מערכת היחסים בין ארה"ב לעיראק נכנסה בשבועות האחרונים לשלב מתוח ומורכב במיוחד. וושינגטון אינה מסתפקת עוד במדיניות של הכלה או ניהול משברים, אלא עוברת לאסטרטגיה של לחץ ישיר, כלכלי, ביטחוני ודיפלומטי על עיראק, במטרה לעצב מחדש את התנהלותה בזירה האזורית, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
ברקע הדברים עומדת סוגיה מרכזית אחת, השימוש שעושה איראן בשטח עיראק כבסיס לפעילות נגד אינטרסים אמריקניים ומדינות המפרץ, תופעה שמציבה את הממשל העיראקי בפני אתגר אסטרטגי מורכב.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי אחד מכלי הלחץ המשמעותיים ביותר שמפעילה ארה"ב הוא המימד הפיננסי. עצירת הזרמת הדולרים לשוק העיראקי אינה רק צעד טכני, אלא מהלך בעל השלכות רחבות על יציבות הכלכלה המקומית.
מאז 2003, מנוהלות הכנסות הנפט של עיראק דרך המערכת הפיננסית האמריקנית, מה שמעניק לוושינגטון שליטה אפקטיבית בצינור החמצן הכלכלי של בגדאד.
כעת, הפכה שליטה זו לכלי לחץ פוליטי מובהק, כאשר חידוש הזרמת הכספים מותנה בהקמת ממשלה חדשה ובהתחייבות למנוע זליגת כספים, בעיקר לעבר איראן.
המשמעות היא ברורה: פגיעה ישירה ביכולת הייבוא, עלייה צפויה ביוקר המחיה ושחיקה בכוח הקנייה של הציבור, לחץ שאמור לחלחל מלמטה כלפי מקבלי ההחלטות.
במקביל ללחץ הכלכלי, נוקטת ארה"ב צעדים חריפים גם במישור הביטחוני, הקפאת מנגנוני התיאום והמודיעין בינה לבין עיראק משדרת מסר ברור של אי-אמון הולך וגובר.
עבור עיראק, מדובר בפגיעה משמעותית. התלות במודיעין האמריקני, במיוחד במאבק בארגוני טרור ובפשיעה חוצת גבולות, הופכת את הצעד הזה לרגיש במיוחד. מעבר לכך, הקפאת מימון למוסדות ביטחוניים מערערת עוד יותר את יכולת המדינה לייצב את המרחב הפנימי.
בכך, מציבה וושינגטון תנאי חד ברור האומר כי פירוק המיליציות הפרו-איראניות אינו עוד יעד רצוי, אלא דרישה מיידית.
אולם, גם ללחץ האמריקני יש מגבלות,פרשנים בעיראק טוענים כי הפגיעה הישירה אינה מופנית כלפי המיליציות הפרו איראניות עצמן, אלא כלפי הציבור הרחב, מה שמעלה ספקות לגבי יכולת המהלך לייצר שינוי אמיתי.
לדעת הפרשנים האלה, המיליציות הפרו איראניות נהנות ממקורות מימון חלופיים וממערכות כלכליות עצמאיות, ולכן אינן תלויות בהכרח במערכת הדולר הרשמית. יתרה מכך, כל עוד השפעתה האזורית של איראן נותרת בעינה, קשה לראות כיצד לחץ כלכלי בלבד יביא לפירוקן.
גם במישור הפוליטי, ניצבת הממשלה העיראקית בפני משימה כמעט בלתי אפשרית והיא לאזן בין דרישות וושינגטון לבין לחצים פנימיים של כוחות חמושים בעלי השפעה עמוקה.
הגורם שמאיץ את ההסלמה הוא גל המתקפות היוצאות משטח עיראק לעבר מדינות המפרץ.
על פי גורמים ביטחוניים, כ-50% מהתקיפות באמצעות כטב"מים נגד סעודיה יצאו משטח עיראק, ופגעו במתקנים רגישים כמו בתי זיקוק ושדות נפט.
המשמעות רחבה יותר, עיראק עלולה להפוך לזירת התגוששות עקיפה בין איראן לבין ארה"ב ובעלות בריתה, תוך ניסיון של מדינות המפרץ להגיב בתוך השטח העיראקי מבלי להיגרר לעימות ישיר עם טהראן.
הזירה הדיפלומטית כבר מאותתת על כך, עם זימון שגרירי עיראק והגשת מחאות רשמיות מצד מספר מדינות במפרץ.
בסיכומו של דבר, אומרים גורמים ביטחוניים, עיראק ניצבת בפני רגע הכרעה. הלחץ האמריקני הולך ומעמיק, אך יכולתו לייצר שינוי אסטרטגי אינה מובטחת.
אם תבחר ממשלת בגדאד להיענות לדרישות וושינגטון, היא מסתכנת בעימות פנימי עם המיליציות הפרו איראניות. אם תתעלם מהן, היא עלולה להידרדר לבידוד כלכלי וביטחוני.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
