גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי בימים האחרונים ניכרת החרפה במאבק הפנימי בצמרת האיראנית על רקע המאבק בין איראן לארה"ב על השליטה במיצרי הורמוז.
לדבריהם,ארה"ב ממשיכה לנהל מגעים שקטים, באמצעות המתווכות, עם יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף ושר החוץ עבאס עראקצ'י שמפגינים גישה "מתונה" ורצון להגיע להסכם בעוד משמרות המהפכה מפגינים קו נוקשה ורצון להסלמה.
הגנרל אחמד ואהידי, מפקד משמרות המהפכה טוען כי ארה"ב רימתה את איראן בכך שהובילה את מזכר ההבנות בין ישראל ללבנון שסותר את הסכם ההבנות שלה עם איראן והפקירה בכך את גורל חזבאללה לחסדיה של ישראל, האמריקנים הטילו מחדש הגבלות על ייצוא הנפט האיראני ואיראן לא קיבלה את הכספים שהובטחו לה.
לדברי הגורמים הביטחוניים, משמרות המהפכה מעריכים שהנשיא טראמפ אינו רוצה במלחמה עצימה נגד איראן עד לאחר בחירות האמצע בחודש נובמבר, מבחינתם הוא סחיט ולכן איראן צריכה להפעיל "לחץ מקסימלי" על ארה"ב כדי לסחוט ממנה כמה שיותר כסף וויתורים מדיניים.
זו הסיבה להסלמה הצבאית האיראנית במיצרי הורמוז, האיראנים גם מנסים לקבע את שליטתם במיצרים ואת הטענה שהם הריבון במיצרים האלה.
יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבף אמר ב-1 ביולי לתקשורת האיראנית כי "איראן לא תוותר בשום תנאי על זכויותיה במיצרי הורמוז. אלה המים הטריטוריאליים שלנו."
והוסיף:"מיצרי הורמוז הם אמצעי העוצמה החשוב ביותר של איראן, ועלינו לשמור היטב על המתנה האלוהית הזו."
גורמים ביטחוניים אומרים כי דבריו של קאליבאף משקפים את המשמעות האסטרטגית שאיראן מייחסת למיצרי הורמוז,מדבריו של קאליבאף עולה כי ההנהגה האיראנית אינה רואה עוד במיצרי הורמוז רק נתיב שיט בינלאומי, אלא נכס ריבוני ואמצעי לחץ אסטרטגי מרכזי.
לפי תפיסה זו,איראן מבקשת להיות הגורם שקובע את כללי השיט במיצרי יהורמוז, השליטה בהם נתפסת כמנוף מרכזי במשא ומתן מול ארה"ב, טהראן רואה במיצרי הורמוז קלף אסטרטגי חשוב אף יותר מהסוגיה הגרעינית בטווח המיידי, ומבקשת לעגן הכרה בינלאומית במעמדה שם לפני התקדמות בנושאים אחרים.
התבטאויות אלה משתלבות בקו התקיף שמובילים קאליבאף ומשמרות המהפכה, שלפיו השליטה במיצרי הורמוז היא אחד מעמודי התווך של תפיסת הביטחון הלאומי האיראנית.
איראן במשבר פנימי
מבחוץ נדמה כי המשטר האיראני הצליח לשרוד את המלחמה האחרונה ולשמור על יציבותו, אולם מאחורי החזות הרשמית מסתתרת מציאות מורכבת הרבה יותר. הפסקת האש אמנם עצרה לזמן מה את הלחימה, אך היא חשפה לעיני כול את עומק המשבר הפוליטי, הכלכלי והחברתי שבו נתונה איראן, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
ההערכות בעולם לגבי היקף הנזק שנגרם למדינה במהלך השנה האחרונה מדברות על מאות מיליארדי דולרים. מדובר בפגיעה רחבת היקף בתשתיות, בכלכלה וביכולת הייצור של המדינה. אולם הנתונים הכלכליים הם רק חלק מהסיפור, האתגר האמיתי של המשטר הוא כיצד להתמודד עם ההשלכות הפוליטיות והחברתיות של המשבר.
לדברי גורמים ביטחוניים, הנהגת איראן ניצבת כיום בפני אחת מנקודות ההכרעה החשובות בתולדותיה. השאלה אינה רק כיצד לשקם את ההרס שנגרם במלחמה, אלא באיזה כיוון תבחר המדינה לצעוד בשנים הקרובות.
שני מחנות בצמרת השלטון
להערכת גורמים ביטחוניים,בתוך הממסד האיראני מתגבש עימות ברור בין שתי תפיסות עולם.
המחנה הראשון, הכולל גורמים פוליטיים וביטחוניים בכירים, סבור כי המשך העימות עם המערב עלול להוביל לקריסה כלכלית ולהחרפת חוסר היציבות הפנימית. מבחינתם, הדרך היחידה להציל את איראן היא באמצעות הסדר עם ארה"ב, הפחתת המתיחות האזורית, חידוש הקשרים הכלכליים עם העולם ומשיכת השקעות זרות שיסייעו בשיקום המדינה, למחנה הזה משתייך נשיא איראן מסעוד פזשכיאן.
מנגד ניצב המחנה האידיאולוגי הקיצוני, שחלקים גדולים ממנו מזוהים עם גורמים במשמרות המהפכה. אנשיו משוכנעים כי ארצות הברית והמערב מצויים בעמדת חולשה וכי דווקא כעת אסור לאיראן לסגת. לשיטתם, המשך הלחץ והעימות יאפשרו לטהראן לשפר את עמדותיה ולכפות על המערב תנאים טובים יותר.
הוויכוח הזה אינו רק ויכוח מדיני. הוא נוגע לשאלה מי ישלוט באיראן ביום שאחרי המשבר.
גורמים מדיניים בכירים מעריכים כי ממשל טראמפ מזהה היטב את המתחים הפנימיים בתוך המערכת האיראנית ומנסה לנצל אותם.
הנשיא האמריקני מבין כי חולשתה המרכזית של איראן אינה צבאית בלבד, אלא נעוצה במאבקי הכוח המתנהלים בין מוקדי ההשפעה השונים. משום כך, הלחץ האמריקני אינו מופנה רק כלפי תוכנית הגרעין או המדיניות האזורית של איראן, אלא גם כלפי המבנה הפנימי של המשטר עצמו.
התגובות החריפות באיראן כלפי שר החוץ עבאס עראקצ'י וראש צות המשא ומתן מוחמד באקר קאליבאף שמנהלים את המשא ומתן עם ארה"ב ממחישות את עומק הקרע הפנימי, גורמים קיצוניים באיראן מאשימים אותם בגלוי ברשתות החברתיות ב"בגידה".
בעיני חוגים קיצוניים המזוהים עם משמרות המהפכה, כל מי שמוכן לקדם הידברות עם המערב נתפס כמי שמסכן את יסודות המהפכה האסלאמית. מנגד, במחנה הפרגמטי יותר רואים בהסכם עם ארה"ב תנאי הכרחי להצלת הכלכלה ולמניעת הידרדרות נוספת.
אחד הגורמים המרכזיים שמסבירים את עוצמת המאבק הוא החלל שהותיר אחריו המנהיג העליון לשעבר עלי ח'מינאי, הלווית הענק שלו באיראן ובעיראק רק חידדה עוד יותר את הקרע הפנימי.
במשך שנים ניהל עלי ח'מינאי את המערכת באמצעות איזון עדין בין מוקדי הכוח השונים. הוא מנע מגוף אחד לצבור עוצמה מוחלטת, עודד תחרות בין מחנות שונים ושמר לעצמו את סמכות ההכרעה.
אולם עם הסתלקותו, מנגנון האיזונים הזה נחלש. כעת נאבקים מוקדי הכוח השונים על השפעה, משאבים ושליטה במוקדי קבלת ההחלטות.
מאבק זה אינו מתנהל רק סביב שאלות אידיאולוגיות, אלא גם סביב אינטרסים כלכליים עצומים הקשורים לתעשיית הנפט, לרשתות הסחר, למנגנוני עקיפת הסנקציות ולמוקדי הכוח הביטחוניים.
היורש, מוג'תבא ח'מינאי, אינו מצליח להיכנס לנעליו של אביו והפך למריונטה של משמרות המהפכה, זוהי ההערכה של גורמים מודיעין בישראל ובמערב.
לאן פניה של איראן?
להערכת גורמים ביטחוניים בכירים,החודשים הקרובים עשויים להיות מכריעים.
אם השיחות עם ארה"ב יתחדשו ויובילו להסכם רחב יותר, ייתכן שאיראן תיכנס לתהליך ארוך של שיקום כלכלי ופתיחה הדרגתית לעולם, תרחיש כזה יחזק את המחנה הפרגמטי ויעניק למשטר מרחב נשימה חיוני.
לעומת זאת, אם המגעים ייכשלו והעימות הצבאי עם ארה"ב יחריף עוד יותר, עלולה איראן למצוא את עצמה במשבר עמוק עוד יותר, כאשר המאבקים הפנימיים יהפכו לגורם מערער יציבות בפני עצמו.
למרות שכלפי חוץ שלטונות איראן ממשיכים לשדר ביטחון עצמי ועמידה איתנה מול הלחצים, המציאות מורכבת בהרבה. המבחן האמיתי של המשטר אינו רק בשדה הקרב, אלא ביכולתו להתמודד עם המשבר הפנימי המתפתח בתוכו.
בסופו של דבר, גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי עתידה של איראן ייקבע פחות על ידי העימות עם ישראל או עם ארה"ב, ויותר על ידי השאלה האם הנהגתה תצליח לגבש דרך מוסכמת לצאת מהמשבר. אם תיכשל בכך, הסכנה הגדולה ביותר למשטר עלולה להגיע דווקא מבית.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
