הסכם מכה בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן נכנס לשלב החשוב ביותר שלו. לאחר החתימה על הסכם ההגנה המשותפת באוגוסט ולאחר סדרת פגישות בין שרי החוץ, שרי ההגנה והרמטכ"לים של שלוש המדינות, התכנסה בריאד הוועדה לאסטרטגיה מדינית והגנתית של הברית.
הפעם לא מדובר רק במפגש דיפלומטי. הדיון התקיים על רקע ההסלמה מול החות'ים והאיום הגובר מדרום על סעודיה, ובמקביל להצעה איראנית לבחון דיאלוג מדיני עם החות'ים.
להערכת גורמים ביטחוניים, המשמעות היא שהסכם מכה מתחיל לעבור מהצהרות מדיניות לבניית מנגנון ביטחוני ממשי.
שלוש המדינות הודיעו כי הן מחויבות להרתעה קולקטיבית מפני מתקפות על סעודיה ועל המקומות הקדושים, ולחיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני, התיאום וההתייעצויות. הן גם חזרו על העיקרון שלפיו תקיפה נגד אחת מחברות הברית פוגעת בביטחון הקולקטיבי של כולן.
זהו שינוי משמעותי, תקיפה נגד סעודיה אינה מוצגת עוד רק כבעיה סעודית, אלא כאיום על מנגנון ביטחון משותף.
לדברי גורמים ביטחוניים,המבחן הראשון של ברית מכה יהיה החות'ים.
סעודיה מתמודדת עם טילים בליסטיים, כטב"מים ואמצעי תקיפה נוספים של החות'ים. האתגר אינו רק ליירט את האיום, אלא לבנות לאורך זמן מערכת הגנה הכוללת מודיעין, התרעה, מערכות הגנה, נשק מדויק ויכולת תגובה.
שלוש המדינות גינו את הניסיונות לפגוע בערים הקדושות לאסלאם במכה ובאלמדינה ואת התקיפות נגד ערים ומתקנים אזרחיים וכלכליים. פקיסטן וטורקיה הדגישו את חומרת האיום על המקומות הקדושים.
במקביל החליטו המדינות לעבור להפעלה מוסדית וליישום מעשי של התחייבויות ההגנה המשותפת, כולל העמדת כוחות ויכולות צבאיות והצבתם המהירה בסעודיה, בכפוף להסדרים שאושרו ולחקיקה הלאומית.
הגנרל הפקיסטני בדימוס נעמאן מחמוד מונה למזכ"ל הראשון של ברית מכה לתקופה של שלוש שנים. לצד הקמת מזכירות קבועה בסעודיה ושיתוף פעולה בתעשיות הביטחוניות, בטכנולוגיה ובייצור משותף, המינוי מעיד על ניסיון להפוך את ההסכם ממסגרת של הצהרות למנגנון בעל יכולת פעולה.
כאן מקבלת טורקיה חשיבות מיוחדת. שר החוץ האקן פידאן אמר כי טורקיה תבחן את הצרכים הצבאיים של סעודיה מול ההתקפות החות'יות. לדברי גורמים ביטחוניים, טורקיה יכולה לספק נשק, כטב"מים, תחמושת ומערכות מדויקות, לצד מודיעין, הכשרה, ייעוץ וידע טכנולוגי.
הדבר חשוב משום שהמערכה מול החות'ים אינה מלחמה קונבנציונלית. הם יכולים להפעיל אמצעי לחימה זולים יחסית במספרים גדולים, ולכן מערכות יקרות כמו פטריוט או THAAD אינן יכולות לבדן לספק פתרון מלא. סעודיה זקוקה לשכבות הגנה נוספות, ובתחום הזה התעשייה הביטחונית הטורקית עשויה להפוך לגורם משמעותי.
פקיסטן מביאה לברית כוח צבאי משמעותי, אם כוחות ויכולות פקיסטניים אכן יוצבו בסעודיה, זו תהיה אינדיקציה נוספת למידת המחויבות המעשית של איסלמבאד להסכם.
האם מדובר למעשה בברית נגד איראן?
רשמית, התשובה היא לא. נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן הדגיש כי ההסכם אינו מכוון נגד איראן, ישראל או מדינה שלישית. גם טורקיה וגם פקיסטן נזהרות מהידרדרות לעימות אזורי רחב.
אולם מבחינת התוצאה האסטרטגית, ההגדרה הרשמית אינה בהכרח העיקר.
אם סעודיה מקבלת מטורקיה נשק, מודיעין וייעוץ צבאי כדי להתמודד עם החות'ים, ואם פקיסטן מעמידה לרשות הברית כוחות ויכולות, נוצר בהדרגה מנגנון אזורי שמחזק את סעודיה מול אחד הגורמים המזוהים ביותר עם איראן.
לכן השאלה המרכזית אינה רק נגד מי הברית הוקמה באופן רשמי, אלא איזה מאזן כוחות היא יוצרת בפועל.
היבט נוסף הוא ההצעה האיראנית. שר החוץ הפקיסטני איסחאק דאר אמר כי איראן הציעה לבחון מעורבות מדינית מול החות'ים במקום פעולה צבאית. לדבריו, אין מדובר בהצעה רשמית או בהסכם כתוב, אלא ברעיון שהועלה בשיחות בין שרי החוץ.
למעשה, אומרים גורמים ביטחוניים, כך ניצבת ברית מכה בפני שתי אפשרויות, הפעלת מרכיב ההגנה הקולקטיבית והיערכות צבאית מול החות'ים, או בחינת ערוץ מדיני שאיראן עצמה מציעה. שלוש המדינות הודיעו גם על כוונתן לבחון דרכים לפתרון בדרכי שלום ובאמצעות דיאלוג.
לדברי גורמים ביטחוניים, לכן המבחן הראשון של הסכם מכה אינו בהכרח השאלה אם שלוש המדינות יפתחו במלחמה נגד החות'ים. המבחן הוא האם הן מסוגלות לגבש עמדה משותפת ולפעול יחד מול איום הנתמך על ידי איראן, תוך התמודדות עם הניסיון האיראני להשפיע על אופן הטיפול בו.
החות'ים הפכו למבחן הראשון של הסכם מכה משום שהאיום שלהם חורג מגבולות תימן. הם מסוגלים לאיים על סעודיה, על נתיבי השיט בים האדום ובבאב אלמנדב ועל ביטחון האנרגיה באזור.
מכאן נובעת החשיבות האסטרטגית של הברית. סעודיה מביאה משאבים, מיקום אסטרטגי ויכולת כלכלית. טורקיה מביאה תעשייה ביטחונית, טכנולוגיה וניסיון מבצעי. פקיסטן מביאה כוח צבאי משמעותי ומעמד ייחודי בעולם המוסלמי.
להערכת גורמים ביטחוניים,אם החיבור הזה יעבור מהסכם על הנייר למנגנון מבצעי, הוא עשוי ליצור מוקד כוח אזורי חדש.
מבחינת איראן, המשמעות עשויה להיות משמעותית עוד יותר. טהרן הצליחה במשך שנים לבסס את השפעתה באמצעות בעלי ברית וארגונים חמושים, המאפשרים לה להפעיל לחץ על יריבותיה מבלי להתעמת איתן ישירות. החות'ים הם דוגמה מרכזית לכך.
הצלחת סעודיה לבנות באמצעות טורקיה ופקיסטן מנגנון שיגביל את יכולת החות'ים לאיים עליה עשויה לצמצם את אחד ממנופי הלחץ האסטרטגיים של איראן בדרום חצי האי ערב.
זוהי למעשה התמונה הרחבה יותר. איראן מחזיקה במנוף לחץ במצר הורמוז, בעוד החות'ים מהווים מנוף לחץ בבאב אלמנדב. כך נוצר מצב שבו איראן ובעלות בריתה יכולות להשפיע על שני קצותיו של המרחב הימי האסטרטגי באזור, מהורמוז ועד באב אלמנדב.
ההיבט הישראלי
מבחינת ישראל, ההתפתחות הזאת ראויה לתשומת לב משום שהיא עשויה לסמן שינוי במבנה הביטחוני של המזרח התיכון.
סעודיה מנסה להרחיב את מעגל השותפים הביטחוניים שלה.
טורקיה מביאה איתה תעשייה ביטחונית מתקדמת וניסיון מבצעי, ואילו פקיסטן מביאה כוח צבאי משמעותי וקשרים מיוחדים בעולם המוסלמי.
אם התהליך יעמיק, סעודיה עשויה להיות פחות תלויה ביכולת של גורם חיצוני יחיד לספק לה הגנה, ותוכל להישען על שילוב של יכולות סעודיות, טורקיות ופקיסטניות.
מבחינת איראן, המשמעות עשויה להיות היווצרותו של מוקד כוח אזורי נוסף מול בעלת בריתה, החות'ים, גם אם אף אחת משלוש המדינות אינה מגדירה את ההסכם כברית נגד איראן.
מבחינת החות'ים, המבחן פשוט יותר. עד היום הם הצליחו להפעיל לחץ משמעותי על סעודיה באמצעות אמצעי לחימה זולים יחסית ויכולת לפגוע בתשתיות וביעדים אסטרטגיים. אם הסכם מכה יצליח לשנות את המשוואה הזאת, הוא יוכיח שיש לו משמעות צבאית אמיתית.
להערכת גורמים ביטחוניים,המאבק מול החות'ים אינו רק מאבק על ביטחונה של סעודיה. הוא חלק ממאבק רחב יותר על השליטה במרחבים האסטרטגיים המקיפים את חצי האי ערב.
החות'ים מחזיקים בעמדה המאפשרת להם לאיים על באב אלמנדב ועל נתיבי השיט בים האדום, בעוד איראן מחזיקה במנוף לחץ משמעותי נוסף במצר הורמוז. כך נוצרה במשך השנים מציאות שבה איראן ובעלות בריתה מסוגלות להפעיל לחץ בשני קצותיו של המרחב הימי האסטרטגי באזור, מהורמוז ועד באב אלמנדב.
מבחינת סעודיה, המשמעות ברורה. היא אינה יכולה להרשות לעצמה שהחות'ים יהפכו את דרום הממלכה ואת באב אלמנדב למנוף לחץ קבוע על הביטחון הלאומי, על תשתיות האנרגיה ועל נתיבי הסחר.
לכן הסכם מכה מקבל משמעות החורגת בהרבה מהיחסים בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן. זהו ניסיון סעודי לבנות שכבת הגנה אזורית נוספת מול איומים שאינם מגיעים עוד רק ממדינה יריבה, אלא מרשת של מליציות חמושות הנתמכת על ידי איראן. מבחינת איראן, זהו שינוי שראוי לעקוב אחריו מקרוב.
עד היום הצליחה טהרן לבסס את השפעתה באמצעות יצירת מוקדי כוח מקומיים, שבהם היא יכולה להפעיל לחץ על יריבותיה מבלי להתעמת איתן ישירות. החות'ים הם אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לכך. אם סעודיה תצליח, באמצעות טורקיה ופקיסטן, לבנות מנגנון שמסוגל להתמודד באופן יעיל עם האיום החות'י, היא לא רק תחזק את ההגנה על שטחה. היא תנסה לצמצם את אחד ממנופי הלחץ האסטרטגיים של איראן באזור.
מבחינת ישראל, אומרים גורמים ביטחוניים, חשוב במיוחד לעקוב אחר ההתפתחות הזאת משום שהמזרח התיכון עשוי להיכנס לתקופה שבה מדינות ערביות ומוסלמיות בונות ביניהן מסגרות ביטחוניות חדשות, לא בהכרח נגד איראן באופן מוצהר, אך בתגובה ישירה לאיומים שמקורם ברשת האזורית המזוהה עמה, סעודיה, טורקיה ופקיסטן מגיעות עם יכולות שונות לחלוטין, אך דווקא השילוב ביניהן עשוי להיות משמעותי.
סעודיה מביאה משאבים, מיקום אסטרטגי ויכולת כלכלית, טורקיה מביאה תעשייה ביטחונית, טכנולוגיה וניסיון מבצעי, ופקיסטן מביאה כוח צבאי משמעותי ומעמד ייחודי בעולם המוסלמי.
אם החיבור הזה יעבור בהצלחה מהסכם על הנייר למנגנון מבצעי, הוא עשוי ליצור מוקד כוח חדש באזור.
מבחינת ישראל, אין משמעות הדבר שהוקמה ברית אנטי איראנית. ש
לוש המדינות עצמן אינן מציגות את ההסכם כך. אבל במזרח התיכון, לעיתים המבחן החשוב אינו מה נאמר בהצהרות הרשמיות, אלא מה קורה בשטח.
הסכם מכה מקבל מוסדות, מזכירות קבועה, מנגנוני תיאום, התחייבות להגנה קולקטיבית, הכנות להצבת כוחות ויכולות צבאיות בסעודיה ושיתוף פעולה ביטחוני הולך וגובר.
כעת הוא עומד בפני המבחן הראשון שלו, החות'ים.
אם שלוש המדינות יצליחו לפתח מנגנון שיגביל את יכולת החות'ים לאיים על סעודיה ועל באב אלמנדב, המשמעות תהיה שהסכם מכה הפך ממסגרת מדינית לכלי אסטרטגי.
אם הן לא יצליחו לעשות זאת, יתברר שהמרחק בין התחייבות מדינית לבין יכולת צבאית ממשית עדיין גדול. לכן מה שחשוב הוא מבחן המעשה בשטח, אומרים גורמים ביטחוניים ולא הצהרות שהן בבחינת תשלום מס שפתיים, השאלה החשובה ביותר אינה מה ייכתב בהודעה הבאה של ברית מכה,השאלה היא מה יקרה כאשר הטיל או הכטב"ם החות'י הבא ישוגר לעבר סעודיה.
שם ייקבע אם הסכם מכה הוא עוד הסכם אזורי, או תחילתה של ארכיטקטורה ביטחונית חדשה במזרח התיכון. ובמבחן הזה, לא רק סעודיה עומדת למבחן,גם איראן עומדת מול האפשרות שמנוף הלחץ שבנתה במשך שנים מדרום לחצי האי ערב מתחיל להיתקל במנגנון אזורי שנועד לצמצם אותו. זהו המאבק האמיתי שמתחיל להתפתח, מהורמוז ועד באב אלמנדב.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
