החלטת משרד האוצר האמריקני בסוף השבוע האחרון להטיל סנקציות על תשעה גורמים לבנוניים, בהם חברי פרלמנט, פעילים פוליטיים המזוהים עם תנועת "אמל" השיעית ולראשונה גם קצינים מכהנים בצבא לבנון ובמנגנון הביטחון הכללי, מסמנת שינוי גישה חד במדיניות וושינגטון כלפי לבנון, כך אומרים גורמים מדיניים בכירים.
לדבריהם, ארה"ב עוברת מלחץ ממוקד על חיזבאללה לשלב שבו המערכת המדינתית הלבנונית עצמה מוצבת תחת בדיקה והרתעה, על רקע מה שמוגדר בממשל טראמפ ככישלון מתמשך באכיפת מונופול המדינה על הנשק בדרום לבנון.
עיתוי הטלת הסנקציות איננו מקרי, הסנקציות הוכרזו ימים ספורים לפני מפגש ביטחוני צפוי בוושינגטון ב-29 במאי, שבו אמורים לדון נציגי ארה"ב, לבנון וישראל בעתיד המצב הביטחוני בדרום לבנון, ובשאלת יכולתה של המדינה הלבנונית לממש את החלטותיה ביחס לחיזבאללה. בתוך ההקשר הזה, המהלך האמריקאי נראה פחות כצעד ענישתי נקודתי ויותר כפתיחה של שלב מיקוח חדש, שבו "כושר הביצוע" של המדינה הלבנונית הופך לשאלה המרכזית.
במוקד המהלך עומד שינוי איכותי, לראשונה מאז תחילת מדיניות הסנקציות האמריקאיות נגד חיזבאללה, לא מדובר רק בגורמים פוליטיים חיצוניים או במנגנוני מימון, אלא בבכירים בתוך מוסדות המדינה עצמם. ברשימה נכללים, בין היתר, חברי פרלמנט בולטים של חיזבאללה כמו חסן פדלאללה, איברהים אל־מוסאווי וחוסיין חאג’ חסן, לצד השר לשעבר מוחמד פאניש. אליהם מצטרפים שני בכירים בתנועת "אמל", אחמד בעלבכי ועלי סאפאווי, המשקפים את עומק החדירה של הרשת הפוליטית השיעית לתוך מנגנוני המדינה.
אולם החריגה המשמעותית ביותר באופי הסנקציות טמונה בשני שמות נוספים והם ח’טאר נאסר א־דין, ראש המנהלת הכללית לביטחון כללי, וקולונל סאמר חמאדי ממודיעין צבא לבנון.
על פי ההאשמות האמריקניות, השניים מעורבים בשיתוף פעולה או בהעברת מידע לחיזבאללה במסגרת תפקידיהם הרשמיים. זהו שינוי תפיסתי מהותי, וושינגטון אינה מסתפקת עוד בהאשמת ארגון חוץ־מדינתי, אלא מצביעה על אפשרות של חדירה למנגנוני המדינה עצמם.
לצד זאת נכלל בסנקציות גם שגריר איראן בלבנון, מוחמד רזא שיבאני, מה שממקם את המהלך כולו בתוך מסגרת אזורית רחבה יותר של עימות עקיף בין ארצות הברית לאיראן על אדמת לבנון.
לדברי גורמים מדיניים, המסר האמריקני, כפי שהוא עולה מן ההחלטה, ברור לחלוטין, הבעיה איננה רק קיומו של חיזבאללה, אלא מנגנוני החסות, ההשפעה והסבילות שבתוך המדינה הלבנונית שמאפשרים לו לפעול.
בכך מועתק מרכז הכובד מן הזירה הפוליטית אל הזירה המוסדית, מהצהרות הממשלה הלבנונית אל מנגנוני הביצוע עצמם.
במילים אחרות, וושינגטון משרטטת הבחנה חדשה בין "החלטה מדינתית" לבין "יכולת ביצוע מדינתית".
לפי הפרשנות האמריקנית המשתקפת מן הסנקציות, העובדה שלבנון מקבלת החלטות רשמיות נגד חזבאללה אינה מספיקה, כל עוד קיימים בתוך המערכת הלבנונית גורמים המונעים או מאטים את יישומן בפועל. זוהי למעשה האשמה עקיפה בקיומה של "מדינה עמוקה" (דיפ סטייט) המאפשרת לחיזבאללה לשמר השפעה בתוך מוסדות המדינה.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי ההשלכות הפוליטיות של המהלך מורכבות. מצד אחד, הוא מגביר את הלחץ על ממשלת לבנון ועל צבאה להוכיח נאמנות מלאה למסגרת המדינה ולדרישות הבינלאומיות. מצד שני, הוא מעמיק את המתח בין הצבא הלבנוני לבין הסביבה הפוליטית שבה הוא פועל, ומציב את מוסדות הביטחון תחת חשדנות אמריקאית גוברת.
עבור צבא לבנון, שמוצג לאורך שנים כגורם הממלכתי היחיד שיכול לאזן בין הפלגים הפנימיים, מדובר באתגר משמעותי. עצם הכללת קצינים מכהנים בסנקציות פוגעת בתדמית הניטרלית של הצבא ומחייבת אותו להדגיש באופן פומבי את נאמנותו המוחלטת למדינה. תגובות הצבא והמנגנון לביטחון כללי למהלך האמריקני אכן הדגישו את נאמנותם למוסדות המדינה ואת המחויבות לפעול "ללא כל השפעה חיצונית", מה שמעיד על רגישות גבוהה של הדרג הביטחוני בלבנון לצעד האמריקני.
חיזבאללה, מצדו, מיהר להציג את הסנקציות כחלק ממסע לחץ אמריקני שמכוון לא רק נגדו אלא נגד הריבונות הלבנונית עצמה. גם תנועת "אמל" השיעית הדגישה כי מדובר בהתערבות חיצונית בענייניה הפנימיים של המדינה. אולם מבחינת וושינגטון, דווקא המעורבות העמוקה של גורמים מדינתיים בפעילות הקשורה לחיזבאללה היא לב הבעיה, ולא תוצר לוואי שלה.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי הסנקציות משתלבות במהלך אמריקני הדרגתי שמטרתו להגדיר מחדש את תנאי המשחק בלבנון, לא עוד הפרדה בין חיזבאללה לבין המדינה הלבנונית, אלא דרישה להבהרה מוחלטת של קווי הגבול ביניהם. כל עמימות מוסדית נתפסת כבעיה ביטחונית ולא כמצב פוליטי נסבל.
לקראת השיחות בוושינגטון, המשמעות היא שהממשל האמריקני נכנס למו״מ מעמדה קשוחה יותר. במקום לדון רק בשאלת פריסת הכוחות בדרום לבנון או מנגנוני הפיקוח, השיח מתרחב לשאלה יסודית יותר, האם המדינה הלבנונית מסוגלת לאכוף את החלטותיה בתוך עצמה.
בכך הופכת חבילת הסנקציות לא רק לכלי לחץ, אלא גם לאמירה פוליטית ברורה: בעיני וושינגטון, המבחן האמיתי של לבנון איננו ניסוח ההחלטות, אלא יכולת יישומן ביעילות בשטח עצמו.
התגובה הלבנונית לסנקציות האמריקניות איננה מעודדת, העיתון "א-שרק אלאווסט" דיווח ב-23 במאי מפי גורמים לבנוניים רשמיים כי לבנון אינה מחויבת משפטית להיענות להחלטה האמריקנית בדבר הסנקציות, ועד כה לא ננקטו צעדים ישירים נגד שני הקצינים המעורבים, עם זאת, שר הפנים אחמד אל-חג’אר הודיע כי הורה למנהל הכללי של הביטחון הכללי, הגנרל חסן שקיר, לבצע חקירות בנוגע לכל הפרה אפשרית של החוק הלבנוני, ולנקוט בצעדים הנדרשים בהתאם לממצאים.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
