נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע ב־31 במאי על מינויו של שגריר ארה״ב בטורקיה, טום בראק, לשליח נשיאותי מיוחד לסוריה ולעיראק, במקביל להמשך כהונתו באנקרה.
בפוסט שפרסם ברשת החברתית Truth Social כתב טראמפ כי המהלך נועד לחזק את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם סוריה ועיראק, והדגיש כי היחסים עם שתי המדינות ממשיכים להתפתח.
לדבריו,טום בראק ימשיך לפעול בגיבוי מחלקת המדינה האמריקנית ויישא תפקיד מרכזי בניהול הסוגיות האזוריות, בעיקר בזירות הסורית והעיראקית.
יום קודם לכן הודיע מזכיר המדינה מרקו רוביו על סיום כהונתו הרשמית של בראק כשליח מיוחד לסוריה, אך הבהיר כי הוא ימשיך לעסוק בענייני האזור במסגרת רחבה יותר בממשל טראמפ, וזכה לשבחים על תרומתו וניסיונו הדיפלומטי.
גורמים מדיניים בירושלים מעריכים כי מינויו של בראק אינו שינוי פרסונלי בלבד, אלא ביטוי לשינוי תפיסתי רחב במדיניות האמריקנית כלפי המזרח התיכון. לדבריהם, וושינגטון מבקשת לעצב מחדש את המרחב האזורי לאחר שנים של מלחמות והתערבויות צבאיות, תוך מעבר למודל הנשען על שותפויות אזוריות, חיזוק מוסדות מדינה והחלשת הציר האיראני, לצד שילוב שחקנים מרכזיים ובראשם טורקיה.
לפי אותה הערכה, ההחלטה לאחד את הטיפול בסוריה ובעיראק תחת שליח אחד משקפת תפיסה הרואה בשתי הזירות מערכת אסטרטגית אחת, שבה האתגרים הביטחוניים, הפוליטיים והכלכליים שלובים זה בזה ומשפיעים על מאזן הכוחות האזורי כולו.
הריכוז של כלל הסמכויות בידי שליח אחד נועד לייצר קו מדיניות אחיד ולצמצם את הפיצול בין גופי הממשל השונים בוושינגטון, בהם מחלקת המדינה, הפנטגון והשליחים האזוריים. כך מבקשת ארצות הברית לשפר את הקוהרנטיות של פעולתה בשטח.
במקביל, טום בראק מזוהה עם גישה פרגמטית המעדיפה פתרונות של יציבות, הסדרי כוח ועסקאות מדיניות על פני ניסיונות ארוכי טווח לבניית דמוקרטיה או שינוי חברתי עמוק. גישה זו משתלבת עם תפיסת טראמפ, המבקשת לצמצם מעורבות צבאית ישירה ולהישען על בעלי ברית מקומיים.
גורמים בכירים בירושלים מביעים הסתייגות גדולה מהקרבה של טום בראק לנשיא טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן, אך מודים כי הוא נהנה מאמון אישי יוצא דופן מצד טראמפ ונחשב לדמות מרכזית במעגל קבלת ההחלטות האמריקני. אף שמעמדו לא השתנה פורמלית, עצם הרחבת תחומי אחריותו מחזקת את מעמדו כשליח ישיר של הנשיא.
בבסיס התפיסה האמריקנית עומדת ההבנה כי טורקיה היא שחקן מפתח בעיצוב הסדר האזורי החדש. בהתאם לכך, בראק מקדם גישה התומכת בסוריה מאוחדת תחת שלטון מרכזי, ומתנגד לחלוקה אתנית או פדרלית. הוא אף הזהיר מפני תוכנית "סייקס פיקו חדשה"וקרא לשיתוף פעולה בין טורקיה, מדינות המפרץ וההנהגה בדמשק.
עמדה זו עוררה ביקורת בישראל ובקרב גורמים כורדיים, במיוחד על רקע תמיכתו בשילוב הכוחות הכורדים, הנקראים "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים", במסגרת המדינה הסורית. מנגד, בוושינגטון רואים בטורקיה שותפה חיונית לייצוב סוריה ולבלימת ההשפעה האיראנית.
המטרה האסטרטגית הרחבה של המהלך היא צמצום ההשפעה האיראנית באמצעות חיזוק מוסדות המדינה. בסוריה מדובר בחיזוק השלטון המרכזי והחלשת גורמים חמושים חוץ מדינתיים, ובעיראק בצמצום כוחן של המיליציות הפרו איראניות והעברת הסמכות הביטחונית לידי המדינה.
האמריקנים מעריכים כי רק באמצעות חיזוק מוסדות שלטון יציבים ניתן יהיה לשחוק לאורך זמן את מנופי ההשפעה שבנתה איראן מאז 2003.
עיראק נתפסת בהקשר זה כזירת מבחן מרכזית. הממשלה בבגדאד פועלת לצמצום כוחן של המיליציות השיעיות ולשילובן במערכת הביטחון הרשמית, מהלך מורכב בשל עוצמתן הצבאית והפוליטית וקשריהן עם איראן. במקביל, עיראק מהווה גם ציר חשוב בפרויקטים אזוריים בתחומי אנרגיה ותשתיות.
גם לבנון, אף שאינה חלק רשמי מהמנדט של בראק, משתלבת בחזון האמריקני הכולל. וושינגטון רואה בלבנון, סוריה ועיראק מרחב אזורי אחד, אך לבנון נחשבת לחוליה מורכבת במיוחד בשל מעמד חזבאללה וקשריו הישירים עם איראן. לכן, כל עיצוב סדר אזורי חדש מחייב התייחסות גם למאזן הכוחות הפנימי במדינה.
במבט רחב יותר, המהלך האמריקני מתרחש על רקע עימות מתמשך עם איראן וחוסר יציבות אזורי מתמשך. איראן ממשיכה להפגין יכולת השפעה למרות הלחצים עליה, בעוד טורקיה, ישראל ומדינות ערב מקדמות כל אחת את האינטרסים שלה בתוך המערכת המתהווה.
בסיכומו של דבר, אומרים גורמים מדיניים בירושלים, מינויו של טום בראק אינו רק שינוי דיפלומטי, אלא ביטוי לניסיון אמריקני לעבור מניהול משברים לעיצוב סדר אזורי חדש. השאלה המרכזית היא האם וושינגטון תצליח לייצר מערכת יציבה הנשענת על מוסדות מדינה חזקים ושיתוף פעולה אזורי, או שהמורכבות המזרח־תיכונית תמשיך לבלום כל ניסיון לייצוב ארוך טווח.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
