המנהיג העליון מוג'תבא ח'מינאי אינו מסתפק בביסוס מעמדו כמנהיג החדש של איראן, בימים האחרונים הוא החל במהלך רחב של ארגון מחדש בצמרת הביטחונית והצבאית של הרפובליקה האסלאמית, ומהלך זה עשוי להיות אחד הסימנים הראשונים לאופן שבו הוא מתכוון לנהל את איראן בתקופה שאחרי המלחמה, כך מעריכים גורמים ביטחוניים בכירים.
אתמול הודיע מוג'תבא ח'מינאי על שישה מינויים בכירים במערכת הצבאית: הגנרל עלי עבדוללהי מונה לראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים, וכיומרת' חיידרי לסגנו. הגנרל אחמד וחידי, שנחשב לאיש החזק באיראן מונה באופן קבוע לתפקיד מפקד משמרות המהפכה, ומוסטפא איזאדי לסגנו.
תת-אדמירל עלי עזמאאי מונה למפקד חיל הים של משמרות המהפכה; וחוסיין טאא'ב, לשעבר ראש ארגון המודיעין של משמרות המהפכה, מונה לראש הבסיג'.
לצד ששת המינויים הצבאיים מונה מוחסן רזאי, מפקד משמרות המהפכה לשעבר, ששימש עד עכשיו כיועצו של מוג'תבא ח'מינאי והוא אחת הדמויות הביטחוניות הבכירות באיראן, לתפקיד מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי. ח'מינאי מינה את רזאי גם לנציגו האישי במועצה.
העובדה ששורת המינויים מגיעה בזמן מלחמה, כאשר איראן עדיין מתמודדת עם הלחץ האמריקני והישראלי ועם המאבק סביב מיצר הורמוז, מצביעה על ניסיון רחב יותר לארגן מחדש את מערכת הפיקוד ולרכז את מוקדי הכוח הביטחוניים סביב המנהיג החדש, כך מעריכים גורמים ביטחוניים.
לדבריהם, המשמעות של המהלך אינה נמצאת רק בזהותם של המפקדים החדשים, אלא בחיבור ביניהם.
עלי עבדוללהי, שמונה לראש המטה הכללי, הגיע מתפקידו כמפקד מפקדת "ח'אתם אל-אנביאא'", המפקדה המבצעית המרכזית של איראן בזמן מלחמה. כיומרת' חיידרי, לשעבר מפקד זרוע היבשה של הצבא האיראני, מונה לסגנו.
במשמרות המהפכה מונה אחמד וחידי למפקד הארגון, ומוסטפא איזאדי לסגנו. איזאדי עמד בעבר בראש מפקדת הסייבר והאיומים החדשים של "ח'אתם אל-אנביאא'". במקביל, עלי עזמאאי קיבל באופן רשמי את הפיקוד על חיל הים של משמרות המהפכה, וחוסיין טאא'ב מונה לראש הבסיג'.
כלומר, ח'מינאי אינו ממלא תפקיד אחד שהתפנה. הוא מטפל כמעט בכל שרשרת הפיקוד: המטה הכללי, הפיקוד המבצעי, משמרות המהפכה, הזרוע הימית ומנגנון ביטחון הפנים.
גורם ביטחוני בכיר אומר כי זה נראה יותר כמו בנייה מחדש של מערכת הפיקוד מאשר חילופי גברי רגילים.
לקחי המלחמה: הפיקוד האיראני חייב להשתנות
לדברי גורמים ביטחוניים בכירים,אחד הלקחים המרכזיים שהמשטר האיראני הפיק מהמלחמה הוא פגיעותה של מערכת הפיקוד שלו.
המערכה הוכיחה לטהראן כי במקרה של עימות עם ארה"ב וישראל, הצמרת הצבאית והביטחונית עלולה להפוך שוב למטרה מרכזית ולמבצע "עריפת ראשים". לכן, איראן זקוקה לא רק למפקדים חדשים אלא למבנה פיקוד שיכול להמשיך לתפקד גם אם מרכזי קבלת ההחלטות יותקפו.
המינוי של עבדוללהי לתפקיד ראש המטה הכללי משמעותי בהקשר הזה. הניסיון שלו במפקדת "ח'אתם אל-אנביאא'" מעניק לו היכרות ישירה עם ניהול מערכה משולבת ועם תיאום בין זרועות הכוח האיראניות.
גם מינויו של איזאדי לסגן מפקד משמרות המהפכה אינו מקרי. הרקע שלו בתחום הסייבר והאיומים החדשים משקף את ההבנה האיראנית שהמלחמה המודרנית אינה מתנהלת רק באמצעות טילים, מטוסים וכוחות קרקע.
איראן זקוקה למערכת שתוכל להתמודד בו-זמנית עם תקיפות אוויריות,חיסולים ממוקדים, פגיעה במערכות פיקוד ושליטה, לוחמת סייבר, מודיעין ומערכה ימית.
משמרות המהפכה מחזקים את מעמדם
מינויו של הגנרל אחמד וחידי למפקד הקבוע משמרות המהפכה הוא אחד המינויים החשובים במהלך.
וחידי אינו דמות חדשה במערכת. הוא שימש בעבר שר ההגנה ושר הפנים, ומינויו הרשמי למפקד משמרות המהפכה בא בעיצומה של תקופה שבה הארגון ממלא תפקיד מרכזי בניהול המלחמה ובהתמודדות עם ארה"ב וישראל.
משמרות המהפכה אינם רק כוח צבאי. הם עמוד השדרה הביטחוני, הפוליטי והכלכלי של המשטר. הארגון מחזיק ביכולות טילים, כטב"מים, מודיעין, כוחות ימיים וזרועות הפועלות מחוץ לגבולות איראן.
לכן, כאשר מוג'תבא ח'מינאי ממנה בעצמו את ראש הארגון בתקופה של עימות, הוא מבקש להבטיח שהכוח החזק ביותר במדינה יהיה כפוף לקו שהוא מתווה.
מבחינת ישראל, זו נקודה מרכזית וחשובה, אומרים גורמים ביטחוניים, שמעמידה את מוג'תבא ח'מינאי ואחמד וחידי בראש רשימת המועמדים לחיסול.
המשמעות אינה רק מי יפקד על משמרות המהפכה, אלא האם הארגון יפעל כמערכת בעלת מוקדי כוח עצמאיים או כחלק ממערכת ביטחונית מרוכזת יותר הנשלטת על ידי המנהיג החדש.
להערכת גורמים ביטחוניים,מוג'תבא ח'מינאי עדיין צריך לבסס את סמכותו בתוך מערכת שבה פועלים מוקדי כוח ותיקים וחזקים: משמרות המהפכה, הצבא הסדיר, שירותי המודיעין והמערכת הדתית.
לכן, אחת השאלות החשובות היא לא רק האם המפקדים החדשים מקצועיים, אלא למי הם נאמנים.
רצף המינויים עשוי להיות ניסיון למנוע מצב שבו בשעת משבר יתפתחו בתוך המשטר כמה מוקדי קבלת החלטות או מאבקי כוח.
מוג'תבא ח'מינאי רוצה להבטיח שביום שבו תידרש החלטה על מלחמה, הפסקת אש או עסקה עם ארה"ב, לא יהיו ספקות מי מחזיק בסמכות העליונה.
מוחסן רזאי- האיש שמחבר בין הצבא לפוליטיקה
אם ששת המינויים הצבאיים נועדו לארגן מחדש את שרשרת הפיקוד, מינויו של מוחסן רזאי נועד לחזק את הקשר בין המערכת הצבאית לבין מרכז קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, כך מעריכים גורמים ביטחוניים.
רזאי, בן 71, פיקד על משמרות המהפכה במשך שנים והיה אחד מאנשי הממסד הביטחוני הבולטים ביותר באיראן. כעת הוא מונה למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, במקום מוחמד באקר זו אלקדר, ח'מינאי אף מינה אותו לנציגו במועצה.
זהו מינוי בעל משקל משום שהמועצה העליונה לביטחון לאומי היא אחד המרכזים החשובים לקבלת החלטות בנושאי מלחמה, ביטחון ומדיניות חוץ.
רזאי אינו דיפלומט במובן הקלאסי. הוא איש צבא וביטחון ותיק, המקורב לח'מינאי ושימש לאחרונה יועץ צבאי למנהיג העליון. לפי סוכנות רויטרס, הוא גם הביע בעבר ספקנות כלפי משא ומתן עם ארה"ב והתנגד לעמדות שנתפסו בעיניו כוויתורים.
להערכת גורמים ביטחוניים, המינוי הזה משקף התחזקות של המחנה הביטחוני והניצי במרכז קבלת ההחלטות האיראני.
מאידך גיסא, ייתכן שסיבת המינוי הזה היא אחרת,דווקא משום שרזאי מגיע מתוך משמרות המהפכה, הוא עשוי להיות האיש שיוכל לאפשר ל מוג'תבא ח'מינאי לבצע בעתיד פשרה עם ארה"ב מבלי שהמשטר ייראה כמי שנכנע ללחץ אמריקני.
אם איש בעל עבר כה מובהק במשמרות המהפכה יתמוך בהסכם עם ארה"ב, יהיה קשה יותר למחנה הניצי לטעון שההנהגה ויתרה ללא תמורה.
לכן אין הכרח לראות במינוי רזאי הוכחה לכך שטהראן סגרה את הדלת בפני משא ומתן.
בהחלט ייתכן שאיראן מוכנה למשא ומתן, אבל היא רוצה לנהל אותו מעמדת כוח.
במרכז העימות עם ארה"ב עומד מיצר הורמוז,המינוי של עלי עזמאאי למפקד חיל הים של משמרות המהפכה מקבל בהקשר הזה משמעות מיוחדת. מדובר בזרוע האחראית לחלק מרכזי מהיכולת האיראנית להפעיל לחץ צבאי על התנועה הימית במפרץ הפרסי ובאזור המצר.
העיתוי הוא משמעותי, מינויו מגיע כאשר עתיד השיט במצר הורמוז נמצא במרכז המאבק בין טהראן לוושינגטון.
איראן אינה חייבת לסגור את המיצר לחלוטין כדי להשתמש בו כמנוף לחץ. עצם היכולת ליצור איום אמין על חופש השיט יכולה להשפיע על מחירי האנרגיה, הביטוח וההובלה הבינלאומית.
מבחינת טהראן, הורמוז הוא גם כלי צבאי וגם קלף לחץ דיפלומטי.
אחד המינויים שמעניקים למהלך מימד פנימי הוא מינויו של חוסיין טאא'ב לראש הבסיג'.
טאא'ב הוא איש מודיעין ותיק, שבעבר עמד בראש ארגון המודיעין של משמרות המהפכה. כעת הוא מקבל לידיו את אחד המנגנונים המרכזיים של המשטר לשליטה ברחוב ולביטחון הפנים.
הבסיג' אינו מיועד רק למלחמה נגד אויב חיצוני, הוא אחד מכלי השליטה והדיכוי המרכזיים של המשטר בתוך איראן.
לכן, כאשר מוג'תבא ח'מינאי מחזק במקביל את הפיקוד הצבאי ואת מנגנוני ביטחון הפנים, יש לכך משמעות.
המשטר מתכונן לאפשרות של שילוב בין שני איומים, מתקפה צבאית חיצונית ומשבר פנימי.
גורמים ביטחוניים אומרים כי לחץ כלכלי, פגיעה בתשתיות, ירידה בערך המטבע, מחסור ואבטלה עלולים להפוך במהירות למחאה פוליטית. אם לכך תתווסף מלחמה חדשה, עלולה להיווצר סכנה ממשית ליציבות המשטר.
ח'מינאי נערך אפוא לא רק למלחמה עם ישראל וארה"ב, אלא גם ליום שאחרי המלחמה ולשאלה כיצד ימנע מהרחוב האיראני להפוך את המשבר הצבאי למשבר שלטוני.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי ישראל בוחנת את המינויים החדשים אך איננה ממהרת להסיק שהמינויים מוכיחים שאיראן החליטה לצאת למלחמה חדשה.
מבחינתה,המשמעות המדאיגה יותר היא שאיראן פועלת במהירות לשיקום ולארגון מחדש של המערכת שנפגעה במלחמה.
היא אינה מפרקת את משמרות המהפכה, אינה מצמצמת את סמכויות הצבא ואינה משחררת את מנגנוני ביטחון הפנים. להיפך, היא מאיישת מחדש את הצמרת ומרכזת את השליטה.
להערכת גורמים ביטחוניים,המהלך עשוי להצביע על כך שטהראן רוצה להבטיח שהטעויות מהמערכה האחרונה לא יחזרו על עצמן.
מבחינת ישראל, המשמעות היא שהחלון שבו איראן פגיעה ומתמודדת עם ואקום במערכת הפיקוד והשליטה עלול להיות פתוח לזמן קצר.
ככל שמערכת הפיקוד מתייצבת, כך גדלה יכולתה של איראן לשוב ולפעול כיריב מאורגן.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי שמוג'תבא ח'מינאי חדור ברצון לנקום ואינו נוטה בשלב הזה לפשרות משמעותיות מול ארה"ב.
רצף המינויים האחרון מעיד על כך שהמנהיג החדש רוצה להגיע למשא ומתן כשהוא מחזיק בידיו את כל קלפי הכוח.
הוא אינו מעוניין לבחור כבר עכשיו בין מלחמה להסכם,הוא רוצה להיות מסוגל לעשות את שניהם.
זו למעשה אסטרטגיית החרב והדיפלומטיה, להמשיך לדבר עם וושינגטון, לקנות זמן עד בחירות האמצע בנובמבר אך במקביל לבנות יכולת צבאית שתאפשר לטהראן להקשיח את עמדתה אם השיחות ייכשלו.
עם זאת , גורמים ביטחוניים בכירים מדגישים כי נכון לעכשיו, סבב המינויים אינו הוכחה לכך שאיראן החליטה לפתוח במלחמה חדשה,ייתכן אפילו שההיפך הוא הנכון.
לדבריהם, מנהיג שמרגיש שמערכת הביטחון שלו מוכנה יותר למלחמה יכול להרשות לעצמו להיות גמיש יותר במשא ומתן. מבחינת מוג'תבא ח'מינאי, יכולת צבאית היא גם כלי הרתעתי וגם כלי דיפלומטי.
אבל מבחינת ישראל, הסיכון נמצא במקום אחר,ככל שאיראן משקמת את מערכת הפיקוד שלה, מרכזת את השליטה במשמרות המהפכה ומחזירה לתפקידי מפתח אנשי ביטחון ותיקים, כך היא מצמצמת את פגיעותה בעקבות המלחמה האחרונה.
בשורה התחתונה, המהלך של מוג'תבא ח'מינאי נתפס בישראל כמו ניסיון לבנות מחדש את עמוד השדרה הביטחוני של המשטר.
ששת המינויים הצבאיים , עלי עבדוללהי, כיומרת' חיידרי, אחמד וחידי, מוסטפא איזאדי, עלי עזמאאי וחוסיין טאא'ב , מכסים את הצמרת הצבאית, משמרות המהפכה, הזרוע הימית ומנגנון ביטחון הפנים.
לצידם, מינוי מוחסן רזאי למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי מחזק את הזיקה בין הממסד הצבאי לבין מוקד קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני.
זהו אפוא מהלך רחב יותר מסבב חילופי מפקדים, מוג'תבא ח'מינאי מנסה לבנות מערכת שתוכל להתמודד עם שני תרחישים במקביל: עימות מחודש עם ארה"ב וישראל מצד אחד, ולחץ פנימי שעלול לסכן את יציבות המשטר מצד שני.
מבחינת ישראל, זו ההתפתחות שצריך לעקוב אחריה עכשיו,השאלה האמיתית היא האם המינויים יאפשרו לח'מינאי להגיע להסכם עם ארה"ב מעמדת כוח, או שהם יהפכו בתוך זמן קצר לתשתית לפעולה צבאית חדשה.
דבר אחד כבר ברור, מוג'תבא ח'מינאי אינו מתנהג כמנהיג שמבקש לפרק את מכונת המלחמה האיראנית. הוא משקם אותה, מרכז אותה ומכפיף אותה אליו.
המסר העולה מטהראן הוא שאיראן אולי מוכנה לדבר, אבל היא אינה מתכוונת להגיע לשולחן המשא ומתן כשהיא חלשה.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
