בעקבות התגברות החיסולים בצמרת האיראנית וההתקפות המסיביות של ארה"ב וישראל מערך הטילים הבליסטיים והתעשיה הצבאית האיארנית, גוברת ההערכה בקרב גורמים ביטחוניים בכירים כי החות'ים בתימן, שהינם שלוחה נאמנה לאיראן, יכנסו בקרוב למערכה ויתחילו בתקיפת יעדים ישראלים ומערביים.
גורם ביטחוני בכיר אומר כי לא מדובר רק בשאלה "האם " אלה בשאלה "מתי".
מוחמד אל-בוח'ייתי, חבר הלשכה המדינית של החות'ים, הבהיר ב-13 במרץ בתקשורת התימנית: "יש תיאום מלא בין מדינות 'ציר ההתנגדות', כולל תימן, לגבי ההחלטה לעמוד לצד איראן מצד תימן, ההחלטה הזו כבר התקבלה, לכן, השתתפותה של תימן היא רק עניין של זמן".
לבערכת גורמי ביטחון, ההודעה הזו מציינת כי המכשולים אינם אידיאולוגיים, אלא אסטרטגיים ומבצעיים, וכי המעורבות התימנית עשויה להתממש כשיתקיימו התנאים המתאימים מבחינת הביטחון והיכולת הצבאית.
למרות ההצהרות על תמיכה בלתי מסויגת באיראן, החות'ים נוקטים בגישה זהירה בשלב זה. הנייטרליות הפנימית שלהם משקפת את הפער בין הדרישות האידיאולוגיות והנאמנות לציר ההתנגדות לבין ההיגיון האסטרטגי-מבצעי, מעורבות ישירה מול ארה"ב וישראל עלולה לחשוף אותם להפסדים כבדים ולפגוע במעמדם בתימן.
הפער הפנימי בקרב ההנהגה החות'ית בין הזרם התומך במעורבות צבאית לבין הזרם המתנגד יוצרת בלבול בהחלטות. העדר לגיטימציה ציבורית רחבה למלחמה ישירה מגביל את יכולת החות'ים למנף את ההשפעה הצבאית שלהם, כפי שהיה במאבקם הקודם למען הפלסטינים בעזה.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי מעבר לשיקולים פוליטיים, החות'ים מתמודדים עם מגבלות צבאיות וכלכליות משמעותיות, המשאבים הצבאיים שלהם מוגבלים, כל מעורבות במלחמה של שיגור טילים בליסטיים או לוחמה ימית כרוכה בסיכון גבוה, והמצב הכלכלי הקשה בתימן מחייב זהירות.
תנועת "אנצאר אללה" החות'ית עומדת בפני איום כפול: מצד אחד, יריביה המקומיים עלולים להגיב באלימות ולפגוע במתקנים שלה, ומצד שני, כל מעורבות ישירה בציר ההתנגדות האיראני תחשוף אותה להתקפות ישירות של ארה"ב וישראל.
הפעילות המוגבלת של החות'ים בתימן אינה רק סיכון צבאי, אלא גם מגדירה מחדש את מאזן הכוחות בציר ההתנגדות. אם החות'ים ישמרו על נייטרליות, איראן תצטרך להסתמך יותר על שלוחות אחרות שלה, מה שעלול להחליש את עוצמת הציר הכוללת ולהפחית את יכולתו להפעיל לחץ על סעודיה ומדינות המפרץ.
במקביל, כל צעד צבאי של החות'ים, במיוחד בים האדום, עשוי להיחשב כהתגרות ישירה בסעודיה, שמפקחת כעת על המפרץ והמעברים הימיים, ולהחריף את המתיחות האזורית.
תנועת "אנצאר אללה" נאלצת לנווט בין נאמנות לציר ההתנגדות לבין שמירה על יציבות מול השחקנים האזוריים והסיכונים הכלכליים הכרוכים בכך.
לדברי גורמים ביטחוניים, החות'ים נמצאים כעת בצומת דרכים של קבלת החלטות. המשך הנייטרליות עשוי לשמור עליהם מפגיעה ישירה ולשמר את כוחם המקומי, אך עלול לפגוע במעמדם בעיני איראן והציר כולו.
מאידך, מעורבות צבאית מלאה, מסכנת אותם בשלב זה, אך עשויה לחזק את מעמדם כשותף פעיל בציר ההתנגדות.
לסיכום, הבחירה של החות'ים תכריע לא רק את עתידם בתימן, אלא גם את יכולת איראן להפעיל את סוכניה באזור, את איזון הכוחות בציר ההתנגדות, ואת הלחץ על מדינות המפרץ והמערב. הבחירה בין נייטרליות למעורבות היא אפוא לא רק מדינית או צבאית, אלא גורלית לאסטרטגיה האזורית כולה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
