צה"ל חיסל ב-25 במרץ בבנדר עבאס את עלי רזא תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה , האחראי הישיר על פעולת הטרור של מיקוש וחסימת מיצרי הורמוז לשיט, כך הודיע שר הביטחון ישראל כ"ץ בהערכת מצב בקריה עם בכירים נוספים במערכת הביטחון. כ"ץ הוסיף: "זהו מסר ברור לכל בכירי ארגון הטרור האיראני משמרות המהפכה השולט כיום באיראן: צה"ל יצוד ויסכל אתכם אחד אחד. אנחנו ממשיכים לפעול באיראן בכל העוצמה להשגת יעדי המלחמה".
חיסולו של מפקד חיל הים האיראני מצטרף לשורה של חיסולים של בכירים איראניים שעושה ישראל מאז תחילת מבצע "שאגת הארי".
המערכה הצבאית שפתחו ארצות הברית וישראל נגד איראן בסוף פברואר 2026 מציבה מחדש שאלה מרכזית, עד כמה חיסול ממוקד של הנהגה בכירה מסוגל להכריע משטר, או שמא הוא דוחף את היריב להתכנסות פנימית ולמערכה ממושכת.
כבר בימיה הראשונים של המלחמה נרשמה הסלמה חריגה, עם חיסולו של המנהיג העליון עלי ח'מינאי בטהראן, מהלך חסר תקדים שפגע בלב ההנהגה האיראנית. בתוך שבועות ספורים נוספו לכך חיסולו של עלי לאריג'אני, שניהל בפועל את מערך קבלת ההחלטות לאחר מותו של ח'אמנאי, וכן שורה של בכירים נוספים במערכת הביטחונית, בהם מפקד הבסיג' ושר המודיעין.
מבחינת ישראל וארצות הברית מדובר בהישג מודיעיני ומבצעי משמעותי, שנועד לשבש את מערך הפיקוד והשליטה ולערער את תהליכי קבלת ההחלטות. השאלה המרכזית היא האם הישג זה ניתן לתרגום להישג אסטרטגי שיביא לערעור יסודות המשטר.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי לשם כך נדרש מהלך רחב יותר, שיכלול פגיעה שיטתית בכלל מוקדי הכוח של המשטר האיראני.
זאת, נוכח אופיו של המשטר, שנבנה מאז מהפכת 1979 כרשת מורכבת של מוסדות, משמרות המהפכה, הממסד הדתי, מנגנוני הביטחון והמערכת הכלכלית.
לדוגמא, ישראל חייבת לחסל גם את הממסד הדתי המונה כמאה כוהני דת שיעים שפועלים בסמגרת 3 מועצות, מועצת המומחים, המועצה לשמירת החוקה והמועצה להגנת המשטר.
מבנה זה מקנה למשטר גמישות ויכולת התאוששות גבוהה. הוא מאפשר מינוי מהיר של מחליפים ושימור רציפות תפקודית גם לאחר פגיעות קשות בצמרת. לכן, אף שהחיסולים יוצרים פגיעה ממשית בידע ובניסיון, במיוחד בניהול מלחמה רב-זירתית, אין בהם כשלעצמם כדי להבטיח קריסה.
יתרה מכך, מהלכים כאלה עלולים לעורר תגובת נגד, לחזק את הלכידות הפנימית ולהעצים את המוטיבציה הלאומית והדתית, תהליך שמקשה על השגת יעד של הפלת המשטר באמצעות לחץ צבאי בלבד.
בישראל מדגישים כי הפגיעה בהנהגה היא רק חלק מאסטרטגיה רחבה יותר, שמטרתה שחיקה שיטתית של התשתית הצבאית האיראנית, ובראשה מערך הטילים הבליסטיים ומערכות ההגנה האווירית. מדובר במאמץ מצטבר, שבו ההכרעה נשענת על הפעלת לחץ מתמשך ולא על מהלך חד-פעמי.
עם זאת, היקף החיסולים יוצר טלטלה ממשית בצמרת האיראנית. אובדן של בכירים מרכזיים מחייב את טהראן לייצב במהירות את שרשרת הפיקוד, לשמר את נאמנות הכוחות ולהתמודד עם לחצים פנימיים. במקביל, עצם היכולת לפגוע שוב ושוב בלב הממסד חושפת פגיעות עמוקה ומעידה על חדירה מודיעינית ממושכת, שנבנתה לאורך שנים.
מציאות זו מציבה בפני איראן אתגר כפול, שיקום ההרתעה מול אויביה לצד צורך דחוף לאתר ולסגור פרצות פנימיות שאפשרו את הפגיעות החוזרות.
המערכה הנוכחית נעה בהדרגה לעבר דפוס של עימות ממושך, שבו שני הצדדים מפעילים כוח צבאי, כלכלי ותודעתי לאורך זמן. במציאות כזו, שאלת העמידות, הכלכלית, החברתית והפוליטית, הופכת למרכיב מכריע לא פחות מהיכולות הצבאיות עצמן.
לסיכום, חיסול בכירי המשטר האיראני מהווה הישג משמעותי עבור ישראל וארה"ב, אך אינו מבטיח הכרעה. מדובר במהלך בעל פוטנציאל אסטרטגי, שהצלחתו תלויה ביכולתו להשתלב במאמץ רחב ומתמשך, כזה שיערער לאורך זמן את יסודות הכוח של המשטר בטהראן.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
