העימות הצבאי סביב מיצרי הורמוז והמשא ומתן עם ארה"ב מעמיקים את הקרע בין המחנה הפרגמטי למשמרות המהפכה ומעצבים מחדש את מאבק הירושה והכוח בטהראן.
למרות ההצהרות האיראניות על סיום המלחמה ונסיגה ישראלית, בביירות ובירושלים מטילים ספק ביכולת מזכר ההבנות האמריקני-איראני לשנות את המציאות הביטחונית בדרום לבנון או להסדיר את סוגיית חזבאללה.
העימות עם חיזבאללה, הדרישות האיראניות והלחץ האמריקני על ישראל הופכים את הזירה הלבנונית לאחת מנקודות המחלוקת המרכזיות במו"מ בין וושינגטון לטהראן.
מאחורי הקריאות של מוג'תבא ח'מינאי לאחדות לאומית מסתתר חשש גובר בטהראן מהעמקת מאבקי הכוח, מהתפוררות פנימית ומהיחלשות מעמדו של המנהיג החדש לאחר המלחמה עם ארה"ב וישראל.
בזירה הפלסטינית תוהים מדוע טהראן מתעקשת לכלול את לבנון בכל הסדר עם וושינגטון, אך מותירה את חמאס ורצועת עזה מחוץ לתמונה, גורמים ביטחוניים מעריכים כי מדובר בהחלטה אסטרטגית שממקמת את חיזבאללה בראש סדר העדיפויות של “ציר ההתנגדות”.
בחירתו של מוג׳תבא ח׳מינאי לתפקיד המנהיג העליון לוותה בצמצום סמכויותיו, כך שתפקידו מתמקד באישור החלטות ולא בקבלתן.
האולטימטום של טראמפ לאיראן מתקרב לסיומו, המגעים החשאיים בין ארה"ב לאיראן לא מניבים פריצת דרך, ובוושינגטון שוקלים הסלמה צבאית נרחבת תוך שיתוף פעולה הדוק עם ישראל.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי טהראן מבקשת לפגוע בצומת הכלכלי והלוגיסטי החשוב ביותר במפרץ, כדי ליצור לחץ אזורי ובינלאומי ולהשפיע על קבלת ההחלטות בוושינגטון.
במערכת הביטחון מזהים לחץ איראני גובר על ארגון חזבאללה להצטרף לעימות במקרה של תקיפה אמריקנית בטהראן, ומנסים לשחוק מראש את יכולותיו הרקטיות והמבצעיות, בעוד בלבנון גוברת הדאגה מהידרדרות לעימות אזורי רחב.
העימות הצבאי סביב מיצרי הורמוז והמשא ומתן עם ארה"ב מעמיקים את הקרע בין המחנה הפרגמטי למשמרות המהפכה ומעצבים מחדש את מאבק הירושה והכוח בטהראן.
למרות ההצהרות האיראניות על סיום המלחמה ונסיגה ישראלית, בביירות ובירושלים מטילים ספק ביכולת מזכר ההבנות האמריקני-איראני לשנות את המציאות הביטחונית בדרום לבנון או להסדיר את סוגיית חזבאללה.
העימות עם חיזבאללה, הדרישות האיראניות והלחץ האמריקני על ישראל הופכים את הזירה הלבנונית לאחת מנקודות המחלוקת המרכזיות במו"מ בין וושינגטון לטהראן.
מאחורי הקריאות של מוג'תבא ח'מינאי לאחדות לאומית מסתתר חשש גובר בטהראן מהעמקת מאבקי הכוח, מהתפוררות פנימית ומהיחלשות מעמדו של המנהיג החדש לאחר המלחמה עם ארה"ב וישראל.
בזירה הפלסטינית תוהים מדוע טהראן מתעקשת לכלול את לבנון בכל הסדר עם וושינגטון, אך מותירה את חמאס ורצועת עזה מחוץ לתמונה, גורמים ביטחוניים מעריכים כי מדובר בהחלטה אסטרטגית שממקמת את חיזבאללה בראש סדר העדיפויות של “ציר ההתנגדות”.
בחירתו של מוג׳תבא ח׳מינאי לתפקיד המנהיג העליון לוותה בצמצום סמכויותיו, כך שתפקידו מתמקד באישור החלטות ולא בקבלתן.
האולטימטום של טראמפ לאיראן מתקרב לסיומו, המגעים החשאיים בין ארה"ב לאיראן לא מניבים פריצת דרך, ובוושינגטון שוקלים הסלמה צבאית נרחבת תוך שיתוף פעולה הדוק עם ישראל.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי טהראן מבקשת לפגוע בצומת הכלכלי והלוגיסטי החשוב ביותר במפרץ, כדי ליצור לחץ אזורי ובינלאומי ולהשפיע על קבלת ההחלטות בוושינגטון.
במערכת הביטחון מזהים לחץ איראני גובר על ארגון חזבאללה להצטרף לעימות במקרה של תקיפה אמריקנית בטהראן, ומנסים לשחוק מראש את יכולותיו הרקטיות והמבצעיות, בעוד בלבנון גוברת הדאגה מהידרדרות לעימות אזורי רחב.
