה מבוססת על שילוב של אמצעים זמינים: מוקשים ימיים, סירות מהירות עם טילים, טילי חוף ים לטווח קצר ובינוני, צוללות קטנות וכטב"מים. כל אלה יוצרים מצב של איום תמידי שמגביר את הסיכון לפגיעה מיידית, גם בלי ביצוע התקפה ממשית.
מודל זה מאפשר לאיראן להפעיל לחץ על הסחר והאנרגיה הגלובליים, מבלי להסתכן בעימות ישיר עם כוחות מערביים חזקים. עצם האיום מפחיד את חברות הספנות הבינלאומיות, מעלה את פרמיות הביטוח ומוביל להעדפת מסלולים חלופיים או דחיית משלוחים, מה שיוצר אפקט כלכלי נרחב בהרבה מהנזק הצבאי הישיר.
לדברי גורמים ביטחוניים, איראן מודעת למגבלותיה מול הציים של ארה"ב ומדינות המערב, לכן היא מתמקדת בלחימה א־סימטרית ובפעולות ממושכות, שמטרתן לאפשר לה להשפיע לאורך זמן גם כאשר הפעילות הצבאית הישירה חלשה או לא מתקיימת. המטרה אינה התמודדות ישירה עם הציים של מדינות המערב, אלא יצירת מצב שבו המיצרים עצמם משמשים כנשק לחץ, שמטלטל את הכלכלה העולמית והשווקים הבינלאומיים.
האסטרטגיה האיראנית במצר הורמוז היא יותר מאשר צעד צבאי, היא כלי מדיני וכלכלי. עצם יכולת הסגירה הסלקטיבית של המיצרים מאפשרת לאיראן לשדר מסר למעצמות העולם ולשווקים הבינלאומיים כי היא יכולה להשפיע על אספקת האנרגיה, להקפיץ מחירים ולהכתיב את הדינמיקה הכלכלית במפרץ, מבלי לפתוח במלחמה כוללת.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
