גורמים ביטחוניים בכירים מאשרים כי בצמרת האיראנית התגלעו עימותים ומחלוקות בין נשיא איראן מסעוד פזשכיאן למפקד משמרות המהפכה, אחמד ואהידי, דבר שמצביע על העמקת הפיקוח הצבאי על המדינה ועל הידרדרות השלטון למצב של דיקטטורה צבאית.
הנשיא פזשכיאן, המנסה לקדם קו מתון מול המערב ולמנוע קריסה כלכלית, מותקף על ידי המפקד החדש של משרות המהפכה, שמונע ממנו כל מעורבות במשא ומתן ומחזיק בידו את עיקר מנגנוני הכוח והשליטה.
הקרע בין הדרגים הפוליטיים והצבאיים מעיד על כך שכוחות הביטחון, ובפרט משמרות המהפכה, הופכים למנגנון המרכזי שמכתיב את מדיניות המדינה. מעצר מקורבים לנשיא פזשכיאן והפסקת התמיכה בגופים אזרחיים מצביעים על העדפת הכוח הצבאי על פני המערכת האזרחית.
לדברי הגורמים הביטחוניים,המצב הפנימי, שבו הצבא והמנגנונים הצבאיים מחליפים את הממשלה כגורם המרכזי בקבלת החלטות, מצביע על שלב מתקדם של דיכוי ושליטה צבאית מוחלטת באמצעות כוחות הבאסיג', עם פגיעה באמון הציבורי וביכולת המדינה לנהל משברים כלכליים וביטחוניים.
היחלשות כוחם של ההיאתולות
לפני חיסול המנהיג העליון עלי ח'מינאי על ידי ישראל במכת הפתיחה של המלחמה, המבנה הפוליטי של איראן נשען על שילוב בין לגיטימציה דתית לבין כוח צבאי-ביטחוני.
מאז המהפכה האסלאמית בשנת 1979 ועד לשנים האחרונות, השלטון עלה בקנה אחד עם עקרון "וויליאת אלפקיה" , שלטון חכם ההלכה , שבו המנהיג העליון וכוהני הדת השיעים היו הגורם המרכזי בקבלת ההחלטות במדינה.
לצד זאת, משמרות המהפכה צברו כוח הדרגתי, אך עדיין נשארו כפועל יוצא של המוסדות התיאלוגיים הדתיים, כשהם ממלאים תפקידים ביטחוניים וצבאיים אך אינם שולטים במערכת המדינית והכלכלית ברמה המלאה.
החוסן הפוליטי נשען אז על תמיכה ציבורית מסוימת, על מוסדות דתיים ומנגנוני פיקוח פנימיים, והמערכת הצבאית לא הייתה הגורם הדומיננטי בקביעת סדר היום של המדינה.
מדיניות הפנים והחוץ נעה בין אינטרסים דתיים לאזוריים, והלגיטימציה הדתית הייתה המנגנון המרכזי שמבטיח המשכיות ויציבות, בעוד משמרות המהפכה, למרות שהיו בעלי נוכחות והשפעה, לא היו המובילים במבנה הכוח השלטוני.
מערכת זו איפשרה איזון מסוים בין הכוח הדתי לכוח הצבאי, ויצרה מרחב שבו ההחלטות המרכזיות התקבלו תוך שקלול אינטרסים דתיים, ציבוריים וביטחוניים.
שלטונו של מוג'תבא ח'מינאי, שנבחר באחרונה למנהיג העליון, הינו רשמית המשך לשלטון "וויליאת אלפקיה" (שלטון חכם ההלכה) אך מדובר בשלטון מלאכותי, גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי מוג'תבא ח'מינאי חייב את תפקידו למשמרות המהפכה, הם שאיימו על חייהם של חברי "מועצת המומחים" שבוחרת את המנהיג העליון כדי שיבחרו במוג'תבא ח'מינאי אשר הפך למעשה לבובה בידיהם שבאמצעותה הם מתכננים לשלוט באיראן.
גורמים ביטחוניים בכירים מציינים כי מדובר בנקודת מפנה היסטורית, שבה הכוח עובר בהדרגה מכוהני הדת השיעיים למוסד צבאי-ביטחוני,שהינו משמרות המהפכה, שמכתיב את ההחלטות המרכזיות של המדינה.
החוסן הפוליטי הפנימי נשען כיום פחות על לגיטימציה דתית ותמיכה ציבורית, ויותר על שליטה, פיקוח וביטחון פנימי שמייצרים משמרות המהפכה, שהפכו לגורם המרכזי בניהול הכלכלה, הפוליטיקה ומדיניות החוץ, תוך דגש על שמירת יציבות והגנה על המערכת השלטונית.
המעבר הזה הוגבר לאחרונה גם דרך מינוי בכירים עם רקע מרשים בעברם במשמרות המהפכה לתפקידים מרכזיים בממשלה ובמוסדות המדינה, בהם יו"ר הפרלמנט מחמוד באקר קאליבאף, שהפך לדמות החזקה בממסד האזרחי ושעמו הנשיא טראמפ מנסה לנהל משא ומתן עקיף על הפסקת המלחמה, ומוחמד באקר ד'ו אלקדר, שהחליף את עלי לאריג'אני כמזכיר המועצה לביטחון לאומי, מה שמבטא את העדפת הכוח הצבאי-ביטחוני על פני המנגנון הדתי.
הדת נשארת מסגרת סמלית בלבד, בעוד הכוח הצבאי צועד קדימה ומכתיב את מהלכי השלטון.
המודל הזה מגביר את יכולת השליטה המיידית של המערכת הביטחונית אך יוצר פגיעות פוטנציאליות לטווח הארוך, שכן צמצום מרחב הדיון והלגיטימציה הציבורית עלול להוביל לחוסר גמישות ולקבלת החלטות קיצוניות יותר בעת משברים.
איראן ממשיכה להציג את עצמה כ"רפובליקה אסלאמית", אך מהות השלטון נעה לעבר מרכז כוח צבאי-ביטחוני, מה שמסמן עידן חדש במבנה הכוח במדינה.
לגבי הממסד הדתי השיעי, שמבוסס על שלוש מועצות עיקריות מועצת המומחים, מועצת שומרי החוקה והמועצה לשמירת האינטרס של המשטר, ההערכה של גורמי הביטחון שמשמרות המהפכה יצליחו לנטרל את השפעתן הדרגתית, אך לא לנטרל אותן לחלוטין בטווח הקצר.
המועצות יישארו קיימות כמסגרת סמלית ולגיטימציה חיצונית, כמו כן, משמרות המהפכה צפויים לדחוק הצידה את הנשיא מסעוד פזשכיאן שחייב להם גם כן את בחירתו לנשיא בחודש יולי 2024.
נראה כי הכוח האמיתי בקבלת ההחלטות והמדיניות המרכזית ימשיך להיות מרוכז בידי משמרות המהפכה המייצגים את הממסד הביטחוני-צבאי, בעוד הממסד הדתי הופך בעיקר לכלי לקבלת לגיטימציה ולא לגורם שמקבל החלטות באופן עצמאי.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
