סבב השיחות שהתקיים בקהיר בשבוע שעבר בין הפלגים הפלסטיניים לבין המודיעין המצרי המחיש פעם נוספת את עומק הפערים בין הצדדים ואת הקושי להתקדם לעבר הסדר יציב ברצועת עזה. בעוד המתווכים ניסו לקדם מתווה להפסקת אש ולהניח יסודות להסדר רחב יותר, המציאות בשטח הלכה בכיוון ההפוך לחלוטין, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
במהלך ימי המשא ומתן נמשכו הפעולות הצבאיות של ישראל ברצועה, וצה"ל הגביר את הלחץ על חמאס באמצעות תקיפות ממוקדות, הרחבת השליטה הקרקעית והמשך הפגיעה במוקדי הכוח של הארגון. מבחינת ישראל, אין כל היגיון בהענקת הפוגה לחמאס כל עוד הארגון מסרב לקבל את הדרישה המרכזית העומדת בבסיס התוכנית האמריקנית, פירוק הזרוע הצבאית מנשקה.
לכן, למרות הדיווחים על "אווירה חיובית" במגעים, קשה לזהות בשלב זה פריצת דרך של ממש.
מאז טבח ה-7 באוקטובר 2023 גיבש צה"ל תפיסת פעולה חדשה ברצועת עזה, המבוססת על לחץ צבאי רציף ומתמשך שנועד לשחוק בהדרגה את יכולות חמאס.
גורמים צבאיים אומרים כי צה"ל פועל כיום על בסיס שליטה בשטחים נרחבים ברצועה, הקמת אזורי ביטחון ומוצבים קבועים, וצמצום חופש התנועה של הארגון ושל האוכלוסייה לאזורים מוגדרים בדרום ובמרכז הרצועה.
במקביל נמשך מאמץ שיטתי לפגיעה במערך הפיקוד של חמאס. באמצעות שילוב של מודיעין אנושי, אמצעים טכנולוגיים ויכולות מבצעיות מתקדמות, מצליחים צה"ל והשב"כ לאתר ולחסל מפקדים בכירים בזרוע הצבאית ובמנגנוני הביטחון והמשטרה של הארגון.
לדברי גורמים ביטחוניים, מאז תחילת המלחמה נחשפו והושמדו כ-450 קילומטרים של מנהרות, נתון המלמד על עומק הפגיעה בתשתיות הצבאיות שבנה חמאס במשך שנים.
חמאס מסרב לוותר על הנשק
הסוגיה המרכזית שמעכבת כל התקדמות מדינית היא שאלת הנשק.
חמאס והפלגים הפלסטיניים מנסים להציג גישה גמישה כביכול כלפי חלק מסעיפי ההסדר, אך הם ממשיכים להציב קו אדום ברור בכל הנוגע לפירוק הזרועות הצבאיות. במקום פירוק נשק, מציעים הפלגים מודלים שונים של "הסדרת הנשק" או הכפפתו למסגרת פלסטינית מוסכמת.
אולם מבחינת ישראל וארה"ב, פירוק היכולות הצבאיות של חמאס הוא תנאי יסוד לכל הסדר עתידי. משום כך, הפער בין הצדדים נותר עמוק מאוד, ואינו מאפשר בשלב זה התקדמות ממשית לעבר יישום תוכנית 21 הנקודות של הנשיא דונלד טראמפ.
במקביל ללחץ הצבאי, חמאס מתמודד גם עם משבר פנימי בצמרת הזרוע הצבאית.
לפי מידע המגיע מהרצועה, הארגון טרם מינה באופן רשמי מחליף למוחמד עודה שחוסל על ידי ישראל. החשש המרכזי בהנהגת חמאס הוא שכל מפקד חדש שימונה יהפוך מיד למטרה לחיסול.
על פי הערכות שונות, מי שמנהל כיום בפועל את ענייני הזרוע הצבאית הוא מוהנד רג'ב, לשעבר מפקד חטיבת עזה. במקביל נבחנת אפשרות להקים הנהגה קולקטיבית שתורכב ממספר מפקדים בכירים ותנהל את הארגון במשותף כדי לצמצם את הסיכון לפגיעה במרכז קבלת ההחלטות.
עצם הקושי למנות יורש קבוע מלמד על עוצמת הלחץ שמפעילה ישראל על מערך הפיקוד של הארגון.
אתגר נוסף שמטריד את הנהגת חמאס הוא התחזקותן של חמולות חמושות ברצועה, שחלקן משתפות פעולה עם ישראל או פועלות באופן עצמאי נגד מנגנוני הארגון.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי תופעה זו פוגעת ביכולת חמאס לשמור על שליטה מלאה במרחב האזרחי והביטחוני ברצועה. ככל שהמלחמה נמשכת, כך גוברים סימני השחיקה במנגנוני השליטה של הארגון, במיוחד באזורים שבהם נפגעה יכולת האכיפה שלו.
האם חמאס עדיין מהווה כוח צבאי משמעותי?
למרות המכות הקשות שספג מצה"ל, חמאס עדיין רחוק מקריסה מוחלטת.
הערכות גורמי ביטחון בישראל מדברות על כ-20 אלף פעילים בזרוע הצבאית ברחבי הרצועה, מהם כ-8,000 לוחמים מנוסים, רובם אנשי יחידות הנוח'בה.
נתונים אלה מסבירים מדוע ישראל ממשיכה לראות בחמאס כוח צבאי משמעותי המחייב המשך פעולה ממושכת, גם לאחר יותר משנתיים וחצי של לחימה.
במקביל ללחימה, מנסה וושינגטון לקדם את תוכנית היום שאחרי בעזה באמצעות "מועצת השלום" שהוקמה ביוזמת הנשיא טראמפ.
אולם גם כאן מתגלים קשיים משמעותיים. הסירוב של חמאס להתפרק מנשקו פוגע בסיכויי מימוש התוכנית, וגורמים ביטחוניים מעריכים כי הסיכוי ליישומה במתכונתה הנוכחית נמוך מאוד.
לכך מתווספת בעיה נוספת, גיוס המימון הדרוש להקמת "כוח הייצוב הבינלאומי" שאמור להיכנס לרצועה ולסייע בניהול הביטחון לאחר סיום הלחימה. נכון לעכשיו, טרם נמצא המימון הדרוש להקמת הכוח ולפריסתו.
על פי גורמים צבאיים, צה"ל שולט כיום בכ-64 אחוזים משטח הרצועה וממשיך להרחיב בהדרגה את אחיזתו בשטח. מנגד, חמאס ממשיך להיאחז בנשקו ורואה בו את הערובה האחרונה להישרדותו הפוליטית והצבאית.
לכן, חרף המאמצים הדיפלומטיים והמעורבות של מצרים, ארה"ב וגורמים אזוריים נוספים, הסיכוי להגיע בעתיד הקרוב ליישום תוכנית 21 הנקודות של הנשיא טראמפ נראה קלוש. כל עוד חמאס מסרב לקבל את הדרישה לפירוק נשקו, וכל עוד ישראל נחושה להמשיך בפירוק יכולותיו הצבאיות, המשא ומתן ימשיך להתנהל בצל הקרבות ולא במקומם.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
