מזכר ההבנות שנחתם בין ארה"ב לאיראן אינו מסתכם בהפסקת אש זמנית או בהסדרה נקודתית, מדובר במסמך בעל משמעות אסטרטגית רחבה, שעשוי לעצב מחדש את מאזן הכוחות במזרח התיכון ואת אופן ניהול הסכסוכים באזור בשנים הקרובות, כך מעריכים גורמים מדיניים.
אחת התוצאות המיידיות של ההבנות החדשות היא שינוי מעמדה של לבנון. ההתעקשות האיראנית לכלול את הזירה הלבנונית במסגרת מזכר ההבנות יצרה מציאות חדשה, שבמסגרתה ישראל אינה יכולה עוד לפעול בלבנון במנותק מהשיקולים הרחבים יותר של היחסים בין וושינגטון לטהראן.
בעקבות הלחץ שהפעיל ממשל טראמפ על ממשלת ישראל, נאלצה ירושלים להתאים את עצמה למציאות מדינית חדשה. הדבר בא לידי ביטוי גם בסבב השיחות האחרון בין ישראל ללבנון בוושינגטון, שבו נדונו לראשונה באופן מעשי אפשרויות לנסיגה ישראלית הדרגתית מדרום לבנון ולהעברת האחריות הביטחונית לצבא לבנון.
במערכת הביטחון הישראלית גוברת ההכרה כי החזית הלבנונית חדלה להיות זירה עצמאית,לפחות בשלב הזה, היא הפכה בהדרגה לחלק ממערך רחב יותר של הבנות אזוריות בין ארה"ב לאיראן.
גורמים ביטחוניים בישראל חוששים כי ככל שמזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן יתבסס, כך יצטמצם מרחב הפעולה של ישראל בלבנון.
אם בעבר יכלה ישראל להפעיל לחץ צבאי נרחב על חזבאללה, הרי שכיום כל מהלך משמעותי עלול להיבחן גם דרך השפעתו על ההבנות האסטרטגיות בין שתי המעצמות היריבות.
מבחינת ישראל, זהו שינוי מהותי. הזירה הלבנונית אינה נתפסת עוד רק כעימות מול חזבאללה, אלא כחלק ממערכת אזורית רחבה שבה מעורבים ארה"ב, איראן, לבנון ומדינות נוספות.
הסוגיה הפלסטינית נדחקה לשוליים
בזמן שהזירה הלבנונית נהנתה מתשומת לב בינלאומית וממאמצי תיווך אינטנסיביים, המלחמה ברצועת עזה נמשכת בעצימות נמוכה.
גם ביהודה ושומרון נמשכו המתיחות, פרשנים ערבים אומרים כי מבחינת מבקריה של איראן, זוהי הוכחה נוספת לכך שטהראן מעניקה עדיפות לאינטרסים האסטרטגיים שלה על פני הסוגיה הפלסטינית. כאשר נדרש לבחור בין שימור כוחו של חיזבאללה לבין קידום פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ההכרעה הייתה ברורה.
לדבריהם, המלחמה האחרונה חידדה גם את ההבדל המהותי בין יחסיה של איראן עם חיזבאללה לבין יחסיה עם חמאס.
חיזבאללה הוא במידה רבה פרויקט איראני. הוא הוקם בסיוע איראני, ממומן על ידי איראן, מצויד בנשק איראני ופועל במסגרת תפיסת העולם של "ציר ההתנגדות" ושל רעיון "שלטון חכם ההלכה".(ויליאת אלפקיה).
לעומת זאת, חמאס הוא בעל ברית של איראן שקיבל לאורך השנים סיוע איראני, אך שמר על עצמאות פוליטית ואידיאולוגית וקיבל לא פעם החלטות שלא תאמו את האינטרסים של טהראן.
הבדל זה מסביר מדוע הייתה איראן מוכנה להשקיע מאמץ מדיני עצום למען לבנון וחיזבאללה, בעוד שהנושא הפלסטיני נותר בעמדה משנית יחסית במשא ומתן עם ארצות הברית.
על פי פרשנים פלסטינים, בכירי חמאס ברצועת עזה ובחו"ל מתלוננים בפני איראן על כך שרצועת עזה נשארה, באופן מעשי, מחוץ למזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן.
בעוד לבנון זוכה להתייחסות מפורשת במסגרת ההבנות בין וושינגטון לטהראן, רצועת עזה אינה נהנית ממעמד דומה. על פי פרשנים ערבים, בעולם הערבי הולכת ומתחזקת התחושה כי ההסכם החדש הצליח לבלום את ההסלמה בלבנון, אך לא הצליח לייצר פריצת דרך ממשית בזירה הפלסטינית.
המציאות בשטח מלמדת כי חרף המאמצים הדיפלומטיים, המלחמה בעזה טרם הגיעה לסיומה. המחלוקות בין ישראל לחמאס נותרו עמוקות, והניסיונות לגבש הסדר ארוך טווח ממשיכים להיתקל במכשולים מדיניים וביטחוניים.
מבחינת הפלסטינים, מדובר בתמרור אזהרה. החשש הוא שהקהילה הבינלאומית מתמקדת כיום בייצוב הזירות שעלולות להוביל לעימות אזורי רחב, בעוד שהסוגיה הפלסטינית נדחקת בהדרגה לשולי סדר היום.
למרות זאת, מוקדם להסיק כי הפלסטינים נותרו מחוץ לתמונה באופן סופי.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי אם ההבנות בין ארה"ב לאיראן יוכיחו את עצמן ויביאו ליציבות יחסית בלבנון ובחזיתות נוספות, עשוי להיווצר בהמשך לחץ בינלאומי להרחיב את ההסדרה גם לזירה הפלסטינית.
מנגד, אם יישום מזכר ההבנות ייכשל או ייתקל במשברים משמעותיים, עלול המזרח התיכון לשוב במהירות למעגל של עימותים והסלמות, כאשר לבנון תהיה רק אחת מהחזיתות שעלולות להתלקח מחדש.
גורמים בכירים ברש"פ אומרים כי האתגר המרכזי העומד בפני האדריכלים של הסדר האזורי החדש הוא שאלת הפלסטינים. ניסיון לייצב את המזרח התיכון מבלי להעניק מענה לסכסוך הישראלי-פלסטיני עלול להתברר כמהלך חלקי בלבד.
לדבריהם,ההיסטוריה של האזור מלמדת כי הסוגיה הפלסטינית ממשיכה להיות אחד ממוקדי המתיחות המרכזיים במזרח התיכון. משום כך, גם אם לבנון הפכה לזירת הניסוי הראשונה של ההבנות בין וושינגטון לטהראן, המבחן האמיתי של ההסכם יהיה יכולתו להתמודד בעתיד גם עם השאלה הפלסטינית.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
