הצווים המלכותיים שפורסמו בסוף השבוע האחרון בסעודיה עשויים להיראות במבט ראשון כמו שינויים מנהליים רגילים, מועצת השרים הורכבה מחדש, אך רוב השרים נשארו בתפקידיהם, בכירים הוחלפו בכמה מוסדות כלכליים מרכזיים, ומוחמד בן סלמאן קיבל מחדש את האחריות על מועצת השרים.
אלא שלהערכת גורמים ביטחוניים בכירים, דווקא העובדה שלא התרחש שינוי דרמטי בהרכב הממשלה היא שמעניקה לצווים את משמעותם הפוליטית.
הם אינם יוצרים את ריכוז הכוח סביב בן סלמאן, הם מאשרים וממסדים אותו.
סעודיה אינה הופכת בן לילה ממלוכה משפחתית לדיקטטורה של איש אחד, משפחת אאל סעוד עדיין עומדת בבסיס המשטר, המלך סלמאן הוא ראש המדינה, ונסיכים רבים ממשיכים למלא תפקידים בכירים.
אבל בעשור האחרון השתנה המבנה הפנימי של הממלכה, מוקדי הכוח שבעבר היו מפוזרים בין ענפים שונים של משפחת המלוכה מתרכזים יותר ויותר סביב אדם אחד שהוא מוחמד בן סלמאן.
וזהו השינוי האמיתי שהצווים האחרונים מאפשרים לראות.
שלושה צווים-מסר אחד
כדי להבין את משמעות ההתפתחויות צריך לבחון את הצווים עצמם,הצו הראשון עסק בהרכבה מחדש של מועצת השרים. השרים המכהנים נותרו בתפקידיהם, ומוחמד בן סלמאן ממשיך לעמוד בראש המועצה.
לכאורה, אומרים גורמים ביטחוניים, אין כאן דרמה, אבל מבחינה פוליטית מדובר באישור מחדש של מבנה השלטון הקיים.
בן סלמאן מכהן כראש מועצת השרים מאז 2022, במקביל לתפקידו כיורש העצר. לכן הצו אינו מעניק לו לפתע כוח חדש, הוא מעגן מחדש את העובדה שהאיש שאמור לרשת את הכתר כבר מנהל בפועל את עבודת הממשלה ומחזיק בידיו חלק ניכר מסמכויות הביצוע.
הצו השני נגע לרשות שוק ההון הסעודית. מוחמד אל-קווייז, שעמד בראש הרשות, הוחלף במאזן א-סודיירי.
זהו מינוי חשוב משום שרשות שוק ההון היא גוף רגולטורי מרכזי בכלכלה הסעודית. אבל אין להסיק מהמינוי לבדו שבן סלמאן "השתלט" על שוק ההון. המשמעות הסבירה יותר היא שההנהגה הסעודית ממשיכה לעצב מחדש את המוסדות הכלכליים והרגולטוריים בהתאם לסדרי העדיפויות של השלטון.
הצו השלישי נגע לרשות האחראית על התוכן המקומי והרכש הממשלתי. לתפקיד מונה שר האנרגיה, הנסיך עבד אל־עזיז בן סלמאן.
גם כאן המשמעות נעוצה בחשיבותו של התחום, הרכש הממשלתי והגדלת התוכן המקומי הם מרכיבים מרכזיים ב"חזון סעודיה 2030", שמטרתו להרחיב את הייצור המקומי, לפתח תעשיות סעודיות ולהפחית את התלות בהכנסות הנפט.
לכן, אומרים גורמים ביטחוניים, שלושת הצווים אינם מספרים סיפור של חילופי שלטון. הם מספרים סיפור אחר, המערכת הקיימת ממשיכה להתייצב סביב מוקד כוח אחד, בעוד המוסדות הכלכליים מותאמים ליעדים האסטרטגיים של ההנהגה.
הצווים מאשרים את כוחו של מוחמד בן סלמאן כיורש העצר.
ריכוז הכוח בידי בן סלמאן החל שנים קודם לכן,מאז מונה ליורש העצר ב־2017 הוא פעל בהדרגה לצמצום מוקדי הכוח העצמאיים שהתקיימו בתוך משפחת המלוכה ולהעברת סמכויות מרכזיות למעגל מצומצם סביבו.
התהליך נגע לביטחון, לכלכלה, למנהל ולמדיניות החוץ.
ככל שהוא התקדם, כך הלך ונחלש המבנה המסורתי של המלוכה הסעודית , מבנה שבו בני משפחת המלוכה הבכירים החזיקו במשך שנים במוקדי כוח נפרדים.
במשך עשרות שנים הייתה יציבותה של סעודיה מבוססת לא רק על כוחו של המלך, אלא גם על מערכת מורכבת של איזונים בתוך משפחת אאל סעוד.
המלך היה הסמכות העליונה, אך נסיכים בכירים ניהלו במקביל את משרד הפנים, משרד ההגנה, המשמר הלאומי, מוסדות כלכליים ומערכות שלטוניות אחרות.
למבנה הזה היו חסרונות, הוא היה מסורבל, איטי ולעיתים חייב את המלך להגיע להסכמות עם מוקדי כוח שונים.
אבל היה בו גם יתרון משמעותי, הכוח לא היה מרוכז כולו בידי אדם אחד.
מוחמד בן סלמאן שינה את המשוואה הזאת,אחד הסמלים החשובים ביותר לתהליך היה מבצע המעצרים במלון ריץ-קרלטון בריאד ב־2017.
עשרות נסיכים, אנשי עסקים ובכירים סעודים נעצרו בהוראת בן סלמאן במסגרת המאבק בשחיתות. רבים מהם שוחררו לאחר שהגיעו להסדרים כספיים עם המדינה.
מבחינת השלטון היה זה מאבק בשחיתות ובהשבת כספים למדינה.
מבחינה פוליטית, לעומת זאת, היה לאירוע מסר רחב יותר, עידן הנסיכים בעלי בסיסי כוח עצמאיים הולך ומסתיים.
מי שבעבר היה יכול להסתמך על מעמד משפחתי, עושר או קשרים בתוך המערכת, כבר לא היה חסין מפני מרכז הכוח החדש.
מאז הלך התהליך והעמיק.
מוקדי כוח ביטחוניים, כלכליים ומנהליים עברו בהדרגה למעגל מצומצם יותר סביב בן סלמאן.
זו הסיבה שהמונח "המדינה הסלמאנית" הפך שימושי לתיאור השינוי. אין פירושו שמשפחת אאל סעוד חדלה לשלוט. המשפחה עדיין שולטת. אבל מרכז הכובד עבר מהמשפחה הרחבה לענף המצומצם של המלך סלמאן ובנו.
בן סלמאן כבר מנהל את המדינה שאותה יירש
הצטברות התפקידים בידיו של מוחמד בן סלמאן היא שממחישה את השינוי בצורה הטובה ביותר.
הוא יורש העצר, ראש הממשלה והדמות המרכזית בעיצוב המדיניות הכלכלית והאסטרטגית של הממלכה. הוא גם הכוח המניע מאחורי "חזון סעודיה 2030", התוכנית שאמורה לשנות את מבנה הכלכלה הסעודית ולהפחית את התלות בנפט.
לכן, כאשר יגיע יום הירושה, הוא לא יתחיל לבנות את שלטונו מאפס.
הוא יקבל לידיו מערכת שכבר עוצבה במידה רבה סביבו.
וזה מעלה שאלה חשובה, כאשר יהפוך למלך, האם ישמור על המבנה הנוכחי, או יאחד מחדש את תפקיד המלך וראש הממשלה וירכז בידיו סמכויות נוספות?
אין לכך עדיין תשובה, לריכוז הכוח יש יתרון ברור, לדברי גורמים ביטחוניים, בן סלמאן יכול לקבל החלטות במהירות יחסית, לשנות סדרי עדיפויות כלכליים, לקדם פרויקטים לאומיים, לחתום על הסכמים ולשנות מדיניות חוץ וביטחון בלי להתמודד עם מוקדי כוח משפחתיים רבים כפי שהיה בעבר.
זו אחת הסיבות לכך שסעודיה הצליחה בשנים האחרונות לבצע שינויים כלכליים וחברתיים בקצב מהיר מאוד.
אבל אותו מנגנון בדיוק יוצר גם חולשה.
ככל שיותר סמכויות מרוכזות בידי אדם אחד, כך המערכת תלויה יותר בשיקול דעתו. מנגנוני האיזון המסורתיים נחלשים, והיכולת של גורמים אחרים בתוך המערכת לבלום החלטה שגויה או לתקן אותה הופכת מוגבלת יותר.
הסיכון אינו בהכרח מרד בתוך משפחת המלוכה, בן סלמאן כבר הוכיח את יכולתו לנטרל מוקדי התנגדות.
הסיכון הוא שמערכת ריכוזית מאוד תהיה יעילה בשגרה, אך פגיעה יותר בעיתות משבר.
ריכוז הכוח בתוך הממלכה הוא רק מחצית מהסיפור, המחצית השנייה מתרחשת מחוץ לגבולותיה.
בשנים האחרונות הבינה ריאד כי התלות בארה"ב אינה מעניקה לה בהכרח את הביטחון שהעניקה בעבר.
ההתקפות האיראניות, פעילות החות'ים, הפגיעה בתשתיות האנרגיה והאיומים על נתיבי הספנות המחישו לסעודים את פגיעותה של הממלכה.
מכאן התפתחה תפיסה חדשה: סעודיה צריכה לבנות לעצמה יכולת פעולה ומרחב תמרון שאינם תלויים במעצמה אחת.
הקשרים עם סין, ההתקרבות לטורקיה והעמקת היחסים עם פקיסטן הם חלק מהתהליך הרחב הזה.
"ברית מכה" היא הביטוי הצבאי של השינוי
הברית הביטחונית בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן היא אולי הביטוי הדרמטי ביותר לניסיון הזה.
לפי הדיווחים האחרונים בתקשורת הערבית, שלוש המדינות מבקשות להעמיק את שיתוף הפעולה באמצעות מפגשים בין שרי ההגנה, תרגילים משותפים ושיתוף פעולה בתעשיות הביטחוניות.
אבל חשוב שלא להציג זאת עדיין כגוש צבאי מגובש.
לשלוש המדינות יש יכולות שונות, אינטרסים שונים ומערכות קבלת החלטות שונות. קיימים גם פערים משמעותיים בשאלת האיומים ובאופן שבו כל אחת מהן מגדירה את האינטרס הלאומי שלה.
לכן, אומרים גורמים ביטחוניים, בשלב הזה, "ברית מכה" היא יותר איתות אסטרטגי מאשר ברית מבצעית מלאה.
המסר של ריאד הוא שסעודיה רוצה יותר מאפשרות אחת להבטיח את ביטחונה.
כאן מתחברים שני התהליכים, בתוך הממלכה, מוחמד בן סלמאן מרכז את מוקדי קבלת ההחלטות.
מחוצה לה, הוא מרחיב את מספר השותפים האסטרטגיים של סעודיה.
שני התהליכים משתלבים בתפיסת עולם ברורה והיא שסעודיה חזקה יותר, עצמאית יותר ופחות תלויה בגורם חיצוני יחיד.
וזה שינוי משמעותי במאזן הכוחות במזרח התיכון.
ומה זה אומר לישראל?
מבחינת ישראל, אומרים גורמים מדיניים בכירים, השינוי הזה מחייב שינוי בחשיבה.
סעודיה חזקה, יציבה ועצמאית יותר יכולה להיות שותפה חשובה לישראל בהתמודדות עם איראן ועם איומים אזוריים.
ריאד היא כוח מרכזי בעולם הערבי, בעלת משאבים עצומים, השפעה דתית ופוליטית ויכולת להשפיע על מדינות רבות.
אבל ישראל אינה יכולה עוד להניח שסעודיה החזקה הזאת תהיה בהכרח חלק מציר אזורי בהובלת וושינגטון וירושלים.
בן סלמאן בונה מודל אחר, סעודיה כמעצמה בעלת מספר שותפים ומספר חלופות.
ארה"ב תישאר שותפה מרכזית, סין תמשיך להיות חשובה. טורקיה ופקיסטן עשויות להפוך לשותפות ביטחוניות משמעותיות יותר, ומדינות נוספות באזור יוכלו להשתלב ברשת הקשרים הסעודית.
מבחינת ירושלים, המשמעות היא שהנחת העבודה הישנה שסעודיה היא בעיקר יעד לנורמליזציה במסגרת ציר אמריקני-ישראלי כבר אינה מספיקה.
צריך להתמודד עם אפשרות אחרת, סעודיה כמעצמה עצמאית שמנהלת יחסים עם ישראל בהתאם לאינטרסים שלה, ולא כחלק אוטומטי ממחנה אחד.
לדברי גורמים ביטחוניים, הצווים המלכותיים האחרונים אינם יוצרים את המציאות החדשה. הם חושפים וממסדים אותה.
סעודיה עדיין נשלטת על ידי משפחת אאל סעוד, אך בתוך המשפחה עצמה השתנה מאזן הכוחות.
המלוכה המשפחתית נשארה על כנה אבל הפכה ריכוזית יותר.
מרכז הכוח עבר בהדרגה מהמשפחה הרחבה למעגל מצומצם סביב המלך סלמאן ובנו. במקביל, סעודיה מנסה לעבור ממעמד של מדינה הנשענת על מטרייה ביטחונית אמריקנית למעמד של מעצמה אזורית בעלת יכולת פעולה ומספר שותפים, זהו השילוב שמגדיר את סעודיה החדשה.
מבחינת מוחמד בן סלמאן, שני התהליכים מעניקים לו יתרון. הראשון מבטיח את שליטתו הפוליטית. השני מעניק לממלכה מרחב תמרון רחב יותר.
אם התהליך יצליח, סעודיה תהפוך למעצמה אזורית עצמאית יותר, בעלת יכולת להשפיע על מאזן הכוחות בין איראן, טורקיה, ישראל וארה"ב ולא רק להגיב לו.
סעודיה חזקה ויציבה יכולה להיות שותפה אסטרטגית חשובה עבור ישראל, אבל ככל שהיא מתחזקת ועצמאית יותר, כך היא גם תהיה פחות צפויה ופחות מחויבת למסגרות שאינן משרתות את האינטרסים שלה.
לכן השאלה החשובה בעתיד לא תהיה רק מי יהיה המלך הבא של סעודיה.
השאלה תהיה איזו סעודיה הוא יירש ועד כמה סעודיה של מוחמד בן סלמאן תהיה מוכנה להיות שותפה של ישראל בסדר האזורי החדש.
בן סלמאן אינו רק מכין את עצמו להיות מלך,הוא כבר בונה את המשטר שבו הוא יהיה המלך ואת סעודיה שאותה הוא רוצה להוביל.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
