גורמים בכירים בירושלים מעריכים כי ממשל טראמפ ניהל את המגעים החשאיים בימים האחרונים, באמצעות מתווכים, עם יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבאף בניסיון להגיע להסכם שיסיים את המלחמה.
קאליבאף נחשב לדמות הבכירה ביותר בממסד האזרחי לאחר חיסולו של עלי לאריג'אני, מזכ"ל המועצה לביטחון לאומי, הוא מקורב מאוד למשמרות המהפכה ונחשב כיום לאיש החזק באיראן.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי מבין אנשיו של המנהיג העליון לשעבר עלי ח'מינאי באיראן שהתנסו בתחומי המלחמה, הביטחון, הפוליטיקה והכלכלה, בולט יושב ראש הפרלמנט ובכיר משמרות המהפכה לשעבר מוחמד באקר קאליבאף כאחת הדמויות המשקפות ביותר את טבעו של המשטר עצמו, משטר המתגמל נאמנות, משקיע באנשי השטח ומעניק לשורדי המאבקים בפנים וכלפי חוץ הזדמנויות להתקדם בתפקידים לעבר צמרת השלטון.
במשך ארבעה העשורים האחרונים עבר מוחמד באקר קאליבאף מן החזית במלחמת איראן עיראק אל תא הטייס, מפיקוד על המשטרה באיראן לראשות עיריית טהראן, ומשם לראשות הפרלמנט, מבלי שהצליח להגשים את שאיפתו הגדולה ביותר, להגיע לכס הנשיאות.
עם זאת, כישלונו להגיע לתפקיד הביצועי הבכיר אינו מעיד על הפסד במאבק על ההשפעה.
להפך, מסלולו מציג מודל פוליטי ייחודי באיראן: איש מדינה בעל אופי ביטחוני, המקושר עמוקות למשמרות המהפכה, המסוגל להציג עצמו לעיתים כגנרל נוקשה, לעיתים כמנהל ביצועי, ולעיתים כפוליטיקאי פרגמטי הקרוב למצוקות השכבות החלשות.
בין כל הדמויות הללו נותר מרכיב אחד קבוע באופיו ואישיותו: מחויבותו להישאר בליבת המשטר ולא בשוליו.
מוחמד באקר קאליבאף נולד בשנת 1961 בטורקבה סמוך למשהד, עיר שממנה יצאו רבים מאנשי המדינה והביטחון ברפובליקה האסלאמית. השתייכותו לח'וראסאן העניקה לו יתרון בסביבה פוליטית הנשענת גם על רשתות אישיות וקשרים מקומיים.
העיר משהד אינה רק מרכז דתי, אלא גם מאגר אנושי לאליטות המשטר, שבו נפגשים הממסד הדתי ומערכות הביטחון.
הוא נכנס לחיים הציבוריים דרך מלחמת איראן-עיראק, שעיצבה את דמותו והעניקה לו הילה סמלי שליוותה אותו בהמשך.
תחילה הצטרף לבסיג', אחר כך למשמרות המהפכה, והתקדם במהירות עד שהפך לאחד המפקדים הצעירים. במהלך התקופה יצר קשרים עם דמויות מרכזיות בכוח קודס, בהן קאסם סולימאני ואסמאעיל קאאני.
המלחמה לא הייתה עבורו רק עבר הירואי, אלא שער כניסה לאליטה השלטת. דור שלם של מפקדים הפך לרשת השפעה חוצה מוסדות, וקאליבאף היה מהבולטים בהמרת ההון הצבאי להון פוליטי.
לאחר המלחמה לא פרש, אלא השתלב בהתרחבות משמרות המהפכה לכלכלה ולמדינה. הוא עמד בראש "חאתם אל־אנביאא'", הזרוע הכלכלית המרכזית של משמרות המהפכה שהפכה לאימפריה כלכלית.
שלב זה מלמד כי דרכו לא הייתה רק ביטחונית, אלא גם כלכלית, והוא נקשר למערכת הרואה במדינה זירה לניהול משאבים והשפעה. בהמשך פיקד על חיל האוויר של משמרות המהפכה, ובמקביל השלים דוקטורט בגיאופוליטיקה, בניסיון לבנות דימוי מורכב של איש שטח ואיש ידע.
מחאות הסטודנטים ב־1999 חיזקו את דימויו הביטחוני. קאליבאף היה בין החותמים על מכתב איום לממשלה הרפורמיסטית, שבו הם רמזו להתערבות צבאית. בהמשך נקשר לשימוש בכוח נגד מפגינים, דווקא עבר זה לא פגע בו בממסד, אלא חיזק את מעמדו במדינה המעדיפה יציבות וביטחון.
בשנת 2000 מונה למפקד המשטרה על ידי עלי ח'אמנאי. הוא ניסה להציג מודרניזציה מקצועית, אך במקביל הידק את הפיקוח על פעילים, עיתונאים והחברה האזרחית.
ב־2005 הוא התמודד לנשיאות, הציג עצמו כטכנוקרט, אך הפסיד למוחמד אחמדינג'אד, שפנה לרגש הציבורי. ההפסד חשף מגבלה ביכולתו הפוליטית.
במשך 12 שנים כראש העיר טהראן הוא ביסס תדמית של "איש ביצוע" עם פרויקטים גדולים. לצד זאת, עלו האשמות כבדות נגדו בשחיתות, פרשות נדל"ן והטבות למקורבים, פרשות שפגעו בתדמיתו הציבורית.
פרשנים בעולם הערבי אומרים כי מוחמד קאליבאף שינה את תדמיתו לאורך השנים והציג עצמו כטכנוקרט, איש ביטחון, דמות חברתית ולבסוף פוליטיקאי גמיש. יכולת זו סייעה לו לשרוד, אך פגעה באמינותו.
הוא הפסיד בבחירות לנשיאות ב־2013 לחסן רוחאני, פרש ב־2017 מהבחירות לטובת אבראהים ראיסי, ולא הצליח גם ב־2024. מעמדו בתוך המחנה השמרני נותר מוגבל.
מאז 2020 הוא עומד בראש הפרלמנט. אף שהשפעתו מוגבלת מול מוסדות כמו לשכת המנהיג העליון ומשמרות המהפכה התפקיד מעניק לו נוכחות מרכזית.
הקשר העמוק למשמרות המהפכה ולמנהיג העליון עלי ח'מינאי ולבנו מוג'תבא מסביר את הישרדותו, למרות משברים. הוא נתפס כאיש מערכת נאמן ובעל ניסיון.
לסיכום, מוחמד באקר קאליבאף מגלם את דמות "האיש השורד" של המשטר האיראני: גמיש, נאמן, ומסוגל לשנות תפקידים, אך לא להגיע לפסגה. כוחו טמון ביכולתו להישאר בליבת המערכת, גם ללא השגת היעד העליון שלו.
אולם המלחמה הנוכחית והחיסולים שעשתה ישראל יצרו מציאות חדשה ושדרגו אותו מעלה מעלה, גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי אם לא יושג הסכם בין ארה"ב לאיראן, סיכויו להישאר בחיים נמוכים מאוד.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
