המלחמה המתנהלת כעת בין ארה"ב וישראל לבין איראן מציבה את טהראן בפני דילמה מורכבת, כיצד לנהל עימות צבאי אזורי מבלי לפגוע באופן אנוש באינטרסים הכלכליים שלה עצמה, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
למרות זאת, איראן ממשיכה בתקיפות נגד מדינות המפרץ באמצעות כטב"מים וטילים בליסטיים, גם כאשר מדינות אלה מהוות עבורה אחד ממעגלי הסחר והקשרים הכלכליים החשובים ביותר.
השאלה מדוע איראן מסתכנת בפגיעה ביחסיה הכלכליים עם שכנותיה במפרץ מעסיקה בשבועות האחרונים פרשנים וכלכלנים רבים בעולם הערבי,זאת משום שמדינות המפרץ משמשות במשך שנים מעין שער כלכלי עבור הכלכלה האיראנית אל העולם, במיוחד בתקופות שבהן הייתה נתונה תחת סנקציות בינלאומיות כבדות.
למרות הסנקציות המשתקות שהוטלו על איראן, הקשרים הכלכליים בין איראן למדינות המפרץ לא נותקו. להיפך, הם התרחבו והעמיקו. חלק ניכר מן הסחר של איראן עם העולם מתבצע דרך מדינות המפרץ, הן באמצעות מסחר ישיר והן באמצעות סחר חוזר דרך נמלים מרכזיים באזור.
האתר הקטארי "אלח'ליג און ליין" מפרסם נתונים על היקף הסחר בין איראן למדינות המפרץ.
על פי הנתונים, איחוד האמירויות הערביות נחשבת לשותפה הכלכלית החשובה ביותר של איראן במפרץ ואחת משותפות הסחר המרכזיות שלה בעולם. היקף הסחר בין שתי המדינות הגיע בשנת 2025 לכ-29 מיליארד דולר, שהם כמעט רבע מסך הסחר החוץ של איראן.
הנתונים מצביעים על פער גדול בין היצוא האיראני לאמירויות לבין היבוא ממנה. בעוד שהיצוא האיראני הסתכם בכ-7 מיליארד דולר, היבוא מן האמירויות הגיע לכ-22 מיליארד דולר. המשמעות היא כי האמירויות הפכה למקור המרכזי של יבוא שאינו מבוסס על נפט עבור השוק האיראני.
נמלי דובאי, ובראשם נמל ג'בל עלי, מילאו לאורך השנים תפקיד מרכזי בהעברת סחורות לשוק האיראני, במיוחד בתקופות שבהן הסנקציות הגבילו את פעילותה הכלכלית הישירה של טהראן מול מדינות המערב.
מלבד איחוד האמירויות, איראן מקיימת קשרי מסחר גם עם מדינות מפרץ נוספות. עם עומאן הגיע היקף הסחר לכ-2.4 מיליארד דולר בשנים האחרונות, תוך מגמת עלייה מתמשכת. בעשרת החודשים הראשונים של שנת 2025 בלבד הגיע היצוא האיראני לעומאן לכ-500 מיליון דולר.
גם עם קטאר מתקיימים קשרים כלכליים, בעיקר בתחומי המזון וחומרי הבנייה. היקף הסחר בין שתי המדינות הגיע בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2024 לכ-265 מיליון דולר.
בכווית נרשמה אף היא פעילות מסחרית משמעותית, כאשר היקף הסחר בין המדינות הגיע לכ-285 מיליון דולר במהלך שמונת החודשים הראשונים של שנת 2025.
גם היחסים הכלכליים בין איראן לערב הסעודית החלו להתחדש לאחר חידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. אף שהיקף הסחר עדיין מוגבל יחסית, הוא נמצא במגמת עלייה בעקבות ההתקרבות המדינית בין הצדדים.
אולם, גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי חשיבותו של אזור המפרץ עבור איראן אינה מתמצה רק בהיקפי הסחר. נמלי המפרץ מהווים עבור טהראן נתיב מרכזי להעברת סחורות אל השווקים הבינלאומיים, ומדינות האזור משמשות גם יעד להשקעות איראניות רחבות היקף.
באיחוד האמירויות לבדה נאמדות ההשקעות האיראניות במיליארדי דולרים, בעיקר בתחומי הנדל"ן, המסחר והשירותים. בנוסף לכך פועלים במדינות המפרץ מאות אלפי אזרחים איראנים, רבים מהם אנשי עסקים המנהלים רשתות מסחר בין איראן לבין שווקים באסיה ובאירופה.
לפי הערכות שונות, כ-500 אלף איראנים עובדים במדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ, ורובם מתגוררים ופועלים באיחוד האמירויות.
איראן נהנית גם מהסכמים כלכליים עם מדינות כמו עומאן וקטאר בתחומי התחבורה הימית, הסחר, האנרגיה וההשקעות. הסכמים אלה מאפשרים לה לצמצם חלק מן ההשפעות של הסנקציות המערביות ולשמור על פעילות כלכלית בינלאומית.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי למרות התלות הכלכלית של איראן במדינות המפרץ, ההנהגה האיראנית קיבלה החלטה אסטרטגית להניח הצידה את האינטרסים האלה ולתקוף את מדינות המפרץ כדי לנסות להביא אותן למצב שהן ידרשו מהנשיא טראמפ לעצור את המלחמה, ככל שהמלחמה מתארכת, כך גובר קצב ההתקפות האיראניות על מדינות המפרץ.
להערכתם, מדובר בהימור מסוכן מכיוון שהמשך התקיפות האיראניות נגד מדינות המפרץ עלול לפגוע גם באיראן עצמה. אם מדינות האזור יחליטו להגיב באמצעות מגבלות מסחריות או צמצום שיתוף הפעולה הכלכלי, עלולה הכלכלה האיראנית לאבד אחד מנתיבי המסחר החשובים ביותר שלה.
מתיחות ממושכת באזור המפרץ עלולה גם לשבש את תנועת הספנות ולפגוע ביצוא וביבוא של איראן. בנוסף, קיים חשש מפגיעה בפעילותם של אנשי עסקים איראנים במדינות האזור ומהפחתה בהשקעות האיראניות שם.
תקיפת מדינות המפרץ היא הימור כלכלי משמעותי מצד איראן, משום שהקשרים הכלכליים ביניהן נבנו לאורך עשרות שנים והפכו לאחד מעמודי התווך של הכלכלה האיראנית בתקופות של לחץ בינלאומי.
מדינות המפרץ שימשו במשך שנים מעין "ריאה כלכלית" עבור איראן, שאפשרה לה להמשיך לפעול בזירה הכלכלית העולמית גם תחת סנקציות.
נראה כי מבחינת ההנהגה האיראנית, השיקול האסטרטגי גובר על השיקול הכלכלי. מדינות המפרץ נחשבות למרכזים מרכזיים של תעשיית האנרגיה העולמית ולמוקדים חשובים של האינטרסים האמריקניים באזור.
יותר מחמישית מאספקת האנרגיה העולמית עוברת דרך אזור המפרץ, ולכן כל עימות צבאי באזור עלול להשפיע באופן ישיר על הכלכלה העולמית ועל מחירי הנפט.
המשך ההסלמה עלול להביא גם לשיבוש שרשראות האספקה הבינלאומיות , גורמים ביטחוניים אומרים כי אם ארה"ב לא תצליח לפתוח את מיצרי הורמוז לשיט הבינלאומי עלול הדבר להשפיע באופן משמעותי על הסחר העולמי ועל יצוא הנפט מן האזור.
במצב כזה עלול המזרח התיכון להיכנס למצב המזכיר "כלכלת מלחמה", שבו מדינות האזור ייאלצו להפנות משאבים גדולים יותר להתמודדות עם השלכות ביטחוניות וכלכליות, דבר שעלול להביא לעלייה באינפלציה, להתייקרות עלויות הביטוח וההובלה ולהפחתת השקעות זרות.
בסופו של דבר, המשך ההסלמה הצבאית צפוי לפגוע הן באיראן והן במדינות המפרץ. אולם נראה כי מבחינת ההנהגה בטהראן מדובר בהימור מחושב, שנועד להפעיל לחץ אסטרטגי על האזור ועל המערכת הכלכלית העולמית, גם במחיר של פגיעה באינטרסים הכלכליים של איראן עצמה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
