גורמים מדיניים וביטחוניים בכירים מעריכים כי 60 הימים הקרובים יהוו מבחן אמון ראשון בין ממשל טראמפ לבין ההנהגה האיראנית. הצלחתו של המבחן הזה עשויה לפתוח פתח להסדר אזורי רחב יותר, בעוד שכישלונו עלול להוביל לסבב עימות נוסף.
אולם כבר עתה מסתמן כי המלחמה האחרונה שינתה כמה מהנחות היסוד המרכזיות שעליהן נשען מאזן הכוחות במזרח התיכון.
לדברי גורמים מדיניים, מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן משקף פשרה שנולדה מתוך מציאות חדשה של עלויות, סיכונים ושחיקה הדדית.
כל צד מנסה להציג את התוצאה כהישג, אולם בפועל מדובר בהסדר שנועד למנוע הידרדרות נוספת ולייצב את המערכת האזורית.
ארצות הברית גילתה את מגבלות העוצמה הצבאית, המלחמה המחישה כי גם מעצמת העל החזקה בעולם אינה יכולה בהכרח לתרגם עליונות צבאית להישגים מדיניים מרחיקי לכת.
וושינגטון נכנסה לעימות מתוך הנחה שהפער האדיר ביכולות הצבאיות והטכנולוגיות יאפשר לה לכפות על איראן שינוי אסטרטגי משמעותי. אולם גורמים מדיניים בכירים סבורים כי אחד הכשלים המרכזיים של ממשל טראמפ היה הערכת חסר של יכולתה של איראן לאיים על חופש השיט במפרץ ועל יציבות שוקי האנרגיה העולמיים.
הכישלון האמריקני להעריך נכון את סגירת מיצרי הורמוז ולהיערך מראש בהתאם כדי למנוע זאת, כבר ביום הראשון למלחמה באמצעות כוח צבאי שיתפוס את המיצרים היה בעוכריה של ארה"ב ואפשר לאיראן לייצר מנוף לחץ אדיר על ארה"ב הכריע בסופו של דבר את המערכה.
המלחמה גם הבהירה כי היכולת לפגוע, להרוס ולשבש אינה שקולה ליכולת לשנות משטר, לכפות כניעה או לעצב מחדש את המציאות הפוליטית במדינה יריבה.
כתוצאה מכך, הפך היעד המרכזי של הממשל האמריקני לבלימת ההסלמה, הבטחת חופש השיט, ייצוב שוקי האנרגיה וצמצום המעורבות הצבאית הישירה במזרח התיכון. מדובר בשינוי תפיסתי המעיד על העדפת יציבות כלכלית על פני המשך העימות.
לדברי גורמים מדיניים,איראן הוכיחה שאי אפשר להוציא אותה מהמשוואה.
אחד הלקחים המרכזיים של המלחמה הוא שאיראן אינה שחקן שניתן לנטרל באמצעות כוח צבאי בלבד.
טהראן ביססה במשך שנים תפיסת ביטחון א סימטרית שנועדה לאפשר לה לשרוד גם מול יריבים חזקים ממנה. במהלך המלחמה הצליחה איראן להוכיח כי גם תחת לחץ צבאי כבד היא מסוגלת להמשיך לפעול ולהשפיע על סביבתה האסטרטגית.
מבחינתה, העוצמה אינה נמדדת רק בטילים בליסטיים, בתוכנית הגרעין או בשלוחותיה האזוריות, אלא גם ביכולתה להשפיע על שוקי האנרגיה, על נתיבי הסחר הבינלאומיים ועל היציבות הכלכלית העולמית.
בכך הצליחה איראן לחזק את מעמדה כגורם מרכזי במזרח התיכון ולהבהיר כי כל הסדר אזורי עתידי יצטרך להביא בחשבון את האינטרסים שלה.
ישראל ניצבת בפני אתגר תפיסתי
המלחמה האחרונה מציבה בפני ישראל שאלות יסוד באשר לתפיסת הביטחון שלה.
במשך עשרות שנים נשענה הדוקטרינה הביטחונית הישראלית על ההנחה שניתן להכריע אויבים באמצעות הפעלת כוח מהירה ועוצמתית. אולם העימות עם איראן המחיש כי מדובר ביריב מסוג אחר, כזה שנבנה לאורך שנים למלחמת התשה ולהישרדות ממושכת.
לדברי גורמים ביטחוניים בכירים, המשמעות היא מעבר הדרגתי מתפיסה של הכרעה לתפיסה של ניהול סיכונים מתמשך. במקום ציפייה לניצחון חד וברור, ישראל עשויה להידרש להתמודד לאורך זמן עם יריב קבוע, בעל יכולת התאוששות גבוהה ומרחב השפעה אזורי נרחב.
המלחמה הרחיבה באופן משמעותי את מושג ההרתעה האיראנית.
אם בעבר נתפסה ההרתעה האיראנית בעיקר דרך פרויקט הגרעין ומערך הטילים, הרי שכיום היא כוללת גם מרכיבים כלכליים וגיאו־אסטרטגיים. היכולת להשפיע על מיצרי הורמוז ובאב אל־מנדב, לאיים על נתיבי הסחר העולמיים וליצור זעזועים בשוקי האנרגיה הפכה לחלק בלתי נפרד ממערך ההרתעה של טהראן.
איראן הצליחה להרחיב את שדה העימות מעבר לגבולותיה ולחבר בין זירות שונות למערכת אחת של לחץ אסטרטגי.
עיקרון "אחדות הזירות" נשאר על השולחן
במקביל, איראן ממשיכה להתנגד לכל ניסיון להפריד בין הזירות האזוריות.
מבחינתה, לבנון, עיראק, המפרץ והמשא ומתן מול ארה"ב הם חלק ממערכת אחת. לכן היא מתעקשת לקשור בין הסדרים מדיניים לבין סוגיות כמו הנוכחות הישראלית בדרום לבנון והמשך הלחימה בזירות השונות.
גישה זו מחזקת את תפיסת "אחדות הזירות" ומקשה על ניסיונות אמריקניים וישראליים לנהל כל חזית בנפרד.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי מעבר למזכר ההבנות עצמו, המלחמה האחרונה עשויה לסמן את תחילתו של שינוי עמוק במבנה הכוחות במזרח התיכון.
מדינות האזור נאלצות להכיר בכך שאיראן נותרה שחקן מרכזי שלא ניתן לבודדו או לנטרלו בכוח צבאי בלבד. במקביל, ארצות הברית מאותתת כי אינה מעוניינת עוד לשאת לבדה בנטל הביטחוני האזורי.
התוצאה היא מציאות חדשה שבה כוח צבאי ממשיך להיות מרכיב חיוני, אך אינו מספיק לבדו. השפעה כלכלית, שליטה בנתיבי אנרגיה, דיפלומטיה, יכולת עמידה ושיתופי פעולה אזוריים הופכים לחלק בלתי נפרד ממאזן הכוחות החדש.
המבחן האמיתי עוד לפנינו
המלחמה האחרונה לא הכריעה את הסכסוכים המרכזיים במזרח התיכון, אך היא שינתה את האופן שבו הם נתפסים, כך מעריכים גורמים מדיניים.
ארצות הברית גילתה את מגבלות הכוח הצבאי, ישראל נדרשת לבחון מחדש את תפיסת ההכרעה שלה, ואיראן משוכנעת כי הצליחה לבסס את מעמדה האזורי למרות המחיר הכבד ששילמה.
לכן השאלה המרכזית אינה מי ניצח במלחמה האחרונה, אלא כיצד ייראה המזרח התיכון שאחריה. התשובה לא תיקבע רק בשדות הקרב, אלא גם בחדרי המשא ומתן, בשוקי האנרגיה ובמאבק המתמשך על עיצוב הסדר האזורי החדש.
Top of Form
Bottom of Form
