כניסתה של פקיסטן לתפקיד המתווכת המרכזית בין ארה"ב לבין איראן איננה מהלך טכני בלבד, אלא ביטוי לשאיפה אסטרטגית עמוקה של אסלאמאבאד למצב את עצמה ככוח אזורי בעל השפעה גלובלית, כך מעריכים גורמים מדיניים בכירים.
המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן בבירתה אסלאמאבאד ממחיש את המעמד החדש שהיא מבקשת לעצמה, אך גם את המורכבות הרבה של תפקידה.
לכאורה, פקיסטן מציגה עצמה כמתווכת ניטרלית. היא אחת מבעלות הברית הבודדות של וושינגטון באזור שלא הותקפו בידי איראן במהלך העימות האחרון, בין היתר משום שאינה מארחת בסיסים אמריקניים בשטחה.
את מאמצי התיווך מוביל הרמטכ״ל עאצם מוניר, הנחשב לשליט בפועל במדינה, המחזיק בקשרים ישירים הן עם בכירי המשטר האיראני והן עם הנשיא דונלד טראמפ. שילוב זה מאפשר לו לשמש ציר תקשורת נדיר בין שני הצדדים היריבים.
אלא שמאחורי תדמית הניטרליות מסתתרת מערכת אינטרסים מורכבת.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי המניע המרכזי של פקיסטן איננו רק יוקרה בינלאומית, אלא גם חשש ישיר מהשלכות המלחמה, כלכלתה תלויה בנפט מהמפרץ הפרסי, וסגירת מיצרי הורמוז פגעה בה קשות.
לפיכך, התיווך אינו רק מהלך דיפלומטי, אלא גם צורך אסטרטגי לייצוב סביבתה הכלכלית והביטחונית.
האם פקיסטן היא מתווכת נייטרלית?
ההתבטאויות החריפות מצד שר ההגנה הפקיסטני, חוואג׳ה מוחמד אסיף, נגד ישראל ב-9 באפריל חשפו את גבולות אותה "ניטרליות" פקיסטנית.
דבריו, שכללו האשמות קיצוניות והצגת ישראל כאויב מרכזי של העולם המוסלמי, עוררו תגובות חריפות בירושלים, כולל מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ גדעון סער, לשכת נתניהו פרסמה הודעה כי "קריאתו של שר ההגנה של פקיסטן להשמדת ישראל היא שערורייתית. זהו אינו סוג של התבטאות שניתן לקבל משום ממשלה, ובוודאי לא ממדינה שטוענת שהיא גורם ניטרלי המתווך לשלום".
גם שר החוץ גדעון סער הגיב לדבריו של השר הפקיסטני הבכיר ואמר כי "מדובר בעלילות דם אנטישמיות מובהקות". לדבריו, "לקרוא למדינה היהודית סרטן זה למעשה לקרוא להשמדתה. ישראל תגן על עצמה נגד טרוריסטים הנשבעים להשמידה".
בכך התחדדה הסתירה בין תפקידה המוצהר של פקיסטן כמתווכת לבין עמדותיה האידאולוגיות והאזוריות.
לדברי גורמים מדיניים, הרקע האסטרטגי למדיניות זו נעוץ במה שמכונה "דוקטרינת מוניר".
תחת הנהגתו של עאצם מוניר, פקיסטן שואפת להפוך מזירת עימותים לכוח מתווך, תוך איזון בין קשריה עם סין, ארצות הברית והעולם המוסלמי.
עם זאת, איזון זה נשען על תפיסה של איום מתמשך מצד הברית ההודית-ישראלית, הנתפסת באסלאמאבאד כברית התקפית נגדה.
העימות האחרון עם הודו, שבו הצליחה פקיסטן לשפר את מעמדה הצבאי והתודעתי, חיזק עוד יותר את ביטחונה העצמי ואת שאיפתה למלא תפקיד בינלאומי רחב יותר.
בתוך כך, יחסיה של פקיסטן עם איראן מוסיפים ממד נוסף למורכבות המצב המדיני, למרות מתחים בעבר, כולל חילופי תקיפות בשנת 2024, נרשמה לאחרונה התקרבות בין הצדדים, בין היתר על רקע אינטרסים משותפים מול הודו וישראל.
במקביל, פקיסטן אף סייעה לאיראן לעקוף חלק מהסנקציות, אך הקפידה לשמור על איזון מול התחייבויותיה האסטרטגיות לסעודיה.
גורמים בכירים בישראל אומרים כי החשש הישראלי המרכזי נוגע לאפשרות של זליגת טכנולוגיה גרעינית וצבאית מפקיסטן לאיראן.
היסטורית, תשתית הגרעין האיראנית נשענה על ידע שהועבר ממדען הגרעין הפקיסטני עבד אל-קדיר חאן, והאפשרות לשיתוף פעולה מחודש, גם אם עקיף, ממשיכה להטריד את הדרג המדיני בירושלים.
עבד אל-קדיר חאן היה המדען המרכזי בתוכנית הגרעין של פקיסטן ונחשב ל"אבי הפצצה האסלאמית".
בשנות ה־70 וה־80 הוביל את פיתוח יכולת העשרת האורניום של המדינה, מה שאפשר לה להפוך למעצמה גרעינית.
לצד תרומתו, שמו נקשר גם בפרשה בינלאומית רחבה של הפצת טכנולוגיה גרעינית, לאחר שנחשף כי רשת שהקים העבירה ידע וציוד למדינות כמו איראן, לוב וצפון קוריאה. בשנת 2004 הודה בפעילות זו והושם במעצר בית בפקיסטן, אך בהמשך שוחרר.
דמותו נותרה שנויה במחלוקת, גיבור לאומי בפקיסטן מצד אחד, ואחראי להפצת ידע גרעיני רגיש בזירה הבינלאומית מצד שני.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי בסופו של דבר, תפקידה של פקיסטן כמתווכת איננו נובע מניטרליות, אלא להיפך, מיכולתה לנוע בין מחנות יריבים מבלי להשתייך באופן מלא לאף אחד מהם.
היא מבקשת למצב את עצמה כגורם מפתח בבלימת הסלמות אזוריות, אך גם לנצל את התיווך כדי לחזק את מעמדה הגלובלי ולערער על צירי כוח קיימים.
הצלחתה או כישלונה של פקיסטן במשימה זו עשויים להשפיע לא רק על היחסים בין וושינגטון לטהראן, אלא גם על מאזן הכוחות הרחב במזרח התיכון ומעבר לו.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
