נשיא ארה"ב דונלד טראמפ העניק, במהלך מערכת הבחירות בישראל, פעמיים תמיכה פומבית לראש הממשלה בנימין נתניהו, ואף קרא לציבור הישראלי להצביע עבורו.
ההתערבות החריגה במערכת הבחירות בישראל נובעת, על פי גורמים מדיניים בכירים, משילוב של אינטרסים ביטחוניים, פוליטיים וכלכליים.
לדבריהם, טראמפ זקוק לנתניהו כשותף להמשך המערכה מול איראן, אך גם כמי שיוכל לחלוק עמו את האחריות להחלטות המלחמה ולתוצאותיה. ברקע נמצאים גם הקשרים בין הימין האמריקני, תורמים רפובליקנים ומערכת היחסים האישית בין שני המנהיגים.
נתניהו כשותף להשלמת המשימה מול איראן
הנימוק המרכזי שטראמפ הציג לתמיכתו בנתניהו הוא המלחמה באיראן. הנשיא האמריקני טען כי אם נתניהו לא ימשיך לכהן כראש ממשלה, ארה"ב עלולה להידרש להשלים לבדה את המשימה מול טהרן. נתניהו מיהר להשיב כי השניים ישלימו את המשימה יחד.
המסר הזה מבטא את האופן שבו טראמפ מבקש להציג את המערכה, לא כמהלך אמריקני בלבד, אלא כמאמץ משותף של וושינגטון וירושלים. מבחינתו, נתניהו אינו רק מנהיג של מדינה בעלת ברית, אלא שותף מרכזי למהלך צבאי ומדיני שתוצאותיו עדיין אינן ברורות.
מבחינת טראמפ, אומרים גורמיםמדיניים,המשך כהונתו של נתניהו עשוי להבטיח רציפות בשיתוף הפעולה ולהקל עליו לטעון כי המערכה עדיין מתנהלת בהתאם ליעדים שהציבו שני הצדדים. חילופי שלטון בישראל עלולים לשנות את האופן שבו תוצג המלחמה, גם אם הממשלה החדשה תמשיך להחזיק בעמדה תקיפה כלפי איראן.
ממשלה חדשה שאינה בראשות נתניהו,עשויה לבחון מחדש את ההחלטות שהתקבלו בתקופת נתניהו, להדגיש את המחירים הביטחוניים והכלכליים של המערכה או להטיל על קודמתה חלק מהאחריות לתוצאותיה. מבחינת טראמפ,אומרים גורמים מדיניים, אפשרות כזאת עלולה לסבך את ניסיונו להציג את המלחמה כהצלחה אמריקאית ישראלית.
לדברי גורמים מדיניים,אחד ההיבטים המרכזיים בתמיכתו של טראמפ בנתניהו נוגע לחלוקת האחריות הפוליטית. אם המערכה לא תשיג את יעדיה המוצהרים, ואם איראן תמשיך להחזיק ביכולות שישראל וארה"ב ביקשו לפגוע בהן, שני המנהיגים יידרשו להסביר את תוצאות המלחמה ואת המחיר ששילמו עליהן.
נתניהו וטראמפ חולקים במקרה הזה אינטרס משותף. שניהם מעורבים בהחלטות שהובילו למערכה, ושניהם זקוקים להצגת תוצאות שיצדיקו את המדיניות שנקטו. כל עוד נתניהו נשאר בתפקיד, טראמפ יכול להמשיך להציג את המהלך כמשימה משותפת ולהישען על שותף ישראלי שיש לו אינטרס להגן על ההחלטות שהתקבלו.
אם נתניהו יפסיד בבחירות, ממשלה חדשה בישראל תוכל להציג את עצמה כמי שנדרשת להתמודד עם השלכות מדיניות קודמת. אין פירוש הדבר שהיא תאמץ בהכרח מדיניות מתונה יותר כלפי איראן. חלק מיריביו של נתניהו עשויים לתמוך בהמשך הלחץ הצבאי, אך הם לא יהיו מחויבים באותה מידה להגן על החלטותיו הקודמות או על האופן שבו טראמפ מציג את תוצאות המלחמה.
לכן, השאלה מבחינת הנשיא האמריקני אינה רק אם ישראל תמשיך לפעול נגד איראן, אלא גם מי יעמוד לצדו בהסברת המערכה ובהגנה על תוצאותיה.
למערכת היחסים האישית בין טראמפ לנתניהו יש חשיבות בפני עצמה. הנשיא האמריקני מכיר את נתניהו ועבד עמו לאורך שנים, ולכן הוא עשוי להעדיף את המשך שיתוף הפעולה עם מנהיג שאת דרכי פעולתו הוא מכיר.
ממשלה ישראלית חדשה שאינה בראשות נתניהו, גם אם תתמוך במדיניות תקיפה מול איראן, עשויה לנהל את יחסיה עם וושינגטון באופן מוסדי ועצמאי יותר. היא תוכל להישען על מערכת הביטחון, על משרד החוץ ועל שיקולים מדיניים רחבים, ולא בהכרח על הקשר האישי בין ראש הממשלה לנשיא האמריקני.
עם זאת, לפי הדיווחים שפורסמו בארה"ב, אין תמימות דעים בממשל בנוגע להמשך כהונתו של נתניהו. חלק מהיועצים סבורים שממשלה ישראלית חדשה עשויה להיות קשובה יותר לדרישות האמריקאיות, במיוחד אם לא תהיה תלויה במפלגות הימין הקיצוני. אחרים הביעו הסתייגויות מהערכותיו של נתניהו לפני המערכה מול איראן ומהיבטים במדיניותו האזורית.
גם סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס נמנע, לפי הדיווחים, מלהביע תמיכה פומבית בנתניהו, והסתפק באמירה כי עמדת הנשיא היא החשובה. הדברים ממחישים כי תמיכתו של טראמפ אינה משקפת בהכרח הסכמה מלאה בתוך הממשל לגבי האינטרס האמריקני בטווח הארוך.
טראמפ מעדיף את השותף המוכר, אך חלק מאנשיו עשויים לראות בחילופי שלטון בישראל הזדמנות לקדם מערכת יחסים שתאפשר לוושינגטון השפעה ישירה יותר על מדיניות ירושלים.
התמיכה הפומבית עשויה להפוך למנוף לחץ
ההתערבות של טראמפ בבחירות עשויה לשרת אותו גם לאחר סיום מערכת הבחירות. אם נתניהו יישאר בשלטון, הנשיא האמריקני יוכל לטעון כי התגייס למענו בשעה פוליטית רגישה. תמיכה כזאת אינה יוצרת התחייבות רשמית מצד ראש הממשלה, אך היא עשויה להגדיל את הציפיות האמריקאיות להיענות לדרישות הנשיא.
הדבר עשוי להיות משמעותי במיוחד בנוגע לאיראן. נתניהו עשוי לראות בהמשך הלחץ הצבאי צורך ביטחוני, בעוד טראמפ יצטרך להביא בחשבון גם את המחיר הכלכלי, את דעת הקהל בארה"ב ואת השפעת המלחמה על מעמדו הפוליטי.
אם הנשיא יבקש לקדם הסדר, לצמצם את היקף המערכה או להציג את סיומה כהישג, הוא עשוי לצפות מנתניהו לשתף פעולה. במקרה כזה, התמיכה האמריקאית עשויה להתברר גם כמקור להשפעה על החלטות ישראל.
אין ודאות שטראמפ מתכנן לגבות מנתניהו תמורה מסוימת, אך התמיכה החריגה מעניקה לו בסיס פוליטי לדרוש התחשבות רבה יותר בעמדותיו, "אין ארוחות חינם" אומר גורם מדיני בכיר.
אם נתניהו יפסיד בבחירות, טראמפ יוכל להסתגל לממשלה חדשה ולנסות לבנות עמה מערכת יחסים.
האינטרסים הפוליטיים והכספיים של הימין האמריקני
לצד שיקולי המלחמה, גורמים מדיניים בכירים מצביעים על האינטרסים הפוליטיים והכלכליים הקשורים לימין האמריקני ולתורמים הגדולים של המפלגה הרפובליקנית.
מערכת הבחירות לקונגרס האמריקני מחייבת את הרפובליקנים לגייס משאבים משמעותיים. רשתות של תורמים עשירים המזוהים עם הימין האמריקני, ובהם תורמים יהודים התומכים בנתניהו, ממלאות תפקיד במערכת הפוליטית. שמירה על יחסים טובים עם המעגלים האלה עשויה להיות שיקול נוסף עבור טראמפ.
עם זאת, אין די בעצם קיומם של קשרים פוליטיים וכלכליים כדי לקבוע שהם הסיבה הישירה להתערבותו של הנשיא בבחירות בישראל. יש לראות בהם חלק ממכלול האינטרסים, לצד המערכה מול איראן והקשר האישי בין שני המנהיגים.
ההיסטוריה מלמדת שהיחסים בין נשיאי ארה"ב לראשי ממשלות ישראל הושפעו לא פעם גם ממאבקים פוליטיים פנימיים. בתחילת שנות התשעים התעמת הנשיא ג'ורג' בוש האב עם ראש הממשלה יצחק שמיר על רקע מדיניות ההתנחלויות, ועיכב ערבויות להלוואות בהיקף של עשרה מיליארד דולר. שמיר הפסיד בבחירות ב־1992 ליצחק רבין, ובאותה שנה הפסיד בוש בבחירות לנשיאות לביל קלינטון.
ב־1996 הפגין הנשיא קלינטון העדפה לשמעון פרס ערב הבחירות בישראל, שבהן ניצח נתניהו. בשנת 2015 נשא נתניהו נאום בקונגרס האמריקני, בהזמנת יו"ר בית הנבחרים הרפובליקני ג'ון ביינר, בניסיון לבלום את הסכם הגרעין שקידם ממשל ברק אובמה. המהלך העמיק את הזיקה בין נתניהו לבין המפלגה הרפובליקנית והפך את היחסים עם ישראל לנושא בולט במחלוקת הפוליטית האמריקנית.
בשנת 2019 הכיר טראמפ בריבונות ישראל ברמת הגולן, שבועות אחדים לפני הבחירות בישראל. גם אז השתלבו החלטותיו המדיניות ביחסיו הקרובים עם נתניהו.
ההתערבות הנוכחית משתלבת אפוא בהיסטוריה ארוכה של קשרים בין הפוליטיקה האמריקנית למערכת הפוליטית בישראל, אך היא בולטת בשל הקשר הישיר שטראמפ יוצר בין זהות ראש הממשלה הישראלי לבין המשך המערכה נגד איראן.
האינטרסים של טראמפ ונתניהו אינם זהים
למרות הקרבה בין שני המנהיגים,אומרים גורמים מדיניים, אין פירוש הדבר שהם חולקים את אותם אינטרסים בכל נושא. נתניהו מדגיש את הצורך הביטחוני והאסטרטגי בהמשך הלחץ על איראן. טראמפ, לעומתו, חייב להביא בחשבון גם את ההשלכות הכלכליות של המלחמה ואת השפעתה על מצבו הפוליטי בארה"ב.
מחירי האנרגיה, הפגיעה האפשרית בחקלאים האמריקנים והחשש מפני שחיקה בתמיכה הציבורית מגבילים את חופש הפעולה של הנשיא. ככל שהמערכה מתארכת והמחיר הכלכלי גדל, עשוי להיווצר פער בין רצונו של נתניהו להמשיך בלחץ הצבאי לבין הצורך של טראמפ להציג הישג שניתן לתרגם להצלחה מדינית ופוליטית.
הפער הזה עשוי להתחדד אם טראמפ יחליט שהגיע הזמן לסיים את המערכה או להגיע להסדר עם איראן. במקרה כזה, הקשר האישי בין שני המנהיגים לא בהכרח ימנע מחלוקות, והתמיכה הפומבית בנתניהו לא תבטיח שהנשיא יקבל את כל דרישותיו.
המבחן האמיתי מגיע לאחר הבחירות
התערבותו של טראמפ בבחירות בישראל משקפת שילוב של שלושה אינטרסים מרכזיים: שימור השותפות עם נתניהו במערכה מול איראן, הגנה על החלטות המלחמה ועל האופן שבו יוצגו תוצאותיה, ושמירה על קשרים פוליטיים עם הימין האמריקני ועם מעגלי התורמים שלו.
הבחירות יקבעו מי יעמוד בראש הממשלה בישראל, אך הן לא יכריעו לבדן את עתיד היחסים עם וושינגטון או את מדיניות ישראל כלפי איראן. גם ממשלה חדשה עשויה להמשיך בקו תקיף, ואילו ממשלה בראשות נתניהו עלולה למצוא את עצמה מול דרישות אמריקאיות שאינן תואמות את העדפותיה.
המבחן האמיתי יהיה באופן שבו טראמפ וראש הממשלה הישראלי יתמודדו עם השלב הבא של המערכה, עם המחיר הכלכלי ועם האפשרות להסדר מדיני. אם נתניהו יישאר בשלטון, התמיכה שקיבל עשויה לחזק את הקשר עם טראמפ, אך גם להגדיל את הציפיות האמריקאיות ממנו. אם תקום ממשלה חדשה, הנשיא יצטרך להסתגל לשותף אחר, אך לא בהכרח למדיניות ישראלית שונה בתכלית.
בסופו של דבר,אומרים גורמים מדיניים, התמיכה של טראמפ בנתניהו אינה רק מחווה של ידידות אישית. היא מבטאת את רצונו לשמר שותף במערכה מול איראן ולמנוע מצב שבו האחריות לתוצאותיה תוטל בעיקר על הממשל האמריקני. לצד זאת, היא משקפת את הקשרים הפוליטיים בין שני המנהיגים ואת החשיבות שטראמפ מייחס לזהות ההנהגה בירושלים.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
