שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י הודיע ב-14 במרץ כי ארצו תגיב למתקפות האמריקניות שבוצעו ב-13 במרץ נגד שטחה של איראן ואשר לדבריו יצאו מאזורים באיחוד האמירויות.
בריאיון שהעניק לעיתונאי אימן מוחי א-דין אמר עראקצ'י כי איראן "תגיב בוודאות על המתקפות הללו", אך ציין במקביל כי ארצו תפעל בזהירות כדי להימנע מפגיעה באזורים צפופי אוכלוסין.
לדבריו, המתקפות האמריקניות כללו ירי טילים לעבר האיים ח'רג' ואבו מוסא, כאשר השיגורים בוצעו משטח איחוד האמירויות. הוא הוסיף כי נעשה שימוש באזורים מאוכלסים כאתרי שיגור.
עראקצ'י ציין כי התקיפות בוצעו באמצעות מערכת הרקטות לטווח קצר מסוג HIMARS וכי השיגורים יצאו משני אתרים באיחוד האמירויות, האחד בראס אל-ח'ימה והשני מאזור הסמוך מאוד לדובאי.
עוד הוא הדגיש כי שימוש בשטח איחוד האמירויות לתקיפת איראן הוא "בלתי מתקבל לחלוטין", והזהיר מפני הסכנה שטמונה בירי טילים מאזורים צפופי אוכלוסין. לדבריו, הכוחות האיראניים עוקבים מקרוב אחר מתקפות מסוג זה.
מנגד הגיבה איחוד האמירויות להאשמות האיראניות ואמרה כי מדיניותה של טהראן "מבולבלת וחסרת תבונה".
אנואר גרגש, היועץ המדיני של נשיא איחוד האמירויות, כתב ב-14 במרץ בפוסט ברשתX כי "לאיחוד האמירויות יש זכות להגן על עצמה מול התוקפנות הטרוריסטית המופעלת נגדה, אך היא ממשיכה להעדיף את דרך השכל וההיגיון".
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי המלחמה בין איראן לבין ארה"ב וישראל, שהתפשטה במהירות לזירת המפרץ, אינה מתנהלת רק סביב בסיסים צבאיים ומטרות ביטחוניות. אחד המאפיינים הבולטים של ההסלמה הוא ריכוז גדול של תקיפות איראניות נגד איחוד האמירויות.
חלק משמעותי מהטילים הבליסטיים והכטב"מים ששוגרו לעבר מדינות המפרץ כוונו אל שטחה, והדבר מעורר את השאלה מדוע דווקא היא הפכה למטרה מרכזית.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי התשובה נעוצה במעמדה הייחודי של איחוד האמירויות במערכת האזורית והעולמית.
המדינה אינה רק מפיקת נפט נוספת במפרץ, אלא היא אחד המרכזים הכלכליים, הלוגיסטיים והפיננסיים החשובים בעולם. לכן פגיעה בה אינה נתפסת בטהראן כפעולה טקטית בלבד, אלא ככלי לחץ בעל השלכות אזוריות ובינלאומיות שמטרתו לשכנע את הנשיא טראמפ לעצור את המלחמה.
במהלך שני העשורים האחרונים הצליחה איחוד האמירויות לבנות מודל כלכלי הנשען במידה רבה על מגזרים שאינם נפט.
חלק גדול מהתוצר המקומי שלה מגיע ממסחר בינלאומי, שירותים פיננסיים, תעופה, תיירות ופעילות לוגיסטית. היקף הסחר שאיננו מוצרי נפט של המדינה הגיע בשנים האחרונות לרמות שיא והפך אותה לשער מסחרי מרכזי בין אסיה, אירופה ואפריקה.
במציאות כזו, כל פגיעה בתשתיות מרכזיות במדינה אינה מוגבלת לאתר אחד בלבד. היא עלולה להשפיע על שרשרת רחבה של פעילויות כלכליות, החל מתנועת מטענים ונוסעים ועד פעילות פיננסית ושירותים בינלאומיים. מבחינת איראן, עצם השיבוש של המערכת הכלכלית הזו, אפילו לזמן קצר, עשוי ליצור הד ציבורי וכלכלי גדול בהרבה מפגיעה צבאית נקודתית ולהשפיע על קבלת ההחלטות האמריקנית.
הערים דובאי ואבו דאבי באיחוד האמירויות הן בין הערים הגלובליות החשובות ביותר במזרח התיכון. בנמל התעופה הבינלאומי של דובאי עוברים מדי שנה עשרות מיליוני נוסעים והוא משמש אחד מצמתי התעופה המרכזיים בעולם. פעילותו אינה מוגבלת לתיירות בלבד, אלא קשורה גם לרשת ענפה של הובלת מטענים, שירותי ביטוח, פיננסים ותשלומים בינלאומיים.
להערכת גורמי הביטחון בישראל,משמעות הדבר היא כי גם פגיעה מוגבלת בתשתיות כאלה עלולה לגרום לשיבושים רחבים במערכת הכלכלית. עיכובים בטיסות, שיבושים בשרשרת האספקה או עצירה זמנית של פעילות לוגיסטית יכולים להשפיע על שווקים אזוריים ובינלאומיים בתוך שעות.
אחד הנכסים האסטרטגיים של איחוד האמירויות הוא נמל ג'בל עלי בדובאי, הנחשב לאחד הנמלים הגדולים בעולם ולמרכז לוגיסטי מרכזי במזרח התיכון.
סביב הנמל פועל אזור סחר חופשי ענק המארח אלפי חברות בינלאומיות ומשמש בסיס לרשתות של ייצוא מחדש, הפצה ושירותים תעשייתיים.
לכן כל פגיעה בפעילות הנמל אינה רק עניין מקומי. היא עשויה להשפיע על תנועת סחורות בין יבשות ולהכביד על חברות בינלאומיות רבות הפועלות דרך האמירויות. עבור איראן, זהו יעד שמאפשר ליצור השפעה כלכלית רחבה באמצעות תקיפה מוגבלת יחסית.
מעבר למסחר וללוגיסטיקה, האמירויות מחזיקה גם בתשתיות אנרגיה חשובות. אמירות פוג'יירה הפכה בשנים האחרונות לאחד המרכזים הגדולים במזרח התיכון לאחסון ולמסחר במוצרי נפט מזוקקים. מיקומה על חוף מפרץ עומאן מאפשר לה לפעול במידה מסוימת מחוץ לתלות במיצר הורמוז, דבר שמעניק לה חשיבות אסטרטגית מיוחדת.
מרכזי אחסון הדלק והמתקנים הימיים באזור הפכו לחלק בלתי נפרד ממערכת אספקת האנרגיה העולמית. לפיכך פגיעה בהם יכולה להשפיע לא רק על האמירויות עצמה אלא גם על שוקי האנרגיה הבינלאומיים.
הנוכחות הצבאית האמריקנית
לצד ההיבטים הכלכליים, קיימת גם משמעות צבאית וסמלית למיקוד האיראני באיחוד האמירויות. בשטחה פועלים מתקנים ובסיסים המשמשים את צבאות המערב, בעיקר את ארה"ב, כחלק מהרשת הצבאית שלה במפרץ.
לכן התקיפות אינן מכוונות רק כלפי האמירויות עצמה. הן נושאות גם מסר ישיר לוושינגטון ולבעלות בריתה, וממחישות כי כל הסלמה באזור עלולה לפגוע בתשתיות ובמרכזים שבהם פועלת הנוכחות המערבית.
להערכת גורמים ביטחוניים,מהדפוס שנוצר במלחמה הנוכחית עולה כי איראן אינה פועלת רק לפי היגיון של תקיפת יעדים צבאיים קלאסיים. נראה כי היא מיישמת אסטרטגיה רחבה יותר של פגיעה בצמתים אסטרטגיים, מקומות שבהם נפגשים כלכלה, אנרגיה ונוכחות צבאית.
במערכת אזורית כמו המפרץ, שבה חלק גדול מהפעילות הכלכלית מרוכז במספר מצומצם של מוקדים, צמתים כאלה הם בעלי חשיבות יוצאת דופן. איחוד האמירויות, יותר מכל מדינה אחרת באזור, מגלמת את החיבור הזה בין מסחר עולמי, תשתיות אנרגיה ונוכחות צבאית מערבית.
לכן, בעיני טהראן, פגיעה באיחוד האמירויות מעניקה לתקיפות שלה משקל אסטרטגי גדול יותר מגודלן הצבאי הישיר. כל שיבוש בתשתיות המדינה עלול להדהד מיד בכלכלה האזורית ובמסחר הבינלאומי.
במילים אחרות, התקיפות אינן מכוונות רק להשגת הישג צבאי בשדה הקרב, אלא גם ליצירת לחץ כלכלי ופסיכולוגי רחב. במלחמה מודרנית, שבה הכלכלה הגלובלית מחוברת ברשתות צפופות של מסחר ותעבורה, יעד כמו איחוד האמירויות הופך לנקודת תורפה בעלת משמעות אסטרטגית רחבה בהרבה מגבולותיה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
