הסכם ההגנה, המכונה "הסכם מכה", שעליו חתמו בריאד ב-7 באוגוסט סעודיה, טורקיה ופקיסטן במכה אינו עוד הסכם צבאי בין שלוש מדינות. אם אכן יתממש במלואו, הוא עשוי להיות אחד המהלכים המשמעותיים ביותר בעיצוב מחדש של מערכת הביטחון במזרח התיכון בשנים האחרונות, כך מעריכים גורמים מדיניים בכירים.
קיימת אפשרות שגם מצרים תצטרף להסכם הזה.
שר החוץ של טורקיה הקאן פידאן אמר אמש כי הסכם ההגנה שנחתם זהה מבחינה טכנית לסעיף 5 של ברית נאט"ו, שלפיו תקיפה על מדינה אחת תתפרש כהתקפה על יתר המדינות בהסכם.
הוא ציין כי "תוקם ועדת שרים כחלק מהברית, בדומה לנאט"ו, וכן מזכירות כללית. מצרים עשויה להצטרף להסכם ההגנה לאחר שיוסדרו עניינים טכניים מסוימים". הוא הוסיף כי "איראן אינה היעד של ברית ההגנה, איש אינו מהווה יעד כל עוד אינו תוקף את המדינות החברות".
על פי דיווחים בתקשורת הערבית, ההסכם קובע כי מתקפה מזוינת נגד אחת משלוש המדינות תיחשב מתקפה נגד שלושתן, ומחייב אותן לפעול לחיזוק ההרתעה וההגנה המשותפת. בכך עוברות ריאד, אנקרה ואסלאמאבאד משיתוף פעולה ביטחוני נקודתי למסגרת של הגנה קולקטיבית.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי מעבר לסעיפים הפורמליים, יש כאן מסר אסטרטגי רחב בהרבה, מדינות מרכזיות בעולם המוסלמי מתחילות לבנות לעצמן מנגנוני כוח אזוריים שאינם תלויים לחלוטין בארה"ב.
לדבריהם, היתרון הגדול של המסגרת החדשה הוא בשילוב היכולות של שלוש המדינות.
פרשנים ערבים מציינים כי סעודיה מביאה לשולחן עוצמה כלכלית אדירה, משאבים והשפעה רחבה בעולם הערבי. טורקיה מביאה כוח צבאי משמעותי, תעשייה ביטחונית מתקדמת וניסיון בפיתוח מערכות לחימה, ובהן כטב"מים. פקיסטן מביאה צבא גדול ובעל ניסיון מבצעי ובעיקר מימד נוסף שאין לשתי השותפות האחרות והוא נשק גרעיני.
השילוב הזה הוא שהופך את ההסכם למעניין. כל אחת מהמדינות מספקת לאחרות רכיב כוח שחסר להן, וביחד הן עשויות ליצור מערכת ביטחונית בעלת משקל אזורי משמעותי.
לפי ההסכם, שיתוף הפעולה עשוי לכלול ייצור ביטחוני, חילופי מודיעין, אימונים משותפים, העברת טכנולוגיה, פיתוח יכולות הגנה ותיאום מבצעי. שלוש המדינות אף בוחנות הקמת מזכירות כללית קבועה שתנהל את ההסכם ותעניק לו מסגרת מוסדית ארוכת טווח.
העיתוי לחתימת ההסכם אינו מקרי,פרשנים ערבים מעריכים כי המלחמה בין ארה"ב לאיראן והטלטלה שעברה על המערכת האזורית חיזקו בקרב מדינות המפרץ את התחושה שהסתמכות מוחלטת על וושינגטון אינה מספקת עוד. סעודיה, במיוחד, ניצבת כעת בפני איום מצד החות'ים בתימן, כולל מצור ימי, ומול מציאות שבה ביטחון נתיבי השיט בים האדום ובמפרצים הפך לנושא אסטרטגי מרכזי.
לדבריהם, ריאד מעוניינת לגוון את מקורות הביטחון שלה. לא לנטוש את ארה"ב, אלא להוסיף לה שכבות הגנה אזוריות.
זהו שינוי חשוב בתפיסת הביטחון, במקום שמעצמה חיצונית תספק את הביטחון למדינות האזור, מדינות האזור עצמן מבקשות לייצר מנגנון ביטחוני משותף.
איראן היא היעד הלא מוצהר
שלוש המדינות אינן מציגות את ההסכם כברית אנטי איראנית. גם סעודיה מדגישה כי אין מדובר בציר צבאי או בגוש אידיאולוגי או עדתי.
אבל פרשנים ערבים מתקשים להתעלם מההקשר האזורי נוכח הקשיים הרבים של ארה"ב בעימות הצבאי שלה מול איראן.
סעודיה מתמודדת עם האיום החות'י הנתמך בידי איראן. טורקיה מתחרה עם איראן על השפעה אזורית, ופקיסטן אינה מעוניינת לראות את טהרן הופכת לכוח הדומיננטי באזור.
לכן, גם אם ההסכם אינו מכוון רשמית נגד איראן, עצם החיבור בין שלוש המדינות יוצר, להערכת אותם פרשנים, משקל נגד חדש.
וזה בדיוק מה שהופך אותו למעניין, לראשונה מתגבשת אפשרות של מערכת כוח סונית שאינה זקוקה בהכרח לארה"ב כדי לאזן את האיום הצבאי שנשקף מצד איראן.
כיצד ישראל רואה את "הסכם מכה"?
גורמים ביטחוניים בכירים בישראל אומרים כי ישראל עוקבת בדאגה רבה אחר התגבשות המסגרת המשולשת בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן שעוגנה ב"הסכם מכה".
לדבריהם, מדובר בהתפתחות אסטרטגית חשובה שעשויה לשנות את מאזן הכוחות האזורי, במיוחד אם ההסכם יתפתח ממתכונת הצהרתית למנגנון ביטחוני פעיל.
דבריו של שר ההגנה הפקיסטני בסוף השבוע האחרון מעוררים דאגה רבה בדרג המדיני בירושלים.
חוואג'ה מוחמד אסיף, שר ההגנה של פקיסטן, אמר ב-8 באוגוסט כי "על העולם האיסלאמי להתאחד כדי להתמודד עם האיום המשותף הנשקף מצד ישראל". הוא אמר את הדברים לאחר חתימת הסכם ההגנה המשותף שנחתם עם סעודיה וטורקיה, והוסיף: "ישראל מהווה איום על כולנו. על המדינות האיסלאמיות לאמץ גישה מתואמת כדי להתמודד עם האיום הזה".
ישראל רגילה לחשוב על המזרח התיכון במונחים של עליונות צבאית ישראלית מצד אחד והסתמכות של מדינות ערב המתונות על ארה"ב מצד שני. גורמים ביטחוניים בישראל מעריכים כי הברית המשולשת החדשה מערערת על חלק מהמשוואה הזאת.
לדבריהם, אם המסגרת המשולשת תהפוך לברית ביטחונית אפקטיבית, ישראל תיאלץ להתמודד עם מציאות שבה שלוש מעצמות סוניות , בעלות עוצמה כלכלית, צבאית, טכנולוגית ואחת מהן גם גרעינית , מתאמות ביניהן את מדיניותן הביטחונית.
אין פירוש הדבר שהברית מכוונת נגד ישראל. אין לכך אינדיקציה ישירה בהסכם עצמו. אבל מבחינת אותם גורמים ביטחוניים, עצם הופעתו של מוקד כוח אזורי חדש מחייבת בחינה מחודשת של הנחות היסוד האסטרטגיות של ישראל.
גורמים ביטחוניים בישראל מצביעים גם על השלכה אפשרית נוספת והיא היחסים בין ישראל לסעודיה.
עד כה ניתן היה לראות בנורמליזציה אפשרית בין ירושלים לריאד חלק ממערכת רחבה יותר של בניית חזית אזורית מול איראן, בחסות אמריקנית. ישראל הייתה אמורה לספק חלק מהיכולות הצבאיות והטכנולוגיות, ארצות הברית את המטרייה האסטרטגית, וסעודיה את משקלה הכלכלי והמדיני.
הברית החדשה משנה, להערכתם, חלק מהמשוואה.
אם סעודיה יכולה להסתמך על פקיסטן וטורקיה כשותפות ביטחוניות, היא אינה חייבת לבנות את כל מערך ההרתעה שלה סביב ישראל וארה"ב, היא כבר חתמה באחרונה עם ארה"ב על הסכם גרעין אזרחי שאליו שאפה בשנים האחרונות כדי לחזק את ביטחונה וכלכלתה.
גורמים ביטחוניים בישראל סבורים אפוא כי ככל שלסעודיה יהיו יותר חלופות אסטרטגיות, כך עשוי להצטמצם התמריץ שלה לשלם מחיר מדיני גבוה עבור שותפות ביטחונית עם ישראל.
טורקיה היא המשתנה המסוכן ביותר
מבין שלוש המדינות, דווקא טורקיה עשויה להיות, להערכת גורמים ביטחוניים בישראל, המשתנה המשמעותי ביותר.
אנקרה אינה רק מעצמה צבאית אזורית. היא גם שחקנית בעלת השפעה עמוקה בזירה הפלסטינית ובעולם המוסלמי, ומערכת היחסים שלה עם ישראל נמצאת בשנים האחרונות במתח חריף.
גורמים ביטחוניים בישראל מזהירים כי הצטרפותה למסגרת ביטחונית עם סעודיה ופקיסטן עשויה להעניק לה מנוף נוסף להרחבת השפעתה בעולם הסוני ובזירה הפלסטינית.
מבחינת ישראל, המשמעות היא שטורקיה אינה רק יריבה מדינית בזירות מסוימות, אלא עלולה להפוך בהדרגה לשחקנית מרכזית במערכת הביטחון האזורית החדשה.
מצד שני, פרשנים ערבים מדגישים כי הברית אינה בהכרח נוחה גם לאיראן. טורקיה וסעודיה עשויות לשתף פעולה עם פקיסטן נגד איומים משותפים, אך במקביל להתחרות ביניהן על השפעה אזורית. לכן לא מדובר בהכרח בגוש הומוגני, אלא במערכת מורכבת של אינטרסים משותפים לצד יריבויות.
המשוואה אינה מסתיימת במזרח התיכון,פרשנים ערבים מציינים כי פקיסטן והודו הן יריבות אסטרטגיות, והעמקת הקשרים הביטחוניים בין איסלאמאבאד לריאד עלולה לעורר חשש בניו דלהי. סעודיה היא שותפה כלכלית חשובה להודו, וטורקיה אף היא מעורבת במערכת היחסים המורכבת בין שתי המדינות.
אם הברית המשולשת תהפוך למנגנון פעולה של ממש, היא עשויה אפוא להשפיע גם על מאזן הכוחות בדרום אסיה.
כך הופך הסכם מכה ממסגרת אזורית מצומצמת למהלך בעל פוטנציאל גיאו אסטרטגי רחב.
"הסכם מכה" עצמו מגדיר את ההסכם כמסגרת להגנה משותפת, ולא כברית צבאית או כגוש אידיאולוגי, אולם גורמים ביטחוניים בכירים בישראל רואים בו ברית צבאית סונית מסוכנת לישראל.
אבל פרשנים ערבים מעריכים כי אם שלוש המדינות יצליחו להפוך את ההסכם למנגנון קבוע של שיתוף מודיעין, תעשיות ביטחוניות, אימונים, תיאום מבצעי והגנה הדדית , הוא עשוי להפוך לגרעין של מערכת אזורית רחבה יותר.
לדבריהם, מדינות נוספות במפרץ ובעולם המוסלמי עשויות לראות במודל הזה דרך להקטין את התלות בארה"ב ולבנות לעצמן יכולת הרתעה עצמאית ולאתגר את הנשיא טראמפ וכל מי שיחליף אותו כנשיא.
במשך עשרות שנים נשענה מערכת הביטחון של המדינות הסוניות על ארה"ב. וושינגטון סיפקה את המטרייה האסטרטגית, מכרה נשק, הציבה כוחות והעניקה למדינות האזור תחושת ביטחון.
כעת מתפתח תהליך אחר, פרשנים ערבים מזהים מגמה שבה מדינות האזור מתחילות לבנות מנגנוני ביטחון משל עצמן. אין פירוש הדבר שארה"ב יוצאת מהמזרח התיכון. היא עדיין הכוח הצבאי החזק ביותר באזור ובעלת ברית מרכזית של סעודיה וטורקיה. אבל עצם העובדה שמדינות מרכזיות מחפשות חלופות למערכת האמריקנית היא, מבחינתם, שינוי אסטרטגי בפני עצמו.
ישראל חייבת להיערך למציאות החדשה
מבחינת גורמים ביטחוניים בכירים בישראל, המסקנה אינה שצריך להיכנס לפאניקה אלא להבין שהמזרח התיכון משתנה.
ישראל אינה יכולה להניח עוד שהעליונות הצבאית שלה לבדה תבטיח לה חופש פעולה בלתי מוגבל, או שסעודיה תיאלץ לבחור בה כשותפה הביטחונית העיקרית שלה מול איראן.
לדברי הגורמים הביטחוניים, המציאות החדשה מחייבת את ירושלים לחזק את יכולות המודיעין וההגנה האווירית, אך לא פחות מכך להשקיע בדיפלומטיה האזורית.
היחסים עם סעודיה הופכים חשובים יותר, לא פחות. גם היחסים עם טורקיה דורשים חשיבה מחודשת, אפילו אם הפערים בין המדינות עמוקים, ישראל חייבת ליזום את הפשרת היחסים עם טורקיה, אומר גורם ביטחוני בכיר.
האתגר של ישראל אינו רק להתמודד עם ברית חדשה. האתגר הוא למנוע מצב שבו הברית הצבאית הזאת תהפוך לחלק ממערכת אזורית מאוחדת היטב שבסופו של דבר תכוון נגד ישראל.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
